כל ענינו של ה' טבת הוא העובדה שהרבי הוא נשיאנו הנצחי, באמצעות ספריו, חפציו, חסידיו – ומכיון שהוא בחיים באופן אמיתי, לכן גם זרעו בחיים וכל ענייני ליובאוויטש ממשיכים ביתר שאת ויתר עוז. 

על זה היו הדיונים במשפט הספרים, ועל זה הייתה המלחמה הגדולה - האם רבי ממשיך גם לאחרי הסתלקותו או שחלילה להיפך, האם חפציו של הרבי הם חלק מחייו ובהם הוא נמצא או חלילה להיפך, האם נשיאות רבותינו נשיאנו נצחית היא גם אחרי ההסתלקות או חלילה להיפך - ועל כך נפסק בבית דין של מעלה וכך גם בבית המשפט הפדרלי - ש'דידן נצח'! נשיאנו וספריו שייכים לחסידים, וימשיכו עד ביאת משיח צדקנו.

כעת נראה דבר מדהים!! אחרי ג' תמוז, התפרסמו רשימות קדשו של הרבי ורשימות היומן של הרבי והמילים הראשונות בהן נפתחת הרשימה הראשונה של יומן הרבי, יומן המספר על הקשר בין הרבי וחותנו הרבי הקודם, הם: יום שלישי, ה' טבת.... 

יומנו הקדוש, תורתו של הרבי שהתגלתה אחרי ג' תמוז, שבה הכניס את עצמו עבורנו, התורה המביעה את עובדת המשך נשיאותו ביתר שאת גם אחרי ג' תמוז – נפתח במסר- ה' טבת! דידן נצח! כי זהו ה'דידן נצח'! הרבי ממשיך גם אחרי ההסתלקות לפעול, לחיות בתורתו שהשאיר לנו!

זהו למעשה יום סגולה ועת רצון כבר קודם שהתגלה, כפי שבי"ט כסלו, דיבר הרבי על כך שמובא בספר 'שאלות ותשובות  מן השמים', כשש מאות שנה קודם שחרור אדמו"ר הזקן, שזהו יום בשורה, ומרגש למצוא שיום הבהיר ה' טבת מובא כיום בשורה שמימי ברשימת קודש מופלאה.

• מזל טוב על השטריימל!

הבה נתבונן בגוף דברי קדשו ברשימה המופלאה, שנכתבה, אור ליום ג' ה' טבת פ"ט – באותו התאריך ובאותו היום בו היה ניצחון המשפט – יום שלישי אשר בו גם השתחרר אדמו"ר הזקן כפי שביאר הרבי עצמו. 

נשים לב שהרשימה נכתבה כשבועיים וחצי לאחר חתונתו של הרבי עם הרבנית הצדקנית בי"ד כסלו תרפ"ט, הנה המילים של הרבי ומיד אחר כך בשפה קלילה.

נכנסתי על פי הקריאה לחדר כ"ק אדמו"ר שליט"א. אמר שחפץ הוא למסור לי פרישת שלום מאחי ליב נ"י (הדר בלנינגרד). על שאלתי אם קבל מכתב ממנו, ענני: שמעתי מאמר דא"ח ביחד עמו מאדמו"ר נ"ע.

מספר הרבי ביומנו, שבליל ה' טבת הוא נקרא על ידי הרבי הריי"צ, להכנס לחדרו. הרבי ריי"צ מסר לרבי פרישת שלום מאחיו, שלא היה גר בקרבת מקום – הוא גר באותה שעה בלינגרד.

הרבי התעניין האם אחיו שלח מכתב, וענה הרבי הריי"צ, "שמעתי יחד איתו מאמר חסידות מאבא שלי – הרבי הרש"ב"... המדובר הוא על תשע שנים אחרי הסתלקותו...

והרבי הריי"צ ממשיך לספר:

בלילה הזה, ראיתי את אדמו"ר נ"ע, מטפחת המשי בידו, ובפנים צוהלים עד למאד. בפעם האחרונה הי' כן מראהו בשנת תרס"ח. ואמר לי: מזל טוב, פאר דער היטל.

בלילה הזה – ליל ה' טבת! לבוש הרבי הריי"צ בבגדי יום-טוב, בשטריימל! למרות שמדובר ביום שלישי פשוט לכאורה... והוא רואה את אביו הרבי הרש"ב נ"ע, כאשר מטפחת המשי בידו, אותה מטפחת שכורכים רבותינו נשיאנו בעת אמירת מאמר חסידות, ופניו 'צוהלים עד למאד'! עד כדי כך שהפעם האחרונה בה ראה את אביו כך הייתה שתים עשרה שנה לפני הסתלקותו!

ואומר הרבי הרש"ב לבנו: מזל טוב על ה'היטל' – מזל טוב על הכובע החדש, השטריימל...

מהו אותו שטריימל? בליובאוויטש היו רבותינו נשיאנו חובשים לראשם כובע מיוחד, השטריימל המוכר מתמונותיו של הרבי הריי"צ, אך היו מקפידים ללובשו רק בעת היותם בליובאוויטש.

הרבי הרש"ב הוא חתן של הריי"צ מאוורוטש, בנו של ה'צמח צדק'. אביו, הרבי מהר"ש לא יכל להשתתף בחתונה באוורוטש מחמת בריאותו, אך אמר אז לבנו הרש"ב שבשום אופן לא יילבש את השטריימל בחתונה, גם אם חותנו יידרוש זאת, כיוון שאת השטריימל לובשים רק בליובאוויטש! 

בכל שבת וחג ששהו הרבי הרש"ב ובנו הרבי הריי"צ מחוץ לליובאוויטש - לא היו חובשים שטריימל, ובפרט מאז שנאלצו לעזוב את ליובאוויטש בשנת תרע"ו, מאז לא לבש הרבי הרש"ב את ה'היטל' וכך גם בנו הרבי הריי"צ גם כשנעשה לרבי...

הפעם הראשונה בה לבש הרבי הריי"צ את השטריימל, הייתה בחתונה הגדולה של הרבי והרבנית כשבועיים וחצי קודם לאותו ליל ה' טבת...

לבישת השטריימל בחתונה גרמה להתרגשות עצומה, וכפי שמתאר החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז הי"ד ביומנו: "במזרח עומד זה השלחן אשר לפני ד', אשר רק החתן המחותנים והצדיקים יבאו בו, בהכסא כבוד העומד באמצע השלחן הזה, נוכח העם, יושב החתן המהולל בפניו הלבן והבהיר, דומה למלך, מלובש במשי, לימינו יושב על כס רם ונשא עטרת תפארת ראשנו כ"ק אדמו"ר שליט"א בבגדי שבת בחגורתו ובשטריימל מראשו כתם פז של הוד כבוד קדושת מורינו ורבינו הגדול נבג"מ זי"ע זצ"ל, ואנחנו המקורבים ביותר, ממש יראנו מהפחד השורר בפניו הטהורים כי קרן אור פניו מהשטריימל הק' הזה.

לתאר ולצייר אין ידי מגעת, אבל בטח תזכו ותראו, כי מזמן החתונה, תודה לא-ל אשר הוא לובש את השטריימל הזה בכל שבת ושבת כמו בליובאוויטש, ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, והלואי שכל אלו הרוצים לזכות ולראות יזכו ויראו בקרוב ממש".

הייתה בזה משמעות שהביעה, הנה מגיעה מלכות בית ליובאוויטש לשלימותה! הנשיאות ממשיכה באופן מושלם!...

ועל אותו שטריימל אומר הרבי הרש"ב, בליל ה' טבת, בפנים מאוד שוחקות - מזל טוב!..

נשים לב לדגש מאוד חשוב, בהמשך ידגיש הרבי הריי"צ לרבי שכבר אביו ראה אותו בחיזיון וגם אז הוא היה עם שטריימל, אבל בפעם הקודמת לא אמר לו אביו הרש"ב שום דבר בנושא, מתי כן הוא מתבטא בפניו על השטריימל - דווקא היום! ביום ה' טבת!... יום שבעוד עשרות שנים יהיה יום הניצחון של נצחיות ממלכת ליובאוויטש: זהו פעם הב' שרואה אני את אבי אדמו"ר נ"ע אחרי החתונה. בפעם הא' הייתי ג"כ לבוש בהיטעל, אבל אז לא אמר לי מזל טוב.

המזל טוב על ההיטל נאמר דווקא בה' טבת! למרות שכבר "התראו" בין החתונה לה' טבת.. ודווקא אז, בליל ה' טבת, קורא הרבי הריי"צ לחתנו הרבי ומספר לו על דבר המחזה... 

דווקא ביום המבטא את המשך הנשיאות של בית ליובאוויטש באופן נצחי, אומר הרבי הרש"ב מזל טוב על הכובע המסמל את המשך הנשיאות ושלימות הנשיאות של בית ליובאוויטש.

• הניסיון של צדיק הדור

באותו מעמד אמר הרבי הרש"ב מאמר חסידות! מאמר חסידות בליל ה' טבת לפני קרוב למאה שנים!..

וכך מתאר הרבי ברשימה: אמר אבי הרבי הרש"ב נ"ע דא"ח מאמר חסידות, דיבור המתחיל "שחורה אני ונאוה".

מביא הרבי בקצרה את תוכן המאמר ומבהיל לגלות שהוא עוסק בקשר ישיר למה שייקרה שנים אחר כך בתקופת המאורע של ה' טבת!

(קוטב הענין: ירידת הנשמה בגוף הוא עצם הנשמה, והראי' באור דמלכות ורדל"א. ואף שיש להקשות ממקום פלוני, צריך לעיין במאמר תקס"ו (או תקס"ב), ענין דנסיון, שהדבר אינו במציאות, וכחילוק שבין ניסיון ובירור. "ד' צדיק יבחן", וכמשל היוצר שאינו בוחן וכו')

תוכן המאמר עוסק בירידת הנשמה לגוף, שעל אף שזוהי רק הארה מהנשמה אך היא פועלת עליה גם בעצם הנשמה כפי שהיא שלמעלה, וראיה לזה מאור של ספירת המלכות הקשורה בדווקא במקום הכי גבוה – 'רדל"א'.

וכאן מבאר הרבי הרש"ב את עבודת הנסיונות של הנשמה למטה – "ענין דנסיון", בשונה מעבודת הבירורים, שבעבודת הנסיונות אין מציאות אמתית לכל מה שמפריע: "שהדבר אינו במציאות".

וכאן מוסיף הרבי מילים מבהילות: ה' צדיק יבחן! וכמשל היוצר שאינו בוחן וכו'... הקב"ה בוחן ומנסה דווקא את הצדיק, וכמשל היוצר שרוצה לבדוק את הכבשן שלו, אינו לוקח את הכלים החלשים אלא דווקא את הכלים החזקים שאינם נשברים... 

מבהיל! ליל ה' טבת, מיד לאחר חתונת הרבי והרבנית, שומע הרבי הריי"צ מאמר מאביו שבו מבואר ענין הנסיון של הצדיק – ה' צדיק יבחן!......

מדהים לראות בשבת לאחר הניצחון – שבת פרשת ויחי תשמ"ז, שהרבי השתמש ממש באותן המילים!!! ניסיון הוא דבר שאינו במציאות! הרבי ביקש שלא להדפיס את כל פרשת הדברים מכיוון שזהו ניסיון שאין לו מציאות אמיתית ולכן לא לעשות מזה מציאות!...

•

אמירת המאמר הייתה דווקא בליל ה' טבת, וכפי שמדגיש הרבי הריי"צ בהמשך, בפעם הא' - הפעם הראשונה שבה נפגש עם אביו, לאחרי החתונה – לא דיבר דא"ח, הי' רק כעין מסיבה.

דווקא בליל ה' טבת, אמר מזל טוב על השטריימל, דווקא אז הי' בפנים שוחקות עד מאוד, דווקא אז אמר מאמר חסידות!

(להעיר שאחד הענינים שבהם ראו קטרוג על הנשיאות, היה בזה שהרבי הפסיק לומר מאמרים בתקופת המשפט ולאחרי סיום תקופת המשפט והערעורים התבטא: 'איצטער קען מען זאגן תורה' - כעת אפשר לומר תורה).
 
• מסירות נפש מסוג אחר

לפתע ממשיך הרבי הריי"צ לנושא אחר ומדבר עם חתנו הרבי על עבודת המסירות נפש... עם ביטויים מבהילים:

אם הי' לי מסירות נפש על יהדות – איני חפץ לדבר עד"ז, כי הרי כל דיבור פועל וזהו נוגע לרבים.
אבל עתה נצרך למס"נ אויף דעם אויבערשטען, זאך שטעלען בעת הזו - אומר הרבי הריי"צ, נדרשת מסירות נפש מסוג אחר, לעמוד בתוקף..

עד עתה הי' ההוא-אמינא מס"נ נגד הגפ"ו, ועתה... כי אין המצב יכול להישאר כמו שהוא עתה...

עד עכשיו, אומר הרבי הריי"צ, המחשבה היא שמוסרים את הנפש נגד המשטרה הרוסית החשאית.. אבל עכשיו - - -

ויש לקשר זאת עם המסירות נפש שנדרשה בתקופת משפט הספרים, שהיא הייתה מסוג אחר לגמרי... היה כאן ערעור על כל ענין הנשיאות, המשך הנשיאות אחרי ההסתלקות, על כך שח"ו יש שאלה על נשיאות ליובאוויטש וכו'.
 
• אצל רבי יש חושך?

ומיד אחר כך עובר הרבי הריי"צ לספר לחתנו הרבי, על נושא שלישי, שבפשטות לא נראה קשור למה שדיבר קודם לכן... עובדות וסיפורים על מאסרו של האדמו"ר הזקן, את כל זה הוא מספר בליל ה' טבת! וכפי הידוע – קישר הרבי כמה פעמים בין פרשת מאסרו של אדמו"ר הזקן לבין הקטרוג שקרה בפרשת הספרים...

גם בפרטי הסיפור המובא כאן, אנו מוצאים דברים נפלאים הקשורים בגלוי לענינו של ה' טבת:

כשבאו לאסור את הרבי – (אדמו"ר הזקן. הכותב) – התחבא בבית החיים. שאלו את הרבנית איהו, וענתה שאינה יודעת. הכוה על הלחי, והיפילו שן אחת.

כשהלכו, חזר אדמו"ר הזקן לביתו, ובלילה בא לשם שמואל מונקעס. בדפקו על הדלת, שאלו אדמו"ר הזקן: מי שם? וענה שמואל! – שאל אדמו"ר הזקן: מדוע בחרת לבוא דווקא בלילה? ער דארף זיך אוסקלייבען בא נאכט! השיב ר' שמואל: איך האב ניט געוואסט אז באם רבי'ן איז אויך דא נאכט! לא ידעתי שגם אצל רבי ישנו לילה!...

אצל רבי אין לילה... אין העלם והסתר על רבי! - - -
אמר אדמו"ר הזקן לר' שמואל: ווייסט, מען איז געקומען ארעסטירען?- היודע אתה שבאו לאסור אותי? והשיב ר' שמואל: איך ווייס, יודע אני...

אמר אדמו"ר הזקן: עס איז דאך א סכנה. - זו הרי סכנה...

והשיב ר' שמואל: וואס זאל איך אייך זאגן, בא מיר קומט אויס, אז איר דארפט פארען. – מה אומר לכם, אצלי מונח שעליכם לנסוע...

ואמר אדמו"ר הקן שוב: עס איז דאך א סכנה. – הרי זו סכנה...

השיב ר' שמואל כך: אויב איר זיינט א רבי, וועט אייך קיין קויל ניט נעמען. און אויב ניט, זיינט איר דאך ווערט מ'זאל אייך שיסען

אם "רבי" אתם – לא יפגע בכם שום כדור, ואם לא, ראויים אתם שיירו בכם - -

- אדמו"ר הזקן נשען בראשו על ידו, ואח"כ אמר לשמואל מונקעס: צי דו ביסט גערעכט, וויס איך ניט, נאר – גיי געזונט.

אם צודק אתה, איני יודע, אבל, בכל אופן – לך לשלום...

גם כאן באה לידי ביטוי כביכול אותה טענה מבהילה שתישמע כמה דורות אחר כך - על כסאו של הנשיא השביעי: "אם אתם רבי".... ועל כך שאכן על רבי "כל כלי יוצר עליך לא יצלח"... כנגד נשיאותו של הרבי אין שום דבר בעולם שיכול לפגוע חס ושלום. רבי הוא נצחי, נשיאותו היא נצחית!

בסיום כותב הרבי:

בבוקר טבל את עצמו. אדמו"ר הזקן טבל. קרא לאחיו מהרי"ל, לבניו אדמו"ר האמצעי ולר' אברהם, ויצוום שיצומו, ואמר להם שהיום "יקחוהו". בערב באו לתפסו. התפלל מנחה, ואח"כ נסעו.

גוט יום טוב! דידן נצח! ווי וואנט משיח נאו