רעמסס

יום ראשון לסדר 'וארא', טבת תשפ"ג. COL צעיר שמח להגיש לקוראיו פרויקט מיוחד: שירי מכות מצרים המבוססים על משקל יצירתו של המשורר נתן אלתרמן, אך כמובן להם תוכן שונה לחלוטין, המבוסס על ביאורי החסידות ושיחותיו של הרבי למשמעותם העמוקה של עשרת המכות.

בחריזה קסומה, כפתור ופרח, במשקל אחיד, ועם תוכן מדויק – טווה הכותב (הרב יצחק קפלן, משלוחי הרבי לעיר אשדוד) את סיפורם המופלא של היד החזקה, האותות והמופתים שעל ידם גאל הקב"ה את בני ישראל ממצרים.

ביום הראשון – שיר הפתיחה ומכת דם. לצד כל שיר ביאור קצר ותמציתי מאת המשורר.

השירים פורסמו לקראת חג הפסח תשע"ז.

קריאה מהנה ומלמדת!

*

פתיחה

רַעַמְסֵס, עִיר פְּלָאִים וְקֶסֶם,
עִיר לֹא יוֹדַעַת מַחְסוֹר.
בָּך יַזְרִים רַק חַיִּים וְחֶסֶד
לִבֵּך – הֲלֹא הוּא הַיְאוֹר.

לוּ פָּתַחְתְּ אֶת אָזְנֵךְ לִשְׁמֹעַ
אֶת הַקּוֹל מִן הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר –
אָז יָכֹלְתְּ מִתְּחִלָּה לִמְנֹעַ
אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַסּוֹף הַמְּצַעֵר.

אַךְ עָבְתָה קְלִפָּתֵך, כְּתַנִּין הִיא
וְאַף צְלִיל לֹא חָדַר בָּהּ עַד כֹּה
כִּי קוֹרֵאת: רַק אֲנִי עֲשִׂיתִינִי
לִי הַכֹּל וַאֲנִי הַמָּקוֹר.

עַל כֵּן בַּיָּמִים הָאֵלֶּה
נִשְׁבְּרָה קְלִפָּתֵך זוֹ עַד תֹּם
בְּעֶשֶׂר דְּרָכִים שֶׁל פֶּלֶא
שֶׁבָּאוּ עָלַיִךְ פִּתְאֹם.

בְּלַיִל זֶה אַתְּ שָׁבָה וְנִזְכֶּרֶת.
לֶחָכָם, לָרָשָׁע וְלַתָּם
יְסֻפַּר עַל לֵילוֹת עֲשֶׂרֶת
וְרִאשׁוֹן לָהֶם לֵיל הַדָּם.


עשר המכות לא נועדו רק לשכנע את פרעה ועבדיו להוציא את בני ישראל לחופשי, אלא בעיקר לשבור את קליפת מצרים, שאת מלכה ממשיל הנביא לתנין הרובץ בתוך יאורו, "אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני". קליפת מצרים מבטאת העדר הכרה והעדר התבטלות כלפי האמת האלוקית, ומתוך שבירתה צומחת ועולה גאולתה של הקדושה היוצאת ממֵצָריה.

*

דם

הִכָּה בָּךְ הַמַּטֶה. פָּגַע כְּחֵץ בַּלֵּב
וְנֶאֱנַק הַיְאוֹר בְּזַעֲקַת כְּאֵב.
זָרַם הַדָּם בְּשֶׁצֶף עוֹרְקָיו וַעֲרוּצָיו.
אָבִי, קוֹרֵא הַבֵּן. בְּכוֹרִי, עוֹנֶה הָאָב.

אָבִי, רְאֵה! הַיְאוֹר שִנָּה אֶת טַעְמוֹ.
זֶה הַיְאוֹר הַטּוֹב בָּגַד בִּבְנֵי עַמּוֹ.
לְכָל שׁוֹפְכֵי דָּמִים, לְכָל עוֹשֵׂי רָעָה,
מַרְאֶה הוּא אֶת תְּמוּנַת פְּנֵיהֶם כִּבְמַרְאָה.

בְּכוֹרִי, בְּכוֹרִי הַבֵּן, לָקָה מְקוֹר הַמַּיִם
בְּאֶרֶץ לֹא יָדְעָה בִּרְכַּת שָׁמַיִם מַהִי.
בְּגָרוֹן נִחָר, בִּשְׂפָתַיִם יְבֵשׁוֹת,
גַּאֲוָתָהּ, בְּכוֹרִי, הֻכְּתָה הַיוֹם בְּשׁוֹט.

אָבִי, הַאִם הֵקִיץ הַקֵּץ עַל רַעַמְסֵס?
הַמְתֵּן עוֹד, בְּכוֹרִי, כִּי בּוֹא יָבוֹא הַנֵּס.
מַמְתִּין אֲנִי, אָבִי, בִּנְפִילָתָהּ לִרְאוֹת.
עוֹד שִׁעוּרִים, בְּכוֹרִי, נָכוֹנוּ לָהּ לִלְמֹד.

מכת הדם, שפגעה ביאור – אלוהי מצרים, מקור חייה וגאוותה של הארץ – הוכיחה ובראש ובראשונה את התלות של המצרים באלוקי השמים והארץ. המדרש מציין שהפיכת המים לדם רומזת לנהרות הדם היהודי שנשפכו במצרים.