לקריאה בנר שני של חנוכה

נושא: אנטיוכוס עולה לארץ

אנטיוכוס הרשע עולה לשלטון

כשמת תלמי הרביעי (בשנת ג'תקנ"ו - לפני 2,227 שנה), בנו, תלמי החמישי, היה עדיין נער, אנטיוכוס השלישי (מלך סוריה) ניצל את זה וכבש את ארץ ישראל בעזרת היהודים, בגלל זה אנטיוכוס השלישי התייחס יפה ליהודים. כעבור 25 שנה (בשנת ג'תקפ"א - לפני 2,202 שנה) קם המלך אנטיוכוס הרביעי (הוא היה שמן מאוד), שנקרא בחנופה 'אנטיוכוס אפיפנס (המפואר)', אבל מאחורי הגב קראו לו 'אנטיוכוס אפימנוס (המשוגע)', שם שהתאים לו מאוד, כי הוא היה בטוח שהוא אליל, וציווה על כל העמים להשתחוות לפסל שלו, הוא בזבז מלא כסף על מסיבות עם, בהם באמת התנהג כמו משוגע כדי לקבל 'צומי' מהעם. אבל אנטיוכוס באמת היה חזק, מאלכסנדר מוקדון לא היה מלך חזק כמוהו! הוא בנה עיר בירה על שמו 'אנטיוכה' וגם המשנה שלו בגריס בנה עיר וקרא לה 'בגרוס'.

יאסון מקבל את הכהונה הגדולה

הוא רצה לבסס את מלכותו על ידי שהפיץ את התרבות ההלניסטית גם בעם ישראל (בשלב זה לא בכוח), על ידי שנתן למתייוונים תפקידים חשובים כדי שיעודדו יהודים לבוא לגימסיונים (גימסיון = בית ספר לספורט), לאצטדיונים ולאולימפיאדות (שבהם הקריבו קורבנות ושיחקו לכבוד האלילים שלפי אמונתם חיים בהרי ה'אולימפוס') שבנה, אנטיוכוס גם העביר את תפקיד הכהן הגדול תמורת שוחד, מיוחנן שהצליח לשמור על בית המקדש מהשפעת המתייוונים, לאחיו המתייוון יהושע (ששינה את השם ל'יאסון'), ב-3 השנים בהן היה יאסון כהן גדול, הקים מגרשי ספורט בירושלים, אפילו מול הר הבית! היו כהנים שעזבו את עבודתם בבית המקדש בשביל לשחק עם היוונים! ירושלים הפכה מעיר הקודש לעיר יוונית! הדבר התגבר עוד יותר כשאחרי מריבה התמנה מנלאוס לכהן גדול (בשנת ג'תקפ"ד - לפני 2,199 שנה), כי מנלאוס הציע לאנטיוכוס יותר שוחד ממה שהציע לו יאסון, הוא לקח כסף מקופת בית המקדש לצרכיו הפרטיים, כשהכסף שם נגמר, הוא העז אפילו למכור את כלי בית המקדש! עד אז הייתה ההנהגה הרוחנית של העם אצל אב בית הדין (יוסי בן יועזר איש צרידה (=שגר בעיר 'צרידה') באותה תקופה) והכהן הגדול, כשראו חכמים שבהשפעת הכהן הגדול העם מאוד מתדרדר הם הוסיפו את יוסי בן יוחנן איש ירושלים, שניהם היו תלמידים של אנטיגנוס איש סוכו התלמיד של שמעון הצדיק.

אנטיוכוס עולה לארץ בפעם הראשונה

כעבור 8 שנים בשנת ג'תקצ"ב (לפני 2,191 שנה) הגיעה שמועה שאנטיוכוס מת במלחמה במצרים, הם ניצלו את ההזדמנות וגירשו את מנלאוס מהעיר, אבל באמת אנטיוכוס היה חי, הוא רק הפסיד במלחמה, לכן כשהוא חזר לירושלים עצבני מההפסד ושמע שהעם מרד בו ובנציג שלו (מנלאוס), הוא ציווה לחיילים שלו להרוג את כל מי שהם יראו, ב-3 ימים הם הרגו 40,000 איש ו-40 אלף איש נלקחו בשבי! כל כלי בית המקדש נלקחו על ידי אנטיוכוס (בהתחלה אנטיוכוס ביקש ממתייוון בשם 'יוסף משיחא' להוציא איזה כלי שהוא רוצה ולקחת אותו לעצמו, כשהמלך לא הסכים ליוסף משיחא לקחת את המנורה, יוסף משיחא לא הסכים להיכנס שוב ונהרג בייסורים), לפני שאנטיוכוס חזר לסוריה הוא אמר למפקד 'פוליפוס' שנשאר להרוג את כל מי שלא ישתחווה לפסל ולא יאכל  דבר-אחר!

היוונים מחללים את בית המקדש

הוא כתב אגרות ליהודים, שכל העמים צריכים להיות אותו דבר, אסור לקיים את המצוות העיקריות שבלעדיהן תשתכח התורה בקלות: לימוד תורה, שבת, ברית מילה, קידוש החודש (שהסנהדרין קובעים מתי ראש חודש והחגים), נטילת לולב, אכילת מצה, צריך להתקשט לכבוד החגים של אלילי יוון ואסור לומר 'אני יהודי' כי כולם שווים וכולם יווניים ועוד, העונש למי שעובר על הגזירות הוא מוות. בט"ו כסליו ג'תקצ"ג (לפני 2,190 שנה) היוונים נכנסים לבית המקדש בעצת המתייוון 'תתני' (בשביל שה' יעזוב את עם ישראל חס ושלום), פורצים את החומה, שורפים את הדלתות, מטמאים את כל השמנים ומעמידים פסל על המזבח! באותו יום, הם קרעו ספרי תורה ושרפו אותם!

יוחנן הורג את ניקנור

כששמע יוחנן בן מתתיהו את מעשי הזוועה שנעשו בבית המקדש הוא התמלא כעס ופניו השתנו, הוא הכין לעצמו חרב באורך 2 אמות (96 סנטימטר) ורוחב זרת (24 סנטימטר) והטמין אותה בבגדי הכהן הגדול שלבש וכך נכנס לפני ניקנור שישב בבית המקדש, הוא אמר לניקנור (כשהוא מתכוון לה'): "אני אעשה את כל מה שתרצה", ניקנור ששמח שהיהודים סוף סוף נכנעו אמר לו שאם יוחנן יקריב דבר-אחר לפסל ניקנור ילביש את יוחנן בבגדי מלכות וירכיב אותו על סוס המלך, אמר לו יוחנן: "אם היהודים ישמעו שהקרבתי דבר-אחר לפסל הם יהרגו אותי! לכן תוציא את כל האנשים מהחדר שלך וככה אף אחד לא ידע" ניקנור עשה כך ואז התפלל יוחנן, שלף את החרב מהבגדים והרג את ניקנור, הוא יצא מהחדר והרג 72,000 גויים ביום אחד! היוונים שניצלו ברחו בספינות לסוריה, כשחזר יוחנן לביתו בנה עמוד וקרא לו מכב"י הורג החזקים (כלומר: מי כמוך בא-לים י-ה-ו-ה (=מי כמוך בא-לים ה', שה' הוא-) הורג החזקים) כדי לעודד את היהודים לבטוח בה'.

הגזירות נשלחות

כשאנטיוכוס שמע על הסיפור הזה (-שיוחנן הכהן הגדול הרג את ניקנור ועוד שבעים ושתים אלף גויים) הוא הבין שבדרכי שלום לא ילך לו, הוא החליט סופית להתחיל בכוח: הוא שלח את האגרות שכתב ליהודים לפני כן בהם כתובות הגזירות, כל יראי השמים קיימו מצוות בסתר או ברחו למערות, מחר נביא בקצרה מעשי גבורה של יהודים מול כל הגזירות: הרבה יהודים נהרגו בגלל שסירבו להשתחוות לפסל בצורת אנטיוכוס, לדוגמה: כשנתפס אלעזר שר הכוהנים (זה שעמד בראש 72 החכמים שתרגמו את התורה ליוונית) הביאו אותו לפוליפוס, פוליפוס ביקש ממנו להשתחוות לפסל, אבל הוא כמובן לא הסכים, פוליפוס פיתה אותו, שלפחות יאכל בשר כשר בצורה שיחשבו שהוא אוכל  דבר-אחר מהפסלים, אבל גם לזה לא הסכים אלעזר הכהן, כדי שלא יגידו "אם אלעזר שר הכוהנים אכל דבר-אחר מהפסלים, גם לנו מותר" והוא נהרג במכות נוראות על קידוש ה' תוך כדי שהוא מודה לה' על המכות האלה (כי הכל מלמעלה).

לקריאה בנר רביעי של חנוכה: נושא: גזירות אנטיוכוס

מפורסם יותר הוא הסיפור של חנה ושבעת בניה: יום אחד הגיע המתייוון מנלאוס לאנטיוכוס וסיפר לו שבירושלים ראו היהודים בשמים 2 מחנות של מלאכי אש נלחמים אחד בשני (במלחמות של החשמונאים היו עוד פעמים שראו מלאכים של אש ששומרים על היהודים) והיהודים טוענים שזה סימן שאנטיוכוס ייפול, מרוב כעס ציווה המלך להביא לו יהודים בשביל שהוא יהרוג אותם, שר הצבא פוליפוס הלך ותפס אישה צדקת עם 7 בנים ושמה חנה והביא אותם לפני אנטיוכוס, המלך ביקש מכל בן בנפרד שישתחווה לפסל והבטיח להם עושר וכבוד אם יעשו ככה, אבל כל אחד מ-6 הבנים ענה למלך בפסוקים והסביר לו למה הוא לא ישתחווה לפסל, המלך ציווה והרגו כל בן ובן במיתה משונה מול שאר האחים והאמא, אבל חנה עמדה בגבורה גם כשראתה את בניה מתים מולה אחד אחד, כשהגיע תור הבן השביעי שהיה בן שנתיים וחצי (ויש דעה בן 7) התבייש המלך מאוד ופחד שגם הילד הקטן הזה ינצח אותו, לכן הוא פיתה והתחנן לילד מאוד שיסכים להשתחוות לפסל, או לפחות שיתכופף להרים את הטבעת של המלך מהרצפה ויחשבו כאילו השתחווה לפסל, כשראה המלך שגם הילד הזה עומד בתוקף ובגבורה, ביקש מחנה שתסביר לילד שאם הוא לא יסכים הוא ימות, אבל חנה במקום זה עודדה אותו לסרב ולא להשתחוות לפסל, אחרי מכות רבות ועינויים נוראיים נהרג גם הילד הזה על קידוש ה', כשראתה את זה חנה קפצה מראש הגג והצטרפה לילדיה בגן עדן.

היוונים ניסו למנוע במיוחד שילמדו ויקראו בתורה (העונש למי שעובר על הגזירה היה שהוא יישרף חי!) הם סגרו את בתי המדרש והסנהדרין גרשו את הדיינים בבושת פנים, הם היו מבזים את הספרים. אבל היהודים התחכמו, מה עשו? כל שבוע היו קוראים בנביא באותו ענין של פרשת השבוע, כשהגיעו החילים אמרו להם היהודים: "אנחנו בכלל לא קוראים בתורה, זה רק נביא" וככה נהייתה ההפטרה שקוראים אחרי קריאת התורה בשבת. לגבי שמירת השבת: הייתה קבוצה של 1,000 יהודים שהחליטו שהם ישמרו את השבת בתוך מערה, היה מלשין אחד שסיפר אליהם לפוליפוס, ואז בשבת הגיעו חיילים למערה, וכשהיהודים סירבו לצאת ולהתייוון הם מלאו את פתח המערה בעצים ושרפו את כולה.

מי שנתפס עושה ברית מילה לבן שלו נתלה יחד עם אשתו על עץ, פעם אחת הייתה אישה לוויה אחת שעשתה ברית מילה לבן שלה על ראש חומת ירושלים, כשבאו החיילים לתפוס אותה היא קפצה מהחומה עם התינוק ונפטרה יחד איתו על קידוש ה'.

וכשנגזרה הגזירה לכתוב "אין לנו חלק באלוקי ישראל" על קרן השור - היהודים מכרו את השוורים שלהם בזיל הזול (כי היו מלא יהודים שמכרו את הבהמות שלהם. היוונים עשו את זה בשביל שלא יהיה ליהודים בשר, חלב וגבינה מה שלא הצליח כמו שנראה בהמשך), הגזירה הזאת הגיעה בגלל שהיהודים התרשלו מלהביא קורבנות, כשהיוונים גזרו לכתוב את המשפט הזה על הדלתות והבריחים - היהודים עקרו את הדלתות ושברו את הבריחים (יש דעה שזו הייתה המטרה של היוונים, שהיהודים לא יוכלו לקיים מצוות כשהבתים נעולים. הגזירה הזאת הייתה בגלל שהיהודים לא הקפידו כל כך על קדושת המזוזה) וכדי שהיוונים לא יראו את המזוזה הם הורידו את המזוזה, וכתבו במקומה בכתב צופן 'כוזו במוכסז כוזו' (ה' אלוקינו ה'), ואז היו היהודים מפחדים כל הזמן - הם לא יכלו לאכול אולי ישימו לב אליהם כמה נערים פרועים ו'יצטרפו' לסעודה, הם לא יכלו לישון כי הם היו צריכים לשמור שאף גנב לא מגיע לביקור, בשביל שיהיה ליהודים בשר לאכול קרה נס וה' הביא צביים ואיילים ועופות טהורים שנכנסו לבתי היהודים דרך הפתחים שלא היה בהם דלת. 

על הגזירה לא להזכיר את שם ה' (ברוך ה' בעזרת ה' וכו') התחכמו היהודים על ידי שקראו לעצמם מכבי כשהיוונים לא הבינו שהכוונה היא - מי כמוך בא-לים ה'. כשנסגרו המקוואות פתאום בנס יצאו מבין המרצפות בבתי היהודים מים ונוצר מעין.

ואז הגיעה הגזירה החמורה ביותר: כלה ביום שאחרי החתונה צריכה ללכת למושל (מושל = הגמון) ולהתחתן איתו, פחדו היהודים להתחתן, אולי יגלו אותם היוונים וייקחו את הכלה, כשראו את זה חכמים קבעו סימנים, שככה יוכלו היהודים לדעת איפה יש חתונה או ברית ולבוא להשלים מנין, יש 2 דעות: או שאם טוחנים בריחיים על הגג סימן שיש בבית חתונה (לפי הדעה הזאת אם היו רואים בית שיש בו נרות שדולקים ביום, היו יודעים שיש בבית ברית), או שאם היו רואים שבבורני (שם של מקום) דולקים הרבה נרות, היו יודעים שיש שם חתונה (לפי הדעה הזאת הסימן של ברית הוא כששומעים קול של טחינה בריחיים במקום שנקרא 'ברור חיל'), קרה נס והיוונים לא גילו אפילו כלה אחת! עד שהגיעה החתונה של יהודית (יש דעה שקראו לה חנה) הבת של מתתיהו (יש דעות שהייתה הבת או הנכדה של יוחנן כהן גדול בן מתתיהו), ועשו חתונה גדולה, בגלל שהיא הייתה ממשפחת גדולי הדור, ובאו כל חכמי ישראל להשתתף בשמחה, ואז הגיעו החיילים, חשבה יהודית: "אם ייקחו אותי למושל והוא יתחתן איתי, יגידו בנות ישראל: "מה? אנחנו יותר טובות מיהודית בת הכהן הגדול?" וככה יהיה חילול ה' גדול!", מה עשתה? עמדה על הכיסא וקרעה את כל הקישוטים והתכשיטים שלה וזרקה אותם על הרצפה ולבשה סמרטוטים ולקחה קנקן יין והשקתה את האנשים יין, ראו את זה האחים שלה ומרוב בושה הם כמעוט ציוו להרוג אותה! ואז אמרה להם יהודית: "אם אתם מתביישים שאני לובשת סמרטוטים, איך אתם לא מתביישים מהקב"ה, שאתם נותנים לחיילים לקחת אותי למושל שיעשה בי עבירה?! אתם צריכים לעשות כמו שמעון ולוי בני יעקב, הם היו רק 2 ובכל זאת נלחמו מול כל העיר שכם, בשביל להציל את אחותם דינה מלהתחתן עם גוי, אתם - 5 אחים יחד עם יותר מ-200 בחורים כוהנים, ברור שאתם צריכים להילחם בשביל להציל אותי - את אחותכם מלהתחתן עם גוי!", כששמעו את זה האחים חשבו על תחבולות טובות ויצאו יחד עם אחותם ועם החיילים לבית המושל ועשו מלא חופות - מבית החשמונאים עד בית המושל והיו שרים בכלי נגינה ורוקדים, כשראה את זה המושל הוא אמר לחיילים שלו: "תסתכלו איזה כבוד היהודים האלה עושים לי! גם אני אעשה להם כבוד - צאו כולכם ותשאירו אותי לבד איתם", אחרי שיצאו החיילים יהודית נתנה למושל לשתות הרבה יין, חלב וגבינה עד שהוא נרדם, אז בעזרת האחים שלה יהודית כרתה את הראש של המושל הרגה אותו! האחים של יהודית שמו את הראש של המושל בתוך שק, הם יצאו וזרקו את הראש של המושל, כשהחיילים זיהו את הראש של המושל, הם מאוד נבהלו, היהודים ניצלו את זה והרגו מלא יוונים, היוונים שלא נהרגו ברחו מהר בספינות אל מעבר לים - לסוריה ולאנטיוכה.

החשמונאים עוברים דירה

משפחות החשמונאים החליטו לעבור דירה לעיר מודיעין, כי שם הם יכלו לקיים מצוות בשקט יחסי, כי לשם עוד לא הגיעו היוונים. בינתיים מבקש מתתיהו מהבן שלו, יהודה, שיאסוף יהודים יראי שמים למודיעין, אחרי שיהודה מבצע את המשימה מתתיהו מכריז בגלוי שהוא מתכנן למרוד ביוונים הרשעים!  מיד הלכו המתייוונים והלשינו על מתתיהו לשר הצבא היווני פוליפוס.