התעוררתי הבוקר, עם דמעות בעיניים
מבעד לחלוני, האירה השמש את השמיים
עם בליל של רגשות, של כאב בקרביים
עם זכרון חיוכך, שהרים לי ת'לחיים

כזה אתה, רייב אריה היקר
אל המטרה,  הולך תמיד ישר
אך המון פינות ידעת לעגל
אם היה בזה חסד, לאחד מישראל

יהלום כמוך הרבי שלח לרחובות
צו מאכען א' סביבה, כחובת הלבבות
ואתה, במסירות נפש של חייל
דבקת במשימה, והפכת גנרל

וככל שנשאת על צווארך יותר אחריות
עשית זאת ביתר שאת ויתר קלילות
ובמלחמה יומיומית, ושגרות אפורות
יצקת המון חן וחסד, אל תוך הגבורות

וכל מי שפנה אליך, וקצת התבלבל
כי לא הבין אם אתה הפקיד או המנהל
הצעת לו, בחיוך כמובן, בסידור להסתכל
ובמקום להרהר בו, להמשיך ולהתפלל

במבטך בחום, את כל אחד עטפת
ושטר של חמישים או מאה, בידך שלפת
ולכיסו של זה, בצינעה והחבא, דחפת
והארת את יומו, וצערו אספת

בשיעורי החסידות הרבים, שמסרת
היתה פשטות בכל שורה שקראת
ללא טכסיות של דרשן דגול, דרשת
אלא אש בכלים, שמליבך דברת

אמש עד חצות, הלכתי אחרי מיטתך
כי הייתה זו נשמתי, שהוארה מנשמתך
היית לי החבד של כאן, היית לי הרבי בעירי
היית לי שמחה, ועידוד, וטרחת ייעודי להזכירי

רייב אריה היקר, לכבודך אני אשתדל
לזכור מי הנני, ומטרתי, מבלי להתפעל
שאולי זו תהא מנחתי לעילו נשמתך
ואולי אהי עדות חיה, כאן ובי, לפועלך

והתקווה שלי עתה גוברת
ולא רואה שום אופציה אחרת
כי אחרי שהלכת, בפשטות, להרגיש אני מצליח
שעכשיו הגיע הזמן באמת, להביא את המשיח.