בספר "היכל הבעש"ט" כרך חורף תשפ"ג, שיצא לאור בימים אלה, נקבצו כמה רשימות על דמויות חב"דיות וביניהם סקירה מקיפה בת שלושים עמודים, על בנו של אדמו"ר הזקן רבי חיים אברהם שניאורי - אחד מתוך שלשת בניו של אדה"ז.

בספר נרשם ששמו של כותב הרשימה הזו הוא הרב דוב בער זקלס וזו הסיבה שנתוודעתי למאמר זה שכן מדובר לא בהרב, אלא ב"הת' דוב בער זקלס", נכדי היקר, יניק וחכים שלא מזמן חגגנו לו את בר המצוה שלו והוא מבחירי הת' בישיבה קטנה תות"ל באלעד.

למקרא החיבור כולו הצטיירה במחשבתי לראשונה דמותו הטמירה של רבי חיים אברהם. עד היום רק ידעתי על קיומו מתוך איזכורים המפוזרים במקומות רבים אך לא עמדתי על גדלותו ויחודיותו שנודעה לי רק עכשיו כשקראתי המאמר.

סיבת הערפל שסובבה את רבי חיים אברהם נבעה כנראה מתוך שהיה שתקן ונחבא אל הכלים ו"עניו שפל ברך והצנע לכת במאוד מאוד" כהגדרת 'בית רבי'. הרבי הקודם מתאר אותו כ"אוהב את הבדידות ובלימודו הוא מתעמק במחשבתו יותר מדיבורו בפיו".

בין היתר מסופר עליו שאדמו"ר הזקן היה ממתין לו באמירת דברי התורה והיה שואל עליו לדעת היכן הוא לפני שהחל לומר דא"ח. אדה"ז התבטא עליו כי הוא "נשמה של עולם המחשבה".

לאחר הסתלקות רבינו הזקן כופף רבי חיים אברהם את קומתו בפני אחיו אדמו"ר האמצעי וקיבל עליו את נשיאותו. בשנת תקפ"ה כאשר נחלש אדמו"ר האמצעי הוא כתב לחסידים שלא יבואו לבקרו בליובאוויטש ויפנו את כל שאלותיהם לאחיו רבי חיים אברהם ולנכדו הצמח צדק.

מתוך האגרת ששלח אדמו"ר האמצעי לחסידים הוא מפנה אותם בכל הקשור לדיני תורה לחתנו הצמח צדק ואילו בעניני דעלמא הוא שולח לאחיו רבי חיים אברהם משום שהוא "ישפוט בצדק ובאמת כאיש אשר רוח בו לכוון אל האמת ויושר ויוכלו כל אנ"ש לסמוך עליו כמו על האנשים הגדולים המפורסמים אשר בארץ". 

באחת השיחות הרבי מבהיר שכוחו של רבי חיים אברהם בעניני העולם הוא לא רק כי היה מבין בהנהגת העולם אלא שהיה גם פועל ישועות בעניני העולם לנצרכים להן. אדמו"ר האמצעי היה מפנה אנשים לאחיו שכן "הוא היה בעל מופתים" וברשימות מוזכר כי ההפניות היו בעיקר עבור הזקוקים לברכה לבנים ולזרע של קיימא.

כאשר היו באים אליו לפעול ישועות ואמרו לו שאחיו שלח אליו הוא היה אומר בתמיהה: "הוא שלח אלי איפוא?" והיה חובש את השטריימעל לפני שהיה מברך ולא את הכובע העגול הרגיל שהיה נוהג ללבוש.

פעם בירך אדם שיזכה לפרי בטן והלה ביקש שיהיה זה בן זכר, רבי חיים אברהם אמר לו כי כאשר הוא מברך הוא מכוון לזכרים משום שהוא רוצה שיהיו חסידיים.

ולהעיר מהמובא בהיום יום של ל"ג בעומר שביום זה היה אצל אדמו"ר האמצעי מהיו"ט המצויינים. הוא היה נוהג לצאת לשדה, לקחת משקה למרות מצב בריאותו וראו אצלו מופתים רבים ורובם היו עבור להפקד בפרי בטן. ומעניין שהיה מפנה גם לאחיו להושיע את הזקוקים לכך.

•

לאחר הסתלקות אחיו אדמו"ר האמצעי הוא מיאן לקבל עליו את עול האדמו"רות ושידל את אחיינו הצמח צדק שיטול את הנשיאות עד שנענה לבקשה. רבי חיים אברהם עצמו היה בא לשמוע אצלו חסידות בביטול גמור ואדמו"ר הצמח צדק החל לומר חסידות בישיבה ולא בעמידה כמו חותנו משום שרצה שרבי חיים אברהם ישב ולא יעמוד.

 ידועה אמרתו של רבי חיים אברהם עליה נשענים החסידים כאשר הם עוזבים את ביתם לראש השנה ונוסעים לשמוע תקיעות מהרבי.

היה זה בשנת תר"ו ורבי חיים אברהם היה אצל אדמו"ר הצמח צדק ונחלה עד שסידרו לו בביתו מנין מתפללים כדי שלא יתאמץ ללכת אל הרבי. כך גם עשו בתפילות דראש השנה כולל התקיעות, אלא שלאחר התפילה ביקש רבי חיים אברהם ללכת לתקיעות אצל הצמח הצדק.

הרבי מהר"ש שאל אותו מדוע לא התפלל בביתו והרי גם אצלו יש תקיעות והוא ענה לו: כתוב אשרי העם יודעי תרועה ולא כתוב אשרי העם תוקעי תקיעה. אצלנו אמנם תוקעים אבל להיות מיודעי תרועה זה רק הרבי!

מכך שאדמו"ר האמצעי שלח לדיני תורה לצמח צדק סברתי שרבי חיים אברהם לא עסק בתחום זה אך מצילום של שטר בוררות עליו הוא חתום ברור הוא שהוא שימש כדיין לצד אדמו"ר האמצעי ודודו המהרי"ל ואף מסופר כי הגאון רבי נפתלי הירץ קלאצקין ערך אצלו שימוש. הרבי מציין גם כי רבי חיים אברהם היה "רב ופוסק" וזאת בהתייחסות לחתימתו בהקדמה לשולחן ערוך הרב.

על אותה הקדמה (באחת המהדורות) חתומים שלשת בני אדה"ז בשינויי תוארים על אדה"ז. הרבי מסביר את פשר שינויי התוארים: הראשון חותם על אדמו"ר הזקן שהוא "קדוש ישראל" מפני שהוא עצמו היה אדמו"ר. השני, רבי חיים אברהם, חתם ב"מרנא ורבנא" כי הוא היה רב ופוסק והשלישי חתם ב"הגאון החסיד" כי היה גאון וחסיד.

כמו כן הרבי מציין שרבי חיים אברהם כתב על אדה"ז "זצ"ל" ולא כמו אחיו שכתבו "ז"ל" מפני שהיה מצויין בצדקות שלו בעניוות ושפלות בעיני עצמו.

•

כאמור לעיל, היה רבי חיים אברהם שקט ושתקן ואת כל תורתו והגיגיו צפן בקרבו פנימה ולא לימדם ברבים ולכן לא נותרו ממנו דברי א-לוקים חיים. אדמו"ר המהר"ש סיפר כי היו לו כ"ב כרכים כתובים מזכרונות רבי חיים אברהם והכל נשרף בדליקה הגדולה בליובאוויטש.

אמרה אחת שנשמעה מפיו היתה לאדמו"ר מקאפוסט בעל ה"מגן אבות" שבא לבקש את ברכתו ביום חתונתו ואמר לו כך:

יש יום כיפור בכל יום והוא בעת קריאת שמע של המיטה. יש יום כיפור שבועי והוא לפני כניסת השבת אותיות תשב. יש יום כיפור מידי חודש בערב ראש חודש הנקרא יו"כ קטן ויש כמובן את יום הכיפורים השנתי בי' בתשרי. על כל אלה נוסף גם יום כיפור כללי לכל חיי האדם והוא ביום חופתו שגם בו יש לנקות את כל הנדרש ולפשפש במעשיו וממנו מקבלים כוח על כל ימי חייו.

סיפור מעניין מספר עליו הרשב"ץ אותו שמע כשהגיע לליובאוויטש. היה זה כאשר רבי חיים אברהם נחלה בחולי כבד ומצבו החמיר. באחת הלילות הוא ביקש שיביאו לו את התפילין כי הוא חפץ לזכות להניחם בטרם פרידתו מעלמא הדין. (כדין מי שיודע שלא יאריכו חייו עד לבוקר).

לרגע הוא נתנמנם ובהקיצו משנתו אמר כי אביו אדמו"ר הזקן בא אליו ובישר לו כי מן השמים נתנו לו ארכה של חיים לזמן נוסף ואכן מיום ליום הוטב מצבו והמשיך לחיות עוד כשתי שנים לאחר המאורע.

•

ליקטתי כאן חלקים מתוך היריעה השלימה על רבי חיים אברהם המופיעה בספר הנ"ל ותודתי נתונה לנכדי היקר על שהאיר את עיני על דמותו הבולטת של הרח"א ואני תקוה כי ימשיך לנהוג בטוב עין הוא יבורך וימשיך לפרסם את ידיעותיו הנרחבות בקורות ימי חב"ד לדורותיהם להנאת כל הקוראים הנהנים מעבודתו המקיפה והמושלמת. עלה והצלח.