ערב חב"ד קיסריה

אלול תשכ"ו. האמפיתיאטרון המפורסם בקיסריה עמד לרשות חב"ד, שעה שהתקיים בו פסטיבל. ל'ערב חב"ד בקיסריה' קדמו הכנות דקדקניות מצד אנשי 'צא"ח ירושלים' שארגנו את המופע, במרכזו הופעת 'מקהלת ניח"ח' בשירה, ריקודים ועמידה על הראש...

האירוע היה הצלחה אדירה וסוחפת. אך מנגד העיתונות החרדית תקפה. העיתונות החילונית זלזלה.

לראשונה אנו חושפים תיק מסמכים שלם שכולל את הדוחו"ת לרבי וההכנות לאירוע, ואת תגובת הרבי על האירוע ליו"ר צא"ח הרב לייבוב.

בתיק המסמכים נכללים תכנון המופע לפרטי פרטים מבחינה כספית (כמה צריך לשלם לכל רקדן...), הפקתית (מי יושב בשולחן הכבוד, מנצח המקהלה, סולנים), הדו"ח שכתב הר"י לייבוב לידידו הרט"ב על היחידות אצל הרבי ועוד ועוד.

*

תגובת הרבי

הרב ישראל לייבוב יו"ר צא"ח נכנס ליחידות לרבי, כך הוא כתב לאחריה על מה שאירע בה לידידו הרב טוביה בלוי:

כ"ק אדמו"ר: . . ואודות הפסטיבל – עליך להבין שמה שמתאים בשמחת-תורה בכפר חב"ד איננו מתאים בפסטיבל. כוונתי לריקודים ועמידה על הראש, אלו שגרמו לביקורת בעיתונות.

• שמחת-תורה בכפר חב"ד זה מתאים, אך לא כאן.

הרב ישראל לייבוב: מלכתחילה התנגדתי לזה והבטיחוני שלא יהא כזה, וכשראיתי [=התוצאות שנגרמו] היה לי עגמת-נפש גדול מזה, אך לא יכולתי לעשות מאומה.

כ"ק אדמו"ר: להתרגש או להצטער – אין צריך, אך לעשות [=מכאן ולהבא] אין צורך בזה.

*

תגובות חיוביות

להלן ציטוט מכתב תודה של מנהל ה"פסטיבל" מר א.צ. פרופס אל ר' משה סג"ל (מיום ו' תשרי תשכ"ז):

"ערב חסידות קרב את תורת חב"ד ללבותיהם של אלפי האנשים שנכחו בקיסריה, ולרבבות ששמעו על החוויה הגדולה הזאת. הופעתכם הוסיפה לפסטיבל תוכן ומעט מהקדושה אותה אתם הבאתם על תורתכם, אמונתכם ואהבתכם לעם כולו ולכל יחיד בו".

ציטוט ממכתב תודה של הנ"ל לר' יוסף מרטון (מאותו תאריך):

"היה זה ערב מלא תוכן והשראה – ערב של חב"ד, והוא יחרט לא רק בזכרונם של כל אלה שנכחו במקום, אלא גם בלבותיהם".

*

העיתונות תוקפת

בירחון "בית יעקב" הופיעה התקפה על "ערב" זה (במסווה של "מכתב למערכת" מקורא בבני ברק), וכן ב"משמרת חומתנו" של "נטורי קרתא".

כך נכתב בירחון "בית יעקב" לצד תצלום המודעה המודיעה על ה'פסטיבל':

כותב אליכם קורא, שאינו הולך ל"פסטיבאלים" ואינו מצוי בכל מיני מופעים של "בידור". והנה שכן שלי, החושב את עצמו כמומחה גדול בשטח זה, בא אלי לדקור לי בעיניים. קראתי את הפרסומים שנדפסו בעתונים החילוניים ובושבה כסה פני. חשבתי שזו "טעות דפוס". איך אפשר להכניס בכפיפה אחת "להקת באלט" ורקדנים מיוגוסלביה עם... "ערב חסידות"? בושנו ונכלמנו.

יחיאל מיכל קליין
בני-ברק

להלן מצורפים תצלומי המאמרים התוקפים את ה'ערב' בעיתונים הללו.

*

תועלת צדדית

דו"ח על הנעשה והנשמע במסגרת צעאגו"ח סניף ירושלים לחדשי לחדשי מנחם-אב תשכ"ו – תשרי תשכ"ז.

ביום ב' באלול התקיים "ערב חסידות" בקיסריה במסגרת הפסטיבל הישראלי שאורגן ע"י סניף צעאגו"ח בירושלים. בנפרד נמסרו דוחו"ת מפורטים על כל הקשור ב"ערב" זה.

יצויינו כאן שני פרטים של תועלת 'צדדית' שהושגה מערב זה (נוסף על התועלת הישירה בהבאת דבר היהדות והחסידות לפני אלפי המשתתפים – ביניהם נכבדי ציבור, תיירים, חברי קיבוצים, ועוד – בע"פ ובכתב): א. הפרסום הגדול בעיתונות וברדיו שהתלווה ל"ערב" זה, לפניו ולאחריו. והביא את דבר חב"ד לרבבות תושבי הארץ. ב. הדפסת חוברות הסברה על חב"ד שנשארו לשימוש להזדמנויות אחרות, על חשבון הפסטיבל, וכן כיסוי הוצאות כלליות שונות של צא"ח מחשבון זה.

*

מנצח אגדי ו'תמימים'

ר׳ יצחק מרטון שי׳ בנו של ר׳ יוסף מרטון ע"ה מספר:

הסולן הוא הרב זלמן ברונשטיין.

המנצח על המקהלה הוא אבי מורי ע"ה. הכנות לערב חב"ד בפסטיבל קיסריה 1966 (ככל הנראה).

הדברים נעשו אז מאוד ספונטאניים מצד אחד, אבל מאוד ברצינות ובלהט מצד שני.
אבא שלי היה מספר תמיד על הנקודה הזו: בכדי להתקבל לפסטיבל היה צריך להציע תכנית מסודרת עם תפריט אומנותי וכו'.

הצד המוזיקאלי (כלי נגינה) היה מקצועי ולא היתה עם זה בעיה. אבל הם רצו לבוא להתרשם מהמקהלה... ואבא שלי ניסה ללמד את חבריו מושגים מקהלתיים, סימוני ניצוח וכיו"ב. והחבר'ה, כולם חסידים עם לחלוחית אוטנטית ולהט חסידי, הביטו על כל העניין "מלכתחילה אריבער", לא נתנו מקום להנחות העולם.

אברכים ובחורים מכפר חב"ד של תשכ"ו, לך "תאלף" אותם לשיר ולציית לסימונים "Piano!" - "Forte" ומשמעות הנפות ידיים של מנצח.

בשלב של ההכנות וה"הצגה" בפני נציגי הטלויזיה הישראלית שארגנה את הפסטיבל הם איכשהו שיתפו פעולה. אבל בשטח במופע עצמו? - לקחו 'לחיים', עצמו עיניים, שרו מעומק הלב בדבקות ובאופן הכי טבעי וזורם.

ההצלחה היתה פנומנאלית. הקהל נסחף והתעלה ונדלק. היו לזה המון ביטויי "פעולה נמשכת".

יש כתבה מאוד מעניינת שפורסמה ("ביקורת תרבות") שמצד אחד אתה רואה קצת ציניות מזלזלת, אבל מצד שני אתה קולט שהמופע הצליח לחשמל את כל הנוכחים.

אגב, הנשיא שז"ר כיבד בנוכחותו את המופע. הוא ישב על כסא האבן שע"פ החוקרים זה כסאו של קיסר רומי. המנחה, ר' משה סגל, הכריז אז משהו בסגנון: מי יגלה עפר מעיניך יוליוס קיסר! הממלכה שהמיטה אסון וחורבן על ארצנו - ועל כסאך יושב הנשיא שניאור זלמן שז"ר, ועם ישראל חי!

ומה היה בצד האמנותי מלבד המוזיקה והמקהלה? הם פשוט רקדו!! קראו לזה "מקהלת ריקוד..." היו אלו ימי בראשית של הפעילות "חוצה".

* המסמכים המתפרסמים כאן לראשונה הם באדיבות ארכיון ליובאוויטש של הרמ"מ לאופר.