מערכת COL | יום כ"ג אלול ה׳תשס״ה 27.09.2005

מן המיצר אל המרחב

אך טבעי שכל ציבור מציב לנגד עיניו ערכים ומפעלים הקרובים יותר לליבו, אבל חייבים לראות בהם חלק מן המערכת הרחבה של החיים היהודיים * מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע'בהוצאת צעירי-חב"ד.
מן המיצר אל המרחב

ערב שנה חדשה מקובל לאחל "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". מהחלק הראשון של המשפט היה לנו בשנה החולפת דיי והותר. זו הייתה שנה של מחלוקת פנימית עמוקה ושל אבדן ערכים. אלפי יהודים, קרבנותיהם הישירים של מהלכים אלה, עדיין נעים ונדים ממלון לקרוון, ורובם-ככולם אינם יודעים היכן יתגוררו ומה יעשו בשנה הבאה.

יותר מזה מטרידה התחושה הכללית של קרקע הנשמטת מתחת לרגליים. אם במהירות כזאת אפשר לעקור ולהרוס חבל-ארץ פורח, אולי הכול עומד כאן על חולות נודדים. תחושה זו אינה מצטמצמת ליישובים ולחבלי-ארץ. גם המערכות השלטוניות נראות בכל חדלונן, בלי דרך ובלי ערכים, כשהכול קם ונופל על מניעים אישיים. מעולם לא חשנו בבהירות כל-כך את אחד הסימנים שנתנו חז"ל על תקופת עקבתא דמשיחא – "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".


טלטלה בונה

אבל דווקא תחושת המועקה הזאת היא הפתח לפריצה רוחנית גדולה. בראש-השנה אנו תוקעים בשופר, שפיו צר ובהמשך הוא מתרחב והולך. קודם התקיעות אנו מקדימים את הפסוק "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". הרעיון הטמון כאן הוא, שדווקא 'מן המיצר' מגיעים אל ה'מרחב'. אילו פיו של השופר היה גם-כן רחב, לא הייתה בוקעת ממנו התקיעה. דווקא הלחץ של ה'מיצר' מרכז את הכוחות הדרושים לפריצה אל המרחב.

פעמים רבות האדם נזקק לזעזוע כדי לחולל שינוי בחייו. כל עוד החיים זורמים על מי-מנוחות, אין הוא מתפנה לבחון את דרכו ואת מעשיו. אפילו כשהוא יודע שדברים מסויימים דורשים תיקון ושינוי, אין הוא ממהר לתקנם ולשנותם. הוא דוחה למחר, או משלים עם המגרעות ומניח לזרם החיים לסחוף אותו. אבל כשמתרחש מאורע שמטלטל את כל ישותו, הוא עוצר, בוחן את עצמו ואת מעשיו, ומרגיש פתאום שהדברים חייבים להשתנות.

הרבה הרהורים ולקחים אפשר להפיק מאירועי השנה החולפת, אבל בשבת שבה אנו קוראים את פרשת "אתם ניצבים היום כולכם", ראוי להרהר באחד המרכזיים שבהם – חיוניותה של האחדות. לו כל שומרי התורה והמצוות היו מאוחדים ומלוכדים, לא הייתה גזרת הגירוש והעקירה יוצאת אל הפועל. האחדות נפגעה מפני שהנחנו להפריד בינינו בשיטת
'הפרד ומשול'.

כאשר כל ציבור רואה רק את עצמו, את מוסדותיו ואת ערכיו, ואדיש לעולמו של ציבור שני, התוצאה היא ששניהם יוכו ויפסידו. זה בדיוק מה שקרה לנו: בתחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית ישבו בה יהודים שומרי תורה ומצוות והשלימו עם גזרות שפגעו פגיעה קשה במוסדות התורה ובמשפחות ברוכות ילדים; ובשנה האחרונה ישבו בממשלה יהודים שומרי תורה ומצוות והשלימו עם גזרת הגירוש והעקירה ועם חורבן עשרות בתי-כנסת, תלמודי-תורה וישיבות.


כולנו 'אנחנו'

אירועים הללו חייבים להביא אותנו לכלל ראייה רחבה יותר. אך טבעי שכל ציבור מציב לנגד עיניו ערכים ומפעלים הקרובים יותר לליבו, אבל חייבים לראות בהם חלק מן המערכת הרחבה של החיים היהודיים. עם-ישראל זקוק ללומדי התורה, והוא צריך את המוסרים נפשם למען יישוב ארץ-ישראל; הוא זקוק לבוני הבית הפנימי, והוא חייב את מפיצי התורה החוצה. אין כאן 'אנחנו' ו'הם'; כל הגורמים הללו יוצרים את ה'אנחנו'.

זו האחדות המתוארת בתחילת פרשתנו. אכן, יש "ראשיכם שבטיכם" ויש "חוטב עציך ושואב מימיך", אבל כולם עומדים יחד לפני ה' ויוצרים את השלמות של עם-ישראל. צריכים להתקרב איש אל רעהו, ללמוד זה מזה, להעשיר זה את עולמו של זה. כך נזכה לברכת ה' לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.