מאת: מ. אייזנבך

הנשיא האמריקאי
והבקשה החריגה

לבוש במעיל עליון כהה, חצה הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר את מדשאות הבית הלבן. לא היה צורך להכיר את הנשיא יתר על המידה, כדי להבחין שמצב רוחו אינו שפיר. ולמרות זאת, מי שהיה מעורב במתרחש מאחורי הקלעים, יכול היה למצוא בערב הזה נקודה של אור; לראשונה מזה מספר שבועות, הסכים הנשיא להציב את כף רגלו מחוץ לתחומי הבית הלבן.

נשיא במשבר

מעט יותר מחודש קודם לכן, הוכתה האומה האמריקנית בהלם. מהפכת אזרחים שפרצה באיראן, הביאה לעלייתה לשלטון של קבוצה מוסלמית קיצונית. במהלך ההפיכה, כאשר תוהו ובוהו שררו ברחובות המדינה הפרסית, עלו על בניין שגרירות ארצות-הברית במדינה המוני צעירים איראניים מוסתים, ובתום מצור קצר הובילו ממנו עשרות עובדים אמריקאיים שהוכרזו כ"בני ערובה".

הנשיא קרטר היה שבור לחלוטין מהמצב. עתידם של בני הערובה היה לוט בערפל, והאומה האמריקנית ראתה בו את האחראי להצלתם. סקרים ראשוניים לקראת הבחירות לנשיאות שעתידות היו להיות זמן לא-רב לאחר מכן, נשאו בכנפיהן בשורות עצובות עבורו. נראה היה שהאמריקנים לא ייתנו בו את אמונם שוב. כל זאת, הביא להסתגרותו ארוכת הימים, שהופרה לראשונה באותו לילה סגרירי של אמצע חנוכה.

הרב שם טוב לצד הנשיא קרטר במעמד ההדלקה

בכיכר לה פייאט הסמוכה, המתין שליח הרבי, זקנו האדמוני יורד על פי מידותיו, אחוז התרגשות. היה זה הרב אברהם שם טוב, האיש שהופקד על קשרי חסידות חב"ד עם אנשי הבית הלבן. לא היה זה הנשיא הראשון וגם לא האחרון עמו נפגש הרב שם טוב, ובכל זאת לאירוע הזה היה ערך מוסף, מרגש מתמיד. לראשונה בתולדות ארצות הברית, יוצא נשיא מדינת הענק להשתתף בהדלקת נרות חנוכה מרכזית. המאורע עורר הדים, וצלמים ואנשי תקשורת עמדו הכן לתעד את שעתיד להתרחש.

בקשה חריגה

לא היה פשוט כל-כך להגיע לרגע הזה. קשרים דיפלומטיים הופעלו, אנשי ממשל הועמדו תחת לחצים, אך לבסוף קיבל הרב שם טוב את ההיתר המיוחל – החנוכייה תוכל לעמוד בחזית הבית הממשלתי המפורסם.

 הנשיא קרטר נכנס לכיכר. לחיצת ידיים חמימה נרשמה בין הרב והנשיא, ועתה נפנו כולם להדלקה עצמה.

הנשיא כובד בהדלקת ה'שמש', ולאחר מכן בירך והדליק את הנרות יועצו היהודי סטיוארט איזנשטאט.

הלילה היה ליל רביעי של החג, ומתוך שמונת הנרות שהוצבו בחנוכייה, הודלקו ארבעה נרות שהאירו את חשכת הלילה.

"זהו?", תמה הנשיא, "מה עם כל השאר?"

הרב שם טוב הסביר בחביבות.

- "המנהג היהודי בחג החנוכה הוא להוסיף מידי יום נר נוסף, כך שרק ביום השמיני דולקים סוף-סוף כל שמונת הנרות"..

הנשיא לא היה מרוצה. הוא ראה בעובדה שמחצית מהחנוכייה נותרת כבויה סימן שלילי עבורו.

- "אני מבקש באופן אישי, הדליקו עבורי את כל שמונת הנרות..".

הרב שם טוב חש מבוכה. מחד, הנשיא האמריקני, העומד בראש המעצמה הגדולה בעולם, מבקש בקשה אישית. מאידך – היום הוא היום הרביעי, וכיצד יוכל להדליק שמונה נרות?

לא איש כהרב שם טוב 'יעגל פינות'. אילו הייתה בכך בעיה הלכתית אף לא היה שוקל לקבל את בקשתו של הנשיא. אלא שמבחינה הלכתית לא הייתה בעיה במילוי משאלתו של הנשיא. ויחד עם זאת, מי יודע איזו תועלת תבוא אם יחוש הנשיא מרוצה מהדלקת הנרות?

משכך, נענה הרב שם טוב לבקשת הנשיא המדוכדך, והעלה גם את ארבעת הנרות הנותרים בחנוכייה. למראה הנרות הדולקים כולם, אורו עיניו של הנשיא והוא הודה לרב החב"די בחום. קרטר שאב עוד מעט תקווה ממראה נרות החנוכה המאירים.

ממך ציפיתי ליותר..

ניתן היה לסכם את האירוע כהצלחה מסחררת. העיתונות סיקרה את המאורע וגרמה ל'פירסומי ניסא' בקנה מידה עצום. המוני יהודים ברחבי העולם זקפו את קומתם למראה הנשיא המפורסם שיצא לכבד את המנהג היהודי. הרב שם טוב דאג כמובן להעביר במהירות דיווח ממה שהתרחש בבירה האמריקאית, היישר למזכירות הרבי.

מה שמעניין במיוחד, הייתה תגובתו של הרבי לבקשת הנשיא והיענותו של הרב שם טוב, שהדליק את החנוכיה כולה. על-פי המסופר, אמר הרבי לרב שם טוב (תוכן) "ממך ציפיתי ליותר..."; כלומר, על אף שהדלקת החנוכיה הייתה מותרת על פי ההלכה, והיה הגיון בכך שהרב שם טוב יסכים לבקשת הנשיא, הרבי ראה בכך דבר שאינו ראוי עבור חסיד ושליח כמו הרב שם טוב. לא-פעם תבע הרבי שיהודים יעמדו בתוקף וב"גאון יעקב", וגם כאשר אין בכך הגיון יתעקשו על קיום מנהג יהודי. גם במקרה הזה, ציפה הרבי שהשליח ינהג ב'גאון יעקב' ויסרב בצורה מכובדת לבקשת הנשיא האמריקאי, כשהוא גאה על שמירת המנהג להדליק בליל הרביעי של חנוכה רק ארבעה נרות.