הרב יצחק אייזיק קעניג

ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית לוד

בתשרי תשל"ה נכנסתי לרבי ליחידות. הייתי אז אברך שלומד בכולל "צמח צדק" בירושלים, באותה תקופה עמלו אברכי הכולל על הוצאת קובץ חדושי תורה שעסק בעיקר באדמו"ר הזקן ובקונטרס אחרון. אברכי הכולל שלחו איתי את טיוטת הקובץ כדי להראותו לרבי, אז לקחתי את הקובץ עמי והכנסתיו אל הרבי.
הרבי הקדים הקדמה (ביידיש):
"כיוון שאנחנו עדיין בחודש תשרי (היה זה כמה ימים אחרי שמח"ת) אז דבריי לא יזיקו". (כוונת הרבי הייתה על יסוד דברי הרבי מוהרש"ב שנדפסו ב'תורת-שלום' שהודיע כי "בשמחת תורה לא יזיק" דברי מוסר וכו'.)
לא הבנתי למה הרבי מתכוון. ואז הרבי החל מדבר באריכות, הרבי דיבר באי-שביעות רצון ובתוקף ונזף על כך שהוצאת הקובץ מתעכבת הרבה זמן.
הרבי אמר בין היתר:
"למה זה לוקח הרבה זמן? יש עניין גדול בזריזות". הרבי  הזכיר את מה שכותב אדמו"ר הזקן בתניא (אגרת הקודש סימן "אך טוב לישראל") על כך שעיקר המעלה של העקידה היא הזריזות של אברהם אבינו. הרבי אמר לי: "אולי אתה גם-כן יכול לעזור שזה יצא יותר מהר?".

אחרי שחזרתי מסרתי את דברי הרבי לחברי הכולל ולהנהלה ואכן הזדרזנו והקובץ יצא במהירות רבה.

מכאן רואים עד כמה חשוב לרבי כתיבה והוצאה לאור של חדושי תורה, הרבי רוצה שיפרסמו אותם.

באותה יחידות הייתי יחד עם רעייתי, היה זה כמה שנים אחרי החתונה ועדיין לא זכינו לחבוק פרי-בטן. ביקשנו מהרבי ברכה והרבי השתמש בלשון "הבטחה" שנזכה לכך...
היחידות הייתה בחודש תשרי תשל"ה, ובחודש תמוז אותה שנה נולד לי בני הבכור הרב מנחם מרדכי (כיום מנהל רוחני של ישיבת תות"ל המרכזית לוד). זה המופת האישי שזכיתי לו מהרבי...