הרב אלתר אליהו הכהן פרידמן

משלוחי הקודש לעיר צפת

"בעת היחידות הראשונה הייתי בחור צעיר, היה זה בחודש אב. הייתה לי התלבטות בקשר למעשיי בקיץ והיו לי שתי אופציות: להמשיך בניוארק עם הכיתה בישיבה או ללכת עם המשפחה להרים לקאנטרי. אני חשבתי שכדאי להישאר בישיבה.
הכנסתי את השאלה לרבי.
הרבי שאל אותי: 'אם לא תהיה בכיתה האם כל הכיתה תתבטל?', עניתי 'לא יש מספיק בחורים בלעדיי'. הרבי שאל 'בקאנטרי יהיה עם מי ללמוד?' עניתי 'כן עם חבר שלי איטשע פבזנר', במאמר המוסגר - הרב פבזנר הוא משפיע בישיבת אהלי תורה. הוא למד במשך השנים את כל ספרי החסידות של חסידות חב"ד, שאלתי אותו פעם 'האם זה נכון שלמדת את כל החסידות?' - הוא ענה: 'למדתי? – קראתי'...

הרבי המשיך ושאל: 'אם יהיה לכם דבר הקשה בלימוד יהיה מי שיענה?'. עניתי שסבי יהיה שם אז התשובה היא 'כן'.
הרבי ענה שאם חברותא יש, רב יש והכיתה לא תתבטל אזי שתיסע להרים עם המשפחה ושיהיה בהצלחה. והרבי העניק לי ברכה ליום ההולדת.

חשבתי מאוחר יותר על היחידות הזאת, הרבי יכול היה לומר לי: 'תשאל את ההנהלה', או לחילופין 'תעשה מה שההורים אומרים', אבל הוא בחקר להיכנס לתוך העניין, הוא תחקר אותי וניתח את העניין. הרבי התעמק בבעיה טיפשית לכאורה...  הדבר הזה עשה עלי רושם גודל.

ביחידות אחרת מאוחר יותר הכנסתי לרבי מכתב וכתב היד שלי בזמנו לא היה ברור דיו, הרבי קרא את המכתב ועצר באמצע ושאל: "זה ח' או כ'?", לא השבתי. הרבי שאל שוב: "זה ח' או כ'?", "זה ח'", עניתי.

כעבור שנים זכיתי להנגיש את הספר 'לקוטי לוי יצחק' של אביו של הרבי, זהו ספר מיוחד מאד שאנשים חושבים שיש שם רק קודים בקבלה אך לאמתו של דבר זהו ספר מיוחד, ומאז נהיה לי קשר מיוחד עם כ' אב – ואז הבנתי שעל כך הרבי שאל: "זה ח' או כ'?"...

מאוחר יותר זכיתי להימנות על קבוצה של אברכים שיועדו לצאת בשליחות הרבי לארץ הקודש. ממש לפני התאריך המיועד אשתי ילדה, כל השלוחים הגיעו לגן-עדן-התחתון לקבל ברכה מהרבי וספר תניא, אני הגעתי עם בני ועברתי אצל הרבי. לאחר-מכן שאלתי באמצעות המזכיר אם אני יכול לחכות עם הנסיעה עד אחרי הברית, הרב חודקוב ענה: "אתה יכול לנסוע מיד אחרי הברית, אך לא מאוחר יותר, אם זה מקובל עליך – מה טוב, אם זה לא מקובל עליך – נמצא מישהו אחר." (אני עד היום לא מבין למה היה צריך להתבטא כך...), ובאמת כולם נסעו בי"א שבט ואני נסעתי אם אשתי והתינוק בח"י שבט מיד לאחרי הברית.

על יציאתי לשליחות בעיר הקודש צפת בשנת תשל"ו - אני קורא לעצמי בהומור "למ"ד וא"וניק"...

כאשר הגעתי לצפת עסקתי בשני דברים: הייתי מוסר שיעורים במכון אלטער לבעלי תשובה ובמקביל כתבתי מדור שבועי בפרשת השבוע בשבועון 'כפר חב"ד'. ביחידות אצל הרבי בקשר לפועלי הרבי אמר על הנ"ל "שיהיה בהצלחה בזה ובכיוצא-בזה". משתי המילים הנוספות הללו "כיוצא-בזה" קיבלתי עידוד גדול, וכיוצא בזה, תמשיך בכיוון הזה ותעשה גם דברים אחרים, ומשתי המילים הללו צמחו מאוחר יותר עוד דברים נוספים רבים...

אנקדוטה אחרונה שאני רוצה לספר, הייתי פעם במבצע תפילין עם חברי ואחד העוברים-ושבים שאל אותנו: "אתם מאמינים ברבי שלכם?", חברי ענה לו: "אני לא מאמין ברבי שלי, כי משהו שרואים לא שייך בו אמונה, ראיתי אותו! מה יש פה להאמין? זו ידיעה!"
כתוב בפסוק "וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – לכאורה זו סתירה, אם ראו למה היו צריכים להאמין? אלא שמה שהניסים שראו זה הולך על הוי"ה דלתתא והאמונה הולכת על מה שלא ראו, על הוי"ה דלעילא.
לכן מאוחר יותר חשבתי על דברי חברי: מה שראינו אצל הרבי זו טיפה מן הים. הרבי אמר פעם לאנשים: "אם אני רק מה שאתם רואים אוי ואבוי לי ואוי ואבוי לכם" - אז הרבי הוא גם צדיק נסתר. אז אני חושב עכשיו שאנחנו כן מאמינים ברבי. כי לא באמת ראינו את הכל, ואנחנו לא יודעים באמת מהו הרבי..."