"חיינו השתנו בעקבות הפגישה עם הרבי"

באתי מבולגריה עם אמי ואחיי ב-1944. אחרי שנתיים התחתנתי וגרנו בנס-ציונה.

היינו זוג חילוני טיפוסי, ללא שום ידיעה ביהדות. בעלי התגייס לצבא והבטיח לי – "אני אחזור". הוא חזר – פצוע קשה. חמש שנים לאחר הפיגוע עדיין לא היה מסוגל לעבוד. חיינו על לחם ומרגרינה; אבל תמיד הייתה לי שמחה בלב.

החלטתי לבקש סיוע ממשרד הביטחון. משום מה, כשיצאתי מביתי, הסתכלתי על המזוזה ונשקתיה. למחרת – אישרו לנו בית ברמת-החייל. בעלי הבריא, והתחיל לעבוד כמנהל-חשבונות ב'הדסה' בת"א. ופתאום – צרות: בעלי לקה בגנגרנה ברגל – ולא היה עבורו טיפול. הוא סבל כאבים נוראים, נכנס לדיכאון, וניטל ממנו הרצון לחיות. אני נשאתי לבדי בעול גידולם של שלושת ילדינו – נעמי, אורה וברוך.

בינתיים עברנו לגבעתיים.

יום אחד, הרגשנו שזהו! אינני מסוגלת להמשיך ככה – אני חייבת לעשות משהו עבור בעלי, להוציא אותו מהמעגל של פסיכולוגים, תרופות ואישפוזים. אמרתי לו: "נסים – במקום פסיכולוגים בוא נתפלל ליד המזוזה". איך מתפללים – מה מתפללים – לא ידענו. ואז, התחלנו ללכת לשיעורי תורה בגבעתיים שאורגנו ע"י ד"ר כגן, חב"דניקית. החלטנו – נשמור שבת. וזה לא קל, בגיל 60 – להתחיל ללמוד הלכות בישול בשבת, איך מחממים, מתי, ולמה.

***

ב-1981 נסענו לניו-יורק. זה היה רגע מרגש עבורנו לראות את כ"ק אדמו"ר שליט"א. הכנסנו פתק לרבי שליט"א דרך המשרד. לאחר תפילת מנחה כולם הגישו את הפ"נ שלהם, ואז לפתע ניגש הרבי שליט"א לבעלי ושאל אותו "איפה הפתק שלך?". בעלי ענה: "כבוד הרבי שליט"א, באנו מישראל, כעת חזרנו בתשובה. אני מחכה לברכה שלך". הרבי שליט"א ענה לו: "שתצליח בכל מעשה ידיך". למחרת, ביקשנו ברכה לנסיעה טובה. שוב ענה לנו הרבי שליט"א: "נסיעה טובה ומוצלחת". הגענו הביתה, בעלי אך חלץ את הנעל – וראו איזה פלא! הפצע לגמרי איננו. למחרת הוא חזר לעבודה כרגיל, בשמחה, בטוב לבב, ללא דכאון, ללא פחדים. בן-אדם חדש. הרופאים ב'הדסה' השתוממו לראות אותו כך, והוא סיפר להם על ברכתו הקדושה של הרבי שליט"א.

שנה לאחר מכן החלטנו שוב לנסוע לרבי שליט"א. זו הייתה שנת 'הקהל', וזכינו ליכנס ל'יחידות'. קודם קראנו בספר תהילים, ואחר-כך, הרגע המיוחל הגיע. נכנסנו והרבי שליט"א בירך אותנו: "נסיעה טובה ומוצלחת, שתזכו לשנים טובות ורבות. שיהיו לכם נכדים מכל הילדים ושיהי לכם 'הקהל' בבית כמו שנת 'הקהל'".

את הברכה האחרונה לא הבנו. אבל הבשורה על נכדים מילאה את ליבי בשמחה. אורה, בתנו השנייה, שגרה בניו-יורק, היתה נשואה כמה שנים ולא זכתה לילדים. נעמי וברוך היו רווקים, אבל הרגשתי בלב, שאם הרבי שליט"א מברך – בקרוב תקויים הברכה.

חזרנו לגבעתיים והמשכנו להתחזק ביהדות. כיסוי ראש, שמירת שבת וחגים, לימוד ב-4 סמינריונים נוספים – ופתאום הבשורה שחיכינו לה: אורה מצפה לילד. נסענו לניו-יורק וזכינו להישאר שנה בצל הרבי שליט"א, נהנינו לראות איך נכדנו הבכור מתפתח.

***

לפני שחזרנו לארץ,  הלכנו ל-770 לבקש ברכת "נסיעה טובה" מהרבי שליט"א. בדיוק אז הגיעה המכונית והרבי שליט"א יצא ובירך אותנו במילים אלו: "נסיעה טובה ומוצלחת, לשנים טובות ורבות, ושיהיה במזל טוב". ולי, הרבי שליט"א חזר על המלים בהדגשה "במזל טוב".

לא הבנו איזה מזל טוב. הגענו לארץ וברוך סיפר לנו שבצבא הוא נפגע, וסובל מכאבים חזקים בגב. לאחר כמה חודשים הוא בישר לנו את הבשורה המשמחת – הוא חושב להתארס. אחרי שנה הם קבעו את מועד החתונה והוא ביקשברכה מהרבי שליט"א לחיים מאושרים עם בת-זוגו. שלוש שעות לפני החופה – צילצול בטלפון, ומסרו לנו את ברכתו של הרבי שליט"א. המכתב החתום ע"י הרבי שליט"א הגיע אחרי כמה ימים.

בתוך המכתב ברוך ביקש גם רפואה שלמה בשל הכאבים בגב. אחרי החתונה הזוג נסע לצרפת, ויום אחד אני מקבלת טלפון ממנו – "אמא – הכאבים פשוט נעלמו".

אין לנו מילים להודות לכ"ק אדמו"ר שליט"א על הברכות והתשובות שהוא העניק לנו ושהתקיימו. כעת כלתנו הצעירה מחכה לילד.

ומה עם הברכה של הרבי שליט"א, לעשות 'הקהל' בבית? – בשנת תשמ"ח, שהיתה שנת 'הקהל', אורה וענמי הגיעו מניו-יורק. עשיתי מסיבה גדולה והזמנתי את כל קרובי משפחתנו, להודות על איחוד המשפחה. וזה היה בדיוק כפי מה שהרבי בירך אותנו – "שיהיה 'הקהל' בבית כמו בשנת 'הקהל'".

אין לי מילים לתאר את ההבדל בחיינו כיום לעומת העבר. לחסידי חב"ד, ולרבי שליט"א בראש ובייחוד

אנו אומרים מבקרב לבנו – תודה.

לאה

גבעתיים