הבהוב, זָהוּב. לחיצה. ושוב. מעלית שקופה, מהירה. מעט הדורה. נפתחת דלת, נסגרת. עולה, לא עוצרת. מצליחה בבחינה, משימה. שנה כזו. בּוֹנָה. פשוט מְהַנָּה. מתרגשת, שמחה. לא פוחדת, בטוחה. קומה עשרים, חמישים… מאה ושישים. הופ! בַּטּוֹפּ. לאינסוף. שמש זורחת, מאירה. אוויר נקי, אווירה. לשיר, לרקוד. לפחות לנסות. העולם מבטיח, זוהר. ואני למעלה. להישאר…

ואז סחרחורת, נפילה. כואבת, תלולה. קודר, חשוך. אוי, דכדוך... נגנז חלום. שלום. התבדתה תקווה. אכזבה. זהירות! סערה. סירה. הסתרה. גל סוחף, מבעית. לקרקעית מצמית. לשכוח. לברוח. נמאס, ואין כוח. לעצור את הגלגל, לוותר. רע היום. ומחר - אולי יותר…

בפרשת ויצא בורח יעקב מאחיו עשו. פונה לחרן, נוטל מאבני המקום ושם מראשותיו. והנה חלום. "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ…". עליות, ירידות. הצלחות, ואז פחות. להישאר, לאחוז. את הסולם לא לעזוב.

נד נד, נדנדה. פשוט חיים, לא אגדה. לנרמל, לנהל. לא להיבהל. לשאוף לעלות, לתת כבוד לנפילות. מחליש, כואב. אך זמני, חולף. לעיתים ירידה היא הפוגה, קצת מנוחה. התכנסות, לא נסיגה. להקשיב לגוף, לנשימה. בלי האשמה. להתמסר, לשחרר. לא לפרוש או לוותר.

כי גאות ושפל לא בידי הקברניט. רק לנווט את הספינה, להשיט…

זמני הדלקת נרות:

לוגנסק - 16:16

קייב -  15:39

באר שבע - 16:18

חיפה - 16:03

ירושלים -  15:55

תל אביב - 16:14

לרפואת השליחה היקרה העניא בת ברכה דבורה לאה

שבת שלום!

חנה גופין