למה כדאי לבחור דווקא בישיבה הקשה מכולן? | טור דעה
בימים אלה של השנה הורים רבים בחב"ד עומדים בפני הכרעה משמעותית לעתידו ולחייו של בנם: לאיזו ישיבה קטנה הוא ילך?
ההכרעה הזו היא קריטית. הישיבות הן מעצבות חיים. לא פחות. מדובר על תקופת ההתבגרות בה אדם מעצב את השקפת עולמו, מייצב את רגשותיו ובונה את אישיותו. לכן להחלטה לאיזו ישיבה ילך ישנה משמעות דרמטית.
ישנן כל כך הרבה ישיבות, טובות יותר או פחות. לכל ישיבה שמה שהולך לפניה או מכשכש בזנבה. באתי פה להמליץ על סגנון ישיבה קטנה אחד.
ההמלצה לא נכונה לכל הילדים. לא לכל הנפשות. אלא רק לאלה החזקות, היציבות, שיכולות להיזרק אל המים העמוקים ולא לטבוע.
הדעה הרווחת היא כי ישיבות בהן קיים ריבוי של תלמידים קיימת גם תחרות קשה ואגרסיבית – ולכן לא מומלץ לשלוח את הבן ללמוד בהן. אני רוצה לאתגר את התפיסה הזאת.
לדעתי כדאי לבחור ללמוד דווקא בישיבות מרובות התלמידים והתחרותיות.
גילוי נאות: למדתי בישיבה קטנה מרובת תלמידים. לכן אין אני מכיר לעומק ישיבות-קטנות-קטנות. איך אין בעובדה הזאת כדי לפגוע באמינות הטור הזה. מי שיחלוק על הטיעונים שיועלו בו – מוזמן להתעמת איתם באופן ענייני. גם לא נשלחתי מטעם אי מי כדי לכתוב טור זה, אני כותב בו את דעתי האישית.
ניגש לדברים.
***
כמו כולם נזרקתי, בחור בן 14 שנים תמים שאוהב את הבית שלו – אל חיי פנימייה קשוחים, חיי חברה תחרותיים, לימודים תובעניים. לא אפרט על עצמי יותר מדי, רק אומר כי לעיתים חשתי שאני טובע. שאני לא שורד את זה. אני מרשה לעצמי לומר את זה כי אני בטוח שאני לא היחיד. ברבות השנים סיפרו לי חבריי לשיעור, לכיתה ולמסע כי הקושי היה רב גם עבורם.
הוא בסך-הכל עודנו ילד (אל תעזו להגיד לו את זה. הוא מרגיש הכי גדול שבעולם...) ובבת אחת מושלך לשדה הקרב. עליו להתמודד עם אינספור התמודדויות שלא פגש מימיו. סדר יום אינטנסיבי שמתחיל ב-7:00 בבוקר (למאחרים) ונגמר ב-22:40 בלילה. שיעור-תפילה-ארוחה-שיעור-סדר-ארוחה-הפסקה-סדר-סדר-שיעור-סדר-סדר. זה בערך הסדר.
ואז כשמגיע הלילה, האורות כבים והוא יכול סוף-סוף לישון, לא רק שאין לו חיבוק מאמא או מילה טובה מאבא – גם אז אין לו פרטיות. הוא ישן עם עוד שלושה בחדר. הוא לא לבד מצד אחד, מצד שני הוא לגמרי לבד. הפרטיות היחידה היא הארון הצר בו מונחים מסודרים הבגדים. הא ותו לא. אחרי לילה קצר (לא תמיד מצליחים לישון במהלכו או בכולו) קמים לעוד יום.
החברה כה תחרותית. לומדים אתו בשיעור בחורים רבים. מי בכלל רואה אותו? הוא צריך לבצר לעצמו מעמד או לפחות מקום בחברה. הוא צריך להוציא ציונים טובים או לפחות סבירים במבחנים המתרגשים ובאים חדשות לבקרים.
ועדיין, במבט לאחור, אחרי שנים ואחרי שראיתי כמה בוגרים של ישיבות אחרות – ישיבה-קטנה-גדולה היא הטובה ביותר והמומלצת ביותר לרוב הבחורים. למה? כי היא מכינה הכי טוב לחיים. דווקא הקשיים – הם שמחשלים את הבחור, מלמדים אותו להתמודד. יוצרים ממנו אישיות בנויה, יציבה, חזקה. קשוחה להתמודד עם החיים, שכידוע לכל, הם לא קלים.
זו לא רק תיאוריה, היא מגובה גם בעובדות.
***
אני זוכר בחור שלפני שנים מספר שמעתי אותו מתווכח עם חבריו. הוא טען שחיי פנימייה בגיל צעיר שורטים את נפשו של העלם. פוגעים בו פגיעה בלתי ניתנת לאיחוי. הוא עצמו – כך טען – לא למד בפנימייה בישיבה קטנה (אלא רק בישיבה גדולה), ולכן הוא הרבה יותר כשיר לחיים ובריא בנפשו. כך הוא טען. על פניו טענה הולמת.
הוא למד אז בחברותא עם בחור אחר. תקופה. כעבור תקופה נטש את החברותא. וכעבור עוד תקופה – נטש את הישיבה ולא חזר. הם נפגשו לאחר זמן מה. החברותא שאל אותו: למה עזבת אותי? כלום רבנו ואני לא שמתי לב? אותו בחור השיב: "חלקת כמה פעמים על דברים שאמרתי ונעלבתי מזה".
אותו בחור לא היה מסוגל להתמודד עם בחור שחלק עליו והביע דעה שונה משלו! איך יוכל להתמודד עם החיים? האם כל האנשים שיפגוש בחייו יהנהנו 'הן' לכל מוצא פיו?
כעת חשבו רגע על הבחור השני, בוגר הישיבה הפנימייתית. הוא גם נפגע מכך שהחברותא עזבה אותו. הדבר כאב לו מאד. אך הוא לרגע לא חשב לסגור את הגמרא ובטח שלא לנטוש את הישיבה. וזהו, רבותיי, כל ההבדל.
זו דוגמה אחת.
אם הילד שלך ייעטף בצמר-גפן – מי ערב לכושר ההישרדות שלו כשיהיה מוכרח לצאת לחיים?
***
שח לי משגיח באחת מן הישיבות-גדולות החשובות בארץ. הוא אמר כי בכל שנה הוא מקבל לישיבתו שיעור רחב ומגוון ממספר ישיבות קטנות ברחבי הארץ. הבוגרים של הישיבות מרובות התלמידים – הוא אומר לי – הם האיכותיים ביותר, מכל בחינה שהיא.
גם בלימוד, גם בחסידישקייט, גם בחוסן נפשי. והסיבה – הוא ממשיך ואומר לי – היא התחרותיות. בגלל החברה התחרותית כולם נאבקים כדי להיות טובים. אז הם מתאמצים בלימוד. הם נמצאים בסדר 'לקוטי שיחות' למרות שאף אחד לא משגיח עליהם ומכריח אותם. והם גם לומדים את השפה היידיש כדי ללמוד לקוטי שיחות בלשון אומרן.
עד כאן דברי אותו משגיח.
ואני מוסיף: גם אותם בחורים שלא הפכו לבחור הראשון במעלה ביראת שמים, בלימוד נגלה וחסידות. וגם אותם שלא שולטים ביידיש - הם כשירים יותר, חסינים יותר לחיים.
דברים דומים שח לי ר"מ חשוב באחת מהישיבות-גדולות החשובות. התלמידים שלו בגמרא לעיון – אלה שמגיעים מישיבות מרובות תלמידים – הם ברמה הלימודית הגבוהה ביותר. ובכל שנה שעוברת, וכל שיעור שנכנס – השיעור מתעלה על קודמו בלימוד ובחסידישקייט.
***
המשמעת בישיבות הגדולות היא נוקשה. וזהו סוד הצלחתן. הן פורחות ומשגשגות ושמן הולך לפניהן. לא בגלל יחס אישי, לא בגלל אג'נדה חינוכית עמוקה וחדשנית, אלא בגלל חוק וסדר. משמעת חזקה. הכל נע סביב הציר הזה.
בישיבות בהן המשמעת לקויה – אין דרך לחנך. אין דרך להשפיע. כי מי יאמר לו מה יעשה?
הלימודים בישיבות מרובות התלמידים דומים למסע כומתה. וכמו שאומרים לחיילים: מה שלא הורג – מחשל. אותם חיילים, להבדיל, נכנסים לחיי פנימייה רק 3 שנים אחרי שעושים זאת התמימים החב"דיים. לכן הישיבות הגדולות הן לא סתם מסע כומתה, אלא בית הספר ללוחמת קומנדו. בית הספר שמכשיר את חייליו המובחרים ביותר של הרבי למלחמה אליה יתגייסו, כשהמטרה ברורה להם.
***
הסתייגות חשובה: אין בדבריי אמירה כי הישיבות הן מושלמות. יש מקום רב לשיפור וצריך לשפר. יחס אישי זהו רק ענין חשוב אחד. הישיבות יכולות לחתור ולשפר את חיי הבחורים בהרבה היבטים ולהיטיב עמם. הטיעון הוא רק שהקושי מחשל.
הסתייגות נוספת: כל האמור לעיל לא תקף לגבי כולם. הוא מתאים רק לאלה החזקים והיכולים לגבור על המכשולים. ישנם רבים וטובים, שעודם רכים, ואין הדבר אומר עליהם שום דבר שלילי, להם מתאימה ישיבה יותר חמה ואוהבת. כל הישיבות הפנימייתיות מחשלות ברמה כזו או אחרת. מותר להם לעבור את תהליך ההסתגלות בהדרגה – וכשיגיעו לישיבה גדולה ישלימו את התהליכים שלהם.
אשוב ואבהיר: לכל ישיבה יתרונות משלה. דבריי נכתבים ממבט של אחד שלמד בישיבה מרובת תלמידים. אך ייתכן מאד כי בוגרי ישיבות קטנות יותר יסבירו ויוכיחו כי לישיבות הללו יתרונות מוחצים. אין בדבריי כדי לפגוע או להוריד מערכן של הישיבות הקטנות.
ברור שחייבות לקום עוד מסגרות חב"דיות בעלות אופי יותר מכיל וקשוב לצרכי הבחורים. ובשנים האחרונות נראה שמתחילות לקום מסגרות טובות בכיוון האמור.
לכל הורה ששולח את בנו לישיבה, אני מאחל לאב ולבן לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורם. ושבעז"ה יצעד לבטח דרכו ויבטיח לעצמו חיים מאושרים לנחת רוח הוריו והרבי.
זו דעתי ואשמח לשמוע דעות אחרות.
48
2
27
38
2
3
109
34
13
16
לכן כל בחור צריך לבדוק לגופו, אך מי שמתאים לכך, יצא הרבה הרבה יותר חזק!
22
13
6
6
1
5
12
7
הוא אמר שזה טוב לאלו שיש להם כח הישרדות (אגב אחוז ניכר מאוד).
ואני אוסיף ואומר שכח הישרדות אינו חייב להיות ההוא עם הלשון החדה שדוקרת כל אחד אלא ילד עם ההורים טובים שלא חלש אלא בינוני ומעלה ביכולותיו
7
9
52
11
8
14
הואיל בטובך להבא לקרוא לאט את כל הנאמר ולא למהר להיות ראשון המגיבים...
3
15
25
4
14
2
5
3
2
3
14
18
18
4
רבים נשברו ועזבו בגלל חוסר יחס ולא בגלל רמת הלימוד שאינה בהכרח גבוהה במיוחד...
נראה שהכתבה הזו נכתבה במגמתיות יתר.
אין היגיון לשלוח ילד צעיר למקום המוני שלא מתייחס כיאות ולא מכוון נכון.
חשוב לפצל את הישיבות לעוד ועוד מסגרות קטנות.
רמת הלימודים בחלק ממסגרות הקטנות גבוהה
54
14
9
9
גם כיום בישיבות מרובות התלמידים יש יחס אישי,
ובהחלט הישיבה הזו לא מתאימה לכלל הבחורים, אבל למי שהיא מתאימה - אין טוב מזה!
14
12
הכתבה אינה מגמתית משום יוון אלא אם כן עינך צרה באנקדוטה שהובאה...
ישנו הגיון רב בשליחת ילד רך למסגרת כזאת וזה בריא וטוב לו!
אכן חשוב לפצל את הישיבות אך יותר לבחורים החלשים...
ואכן הוא אינו אמר מילה בכתבה כי במסגרות קטנות אין קיימת רמה גבוהה...
4
11
5
7
יחס אישי כמושג מתייחס לתחושה של התלמיד שמתייחסים אליו, בפועל, בחורים בישיבות מקבלים יחס רק כאשר הם יוצרים ויוזמים אינטראקציה (לרוב לימודית) עם אי מי מהצוות, בגלל זה להגיד שיש יחס אישי בישיבות? ממש לא.
13
2
40
3
35
6
17
16
היום, ישיבה טובה צריכה לדעת להתמודד עם מגוון רחב ביותר של תלמידים (מה שלא היה פעם, שהיה רק טיפוס מאוד מסוים שהיה מתקבל לתו"ת) ולתת להם את המענה הטוב ביותר.
מי שמתעקש לראות את הדברים כמו פעם צריך להתעורר
11
0
אני מכיר הרבה בחורים שמעדיפים ישיבה קטנה מאשר גדולה בקטנה הם מרגישים יחס מהצוות, והאחים שלהם סיפרו להם שהם למדו בישיבה עם המון בחורים והם לא מרגישים יחס וגם לא זוכרים אותם אחרי שהם עזבו מה שאין כן ישיבה קטנה גם יחס לכל בחור כמו שצריך וגם זוכרים אותו אחרי וזה מראה שאוהבים אותך
25
5
10
23
9
17
מצד *המציאות* וטבע האנושי, *בלתי אפשרי* לתת 'יחס אישי לכל אחד' בישיבה המונה מאות בחורים... וכפי ששמעתי עדויות בזה, שאכן - עם כל רצונו הטוב דהרנ"ג שליט"א - אין ביכלתו להתייחס אישית לכאו"א (ומטעם הפשוט, כנ"ל).
11
3
16
2
6
2
נ. ב. גם ההסתייגויות מאוד חשובות ועל כל בחור להתייעץ עם הוריו, ה"עשה לך רב" שלו וכמובן מחנך הכיתה.
13
8
הרבה פעמים בחור מגיע עם כל מיני עניינים טובים שקיבל והוא צריך לשנות אותם בגלל חברה גדולה ועוצמתית שלא נותנת מקום לבחור עם המסגרת שאיתה הגיע
הרבה פעמים בחור מגיע עם חסידישקייט מסוים שקיבל בבית או בקהילה וכו וצריך לבחור חסידישקייט מזוייף בגלל החברה שלא נותנת לו שום מקום כשלעצמו ואם החברה תשים דגש על ענין שולי ותהפוך אותו לכל התורה כולה ואם ענין מרכזי בדרכי החסידות החברה לא תהיה מוכנה לקבל חבל שיוגדר לבחור ההפך ממה שצריך להיות שמשפיע והורים חסידים הם שקובעים מה צריך להיות
הרבה פעמים בחור מחפש את המקום שלו ואת הפינה שיהיה לו בה תשומת לב מהחברה ולכן הוא נהיה משהו אחר ממה שהוא היה רוצה ויכל להיות
24
4
25
3
תענו לי חוסן נפשי..
ומה זה חוסן נפשי?
האם מישהו חושב שהנערים שלנו שסיימו כיתה ח מודעים לעצמם ויודעים אם הם 'בחורים חזקים' ? אז נעבור למחנכים האם יש מחנך שיכול להעיד על עצמו שמכיר את תלמידיו ברמה שיכול להגיד מי חזק נפשית ומי פחות?
הלוואי והיו המחנכים היום קצת 'נוגעים' בנפש התלמידים... אבל לעשות 'סלקציה'ולאמר הוא חזק מספיק לישיבה מרובת תלמידים ההוא פחות..
חוסן נפשי זה דבר שנבנה בנפש הילד בגיל הילדות ומתקבע בגיל הנערות ומאד משתנה ודינמי ומילה אחת במקום יכולה לבנות ולא במקום יכולה חלילה להרוס
אז כן אי אפשר לקבוע מי זה בחור חזק
וטוב עשה ה' שבדור הזה לקחו על עצמם כמה חלוצי חושים והרימו עוד ישיבות קטנות
.
22
3
בראש ובראשונה, חשוב להכיר בכך שכל אדם הוא ייחודי ובעל צרכים ויכולות שונות. מה שעשוי להיות חוויה מאתגרת ומקדמת לאדם אחד עשוי להיות בלתי נסבל ומזיק לאחר.
התפיסה שקושי שווה הצלחה היא פרספקטיבה מגבילה וצרת אופקים. הצלחה וצמיחה יכולות להגיע ממגוון חוויות, חיוביות ושליליות. יש אינספור דוגמאות על בחורים שהתגברו על מצוקות והשיגו הצלחה רבה מבלי שנאלצו לסבול קשיים קיצוניים. מעבר לכך, חשוב לזכור כי מטרת החינוך, לרבות החינוך הישיבתי, אינה רק צמיחה אישית, אלא גם רכישת ידע ומיומנויות. חוויה חינוכית טובה צריכה לספק איזון של אתגר ותמיכה, כך שהתלמידים יוכלו ללמוד ולצמוח בקצב המתאים להם.
22
4
21
3
20
1
ככלל (וכפי שהעירו בנתים), יש כאן סלט מסוים - וישיבה הקטנה בכמות *אין* פירושה האוטומטי 'ללא פנימי’' (דבר מבורך, שכבר השכילו כמעט בכל חוגי היהדות החרדית באה"ק ת"ו להנהיגו באופן גורף, ורק ישיבות חב"ד עודן מדדות מאחור בזה).
להתרשמותי *האישית*, אישיותם של הבחורים מישיבות הקטנות בכמות (ועאכו"כ אלו שללא פנימי') בנוי' באופן בריא הרבה יותר (אף שאין לכלול בזה כללים, ובכלל - בכה"ג בד"כ שנה אחת 'לא־מוצלחת' יכולה להוציא 'שם' "מוצלח" לעשור שלם). וכאמור, עכ"פ תהא הראי' בזה בבחי' 'מליארד סינים לא טועים' - ההנהגה בפועל *ברוב ככל* חוגי היהדות החרדית באה"ק ת"ו.
יבטלו הפנימיות, ויפה שעה אחת קודם!
10
11
אמנם לכל ריכוז חב"די כמעט יש ישיבה באזור, אבל לאו דווקא שיכולה להתאים לבחור (מבחינת השקפה ודרישות). מה גם שישנם ריכוזים ללא ישיבות וילדי שלוחים שאין להם ישיבות ליד הבית.
אחת מן הישיבות קטנות הגדולות גם לא קיימת ליד ריכוז משמעותי של אנ"ש.
משא"כ בציבור הליטאי ששם כל קהילה מסםיק גדולה שיהיה בה מענה להכל.
אגב, הרב זושא אלפרוביץ מכנה את הישי"ק בתור 'חיידר עם םנימיה'
14
1
15
5
הילדים שלנו הם לא בשר תותחים,
הם נשמות, חייבים לתת להם את כל מה שהם צריכים כדי שיצליחו, ולא לחלק בין החזקים ש"שורדים" לבין אלו שלא נבנו מספיק.
119
6
כמובן שזה התמונה הכללית. לא אומר שזה המצב בכל שיעור ובכל ישיבה שהיא קטנה או גדולה. ;)
6
3
8
1
ראשית, עולם הישיבות של היום חייב להשתחרר מהרבה קיבעונות שהשתרשו שמקובלים רק בארץ הקודש.
לכשזה יקרה נמשיך הלאה
10
0
לגופו של עניין, הכותב למ"ד בישיבה מרובת תלמידים ואין לו אף מושג מה הולך בישיבה מועטת תלמידים. בתור אחד שלמד בישיבה עם מספר תלמידים מועט, למרות הכל הזדהיתי עם כל קושי שנכתב בטור. כל הקשיים קיימים בישיבה קטנה לא משנה כלל וכלל כמות הבחורים הנמצאים בה. הדבר היחיד המשתנה בין הישיבות, הוא עד כמה אתה מצליח למצוא את עצמך בין הבחורים, שאכן בישיבות מרובות תלמידים זה הרבה יותר מורכב ומסובך, אך עדיין, לאו דווקא שזה מחשל את הבחורים ולא שובר אותם.
יצא לי להכיר הרבה בחורים שלמדו בישיבות מועטות בחורים ומהם היה נשמע כי הלימוד בישיבה כזו שמחד הם לא לבד אלא עם עוד כמות, ומאידך כמות לא מידי גדולה, הוא זה שבנה אותם באופן מושלם ביותר
6
1
מאפשרים לכם לקבל
