איך מרגיש שליח שמתקשרת אליו אריאלה ממפעל הפיס ומודיעה לו כי הוא זכה בחמש מליון שקל?

בסיפור דלהלן, אריאלה לא התקשרה אלא באה בכבודה ובעצמה למשרדו של השליח וביקשה להעניק לו את מה שהיא חושבת שמגיע לו.

היה זה ביום בוקר שגרתי, ומנהל בית חב"ד בארץ הקודש הממוקם בצפון הגיע למשרדו לעבודת הקודש. על דלתו מתדפקת אשה מבוגרת ורוצה לשוחח עמו באנגלית. גם הוא אינו דובר אנגלית מושלמת וגם האנגלית שלה היתה קשה להבנה שכן היא גרמנית במוצאה והאנגלית אינה שפת האם שלה.

אריאלה (שם בדוי) אומרת לשליח כי היא מעוניינת לתת את אחוזת נחלתה בה היא מתגוררת ל'בית חב"ד'. השליח שלא היה בטוח ששמע נכון נכנס לאולם בית הכנסת הסמוך וקרא לאחד ממקורביו שמדבר אנגלית רהוטה כדי שישמע היטב אל מה תכוון האשה בדבריה. האורחת שוב חוזרת על הדברים בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "ברצוני להעביר את רכושי, כלומר את הנכס שבו אני מתגוררת, לבית חב"ד לאחר 120 שנה שלי".

השליח מבין עתה כי הוא לא טעה אך יחד עם זאת הוא לא יוצא מכליו שכן שנות נסיונו כשליח לימדו אותו שיש גם אנשים מאכזבים ולא תמיד היושבים מולך הם רציניים בכוונותיהם. הוא כבר צבר בנסיונו לצד הצלחות גם ציפיות שהתנפצו באחת.

לפי מראיה של האשה המבוגרת שעמדה לפניו בפתח היא עשתה רושם של אחת שבאה להרשם ברשימת הנזקקים לקבלת החלוקה הקבועה השבועית, אך לאחר ששמע את דבריה הוא כמובן הכניס אותה למשרדו ובאיטיות הוא החליף את מבע פניו ממבע חתום למזמין ולמארח ונהג בה כבוד מלכים לא לפני שהוא משמיע באוזניה כי הוא עומד לרשותה בכל דבר וענין שרק יהיה לה צורך.

לאחר שהחליפו ביניהם טלפונים וכרטיסי ביקור חלפו עוד כמה שבועות ובאחד הימים היא מתקשרת ומבקשת מהשליח דנן שיבוא למשרד עורך דין פלוני כדי לחתום על צו הירושה בו היא מורישה את הבית ואת ממונה לרשותו של השליח.

גם כאן השליח עדיין לא פוצח בריקוד שכן לא חסרים סיפורים שצווי ירושות משתנים חדשים לבקרים והירושות עוברות מאחד למשנהו וכמאמר העולם: "עד שזה לא קורה, זה לא קרה!".

באותה שנה השליח מבקר אצל הגברת הנכבדה בביתה ומנסה לתהות על קנקנה, כאשר מידי מועד וחג היא מקבלת מתנות לרוב, ארבעת המינים, חנוכיה, מצות, סידור ועוד. מסיפור חייה מתברר שמדובר בגיורת הנושקת לגיל התשעים שחיה בגפה ערירית ונפשה חשקה לתרום את הונה לתנועת חב"ד ולרבי שהיא כל כך אוהבת.

בביקוריו התכופים אצלה היא מספרת לשליח שלפני כארבעים שנה היא התגיירה ועלתה מגרמניה לארץ ישראל. בגלגוליה הרבים מאז עלתה לארץ הקודש היא פגשה רבות באנשי חב"ד ובעיקר כאשר עבדה במשרד שבעליו היו חב"דיים היא זכתה לשמוע הרבה על הרבי ומידי פעם היו מתקיימות התכנסויות חסידיות שמחות לרגל תאריכים חסידיים. יש לה גם מזכרות מעניינות שהיא שומרת מאותם שנים עם תמונות של הרבי, אותו לא הכירה מקרוב אבל הכירה את חסידיו.

משום כך כאשר היא התבגרה והבינה שיומה קרב היא מחליטה לאתר את בית חב"ד הקרוב ולהעניק לו את רכושה והונה בו התברכה מאת הא-לוקים. 

יום רודף יום ושנה רודפת שנה ואריאלה זוכה לאריכות ימים ושנים טובות. מפעם לפעם כאשר היא לא חשה בטוב היא אושפזה בבית הרפואה ומיודענו השליח הולך לבקר אותה ולעודד אותה והיא שבה לביתה בריאה ושלימה.

לפני כמה חודשים התקשר אל השליח סטודנט לרפואה מבית הרפואה והוא אומר לו שגב' אריאלה מבקשת למסור שהיא מאושפזת. השליח שם את פעמיו מיד לבקרה והוא ראה שהפעם מצבה קשה וחמור. לצידה ישבה אשה שדוברת אף היא גרמנית וסעדה אותה. לא חלפו מספר ימים והיא הלכה לבית עולמה.

השליח פעל במרץ להביאה לקבר ישראל על פי בקשתה בצוואה שהוא ידאג לכל הנדרש בענין. כמו כן הוא דאג לסדר מנין תפילה בביתה ואמירת קדיש לעילוי נשמתה עד לתום השבעה.

לאחר השבעה הוא פנה לעורך הדין שעסק בכתיבת הצוואה והלה הדריך אותו כיצד לקיים את הצוואה. תוך זמן קצר אחוזת נחלתה של הגב' הערירית נרשמה על שם בית חב"ד והיא זכתה שרכושה הרב יגיע למטרה הנעלית ביותר ויעשו בו את השימוש הקדוש ביותר.

הסיפור השמימי הזה מחזיר אותנו לסיפורי הבעל שם טוב וכפי שאומרים בעגה החסידית "א בעל שם'סק'ע מעשה" [=סיפור בעש"טי].

אלא שבתוך כל הסיפור הזה מסתתר סיפור נוסף קטן והוא גם חלק מהשמימיות שאירעה כאן. אותה אשה שסעדה את הגב' אריאלה היא ידידתה הקרובה זה עשרות שנים, שתיהן ממוצא גרמני והמכנה המשותף ביניהן הוא גדול.

כאשר הידידה הבינה שחברתה מצויה בימיה האחרונים היא חברה אליה ונצמדה אליה כמו שתי אחיות. שבועיים לפני פטירתה של אריאלה הידידה פנתה לעורך הדין שטיפל בצו הירושה והיא אומרת לו כי הגב' אריאלה מבקשת להעביר בצוואה את כל רכושה אליה. לדבריה הגב' אריאלה מאוד מאוכזבת מהרב החב"די והיא החליטה לשנות את יעד רכושה.

יתכן מאוד שאילו עורך הדין היה מחליט לגשת אל הגב' המאושפזת בבית הרפואה כל הקערה היתה מתהפכת על פיה, אך מדובר בעורך דין הגון וישר והוא מיד הריח בחושיו המחודדים כי בקשה זו לא נולדה במוחה של אריאלה...

אי לכך הוא הודיע לחברתה כי על פי חוק כיון שאדם המוריש חייב להיות צלול בדעתו לא ניתן לעשות כל שינוי בצוואה עד שאריאלה תחזור לביתה ותהיה מנוטרלת מכל תרופה שהיא. או אז הוא יבוא לביתה ויעשו את השינוי...

את הדברים הללו מספר עורך הדין לשליח באומרו שהוא עמד כצור איתן אל מול כל נסיונותיה של הידידה שחמדה ברכוש וניסתה לחמוס אותו בדרכי מרמה.

נקל לשער מה היה קורה אילו הסכם הצוואה היה נופל לידיו של עורך דין ממולח שאינו ישר והיה רואה בעיני רוחו את ה'עמלה' שהיה יכול לקבל עבור השינוי המבוקש...

•

לסיפור הנפלא והשמימי הזה אוסיף לכם עוד משפט אחד:

לשליח המדובר בכתבה, זו לא הפעם הראשונה שהוא מקבל בהפתעה סכום עתק כזה. לפני שנים רבות הוא קיבל סכום דומה, גם בהפתעה ממסובב הסיבות שבהשגחה פרטית הועיד לו ירושה מבלי שהשליח יכיר את בעלי הנדבה המכובדת.

גדול חפצי לחשוף את שמו של השליח כדי שכל מכיריו ידעו ויבינו כי חסיד שמוסר את כל כולו לרבי בפשטות ובורח מאור הזרקורים זוכה לברכות ולישועות תמיד כל הימים.

אך מה אעשה והשליח אמון על מאמר חז"ל "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין".

•

ואתם הקוראים היקרים דעו לכם כי יחס חמים ומשמח שאתם מעניקים לסביבה שלכם יכולים בבוא הימים לגרום לאדם להעניק את המליונים שלו לשליח באיזהו מקומן. לא לכן אנו נקרב יהודים. נעשה זאת כי זו מצות אהבת ישראל, אך יחד עם זאת נדע שפעולות חיוביות לפעמים מביאות ישועה והצלחה גם לאחר עשרות שנים למפעליו של הרבי.