יחידות הרב יוסף יצחק בוטמן

משגיח ראשי בישיבת תומכי תמימים המרכזית לוד

"ביחידות שהייתה לאבי בתחילת שנות הכ' אמר הרבי לאבי משפט מסויים בסוף היחידות ואבי לא הבין, אז הוא נשאר לעמוד. הרבי חזר ואמר פעם שנייה, אבי עדיין לא הבין ונשאר לעמוד. הרבי חזר פעם שלישית – אבי עדיין לא הבין אך יצא את חדרו של הרבי. היה זה דבר פשוט אך מרוב התרגשות של חסיד אבי לא עיכל את הדברים. רק כשיצא הבין את דבריו של הרבי.

בשנת תשכ"ט לפני שמשפחתי עלתה לארץ הקודש נכנסנו ליחידות עם אבי. אחיי התאומים היו בני חודשיים, אחי ישראליק (הרה"ח ישראל ברוך ע"ה – השליח דנהריה, ש.ל.), אחותי הייתה אז כבת חמש ואני. הרבי התייחס רק לאחותי ושאל אותה כמה שאלות, ביניהם: 'מה מברכים על סוכרייה?', אחותי ענתה.

בשנות בחרותי המוקדמות למדתי בישיבת תורת אמת בירושלים, הייתה זו ישיבה קטנה בכמות אך גדולה באיכות. הכיתה שלי מנתה ששה-עשר בחורים, כולם היו מוכשרים ולמדו היטב, האווירה הייתה טובה. לקראת סוף שנת תשל"ה הכיתה התפרקה; חלק עברו ללמוד בכפר חב"ד, חלק נסעו לחצר הרבי, חלק למונטריאול וכן הלאה...
אני התלבטתי היכן ללמוד ורציתי לעבור לישיבה בלוד, באלול תשל"ה נכנסתי לרבי ליחידות, כתבתי לרבי פתק שתוכנו שאני מתלבט באיזו ישיבה ללמוד, שאני רוצה ללמוד בלוד ושאני מבקש את עצת וברכת הרבי. מהפתק השתמע שלא התייעצתי עם אבי בנושא. הרבי עבר על הפתק והשיב ביידיש: 'בנוגע למה שכותב - יתייעץ עם אביו באיזו ישיבה עליו ללמוד'. אני חייכתי כי ידעתי שהרבי יורה לי להיוועץ באבי. מאוחר יותר שאלתי את אבי והוא שלח אותי ללמוד בלוד – היכן שרציתי מלכתחילה...

"במשך זמן שהותי בלוד התקרבתי למשגיח הרב חיים אשכנזי ע"ה, ידעתי כבר אז שאני מעוניין לעבוד בתחום החינוך אליו הייתה לי משיכה, האמת היא שר"ח אשכנזי דחף אותי לכך. כשהתחתנתי חיפשתי עבודה בחינוך. מכיוון שמצד אמי אני גוראריה, משפחה של סוחרים-חסידים – וסוחרים אוהבים תשובות ברורות, התחכמתי, הלכתי בימי השבע ברכות לשני רבנים שלימדו אותי והערכתי האחד הרה"ג הרה"ח ר' יצחק גולדברג ראש ישיבת "תומכי תמימים" במגדל העמק והמשפיע בישיבת כפר חב"ד הגה"ח ר' זלמן גופין, שניהם נתנו לי 'דרשות' על כך שעלי לעבוד בחינוך, דיברתי על כך עם הרב אשכנזי והוא אמר שהוא מוכן לתת לי את תפקיד ההשגחה בישיבה אך עלי לדעת מראש שמדובר בתפקיד קשה. כתבתי לרבי מכתב והרבי ענה "אזכיר על הציון". גם הנהלת הישיבה קיבלה אישור מהרבי למינוי.

אך אני נותרתי בתחושה לא טובה מכך שכביכול קיבלתי מהרבי תשובה של "בדיעבד". כתבתי לרבי מכתב ארוך וכאוב, על כך שאני מוכן לעזוב את עבודתי ובלבד שאקבל מהרבי תשובה היכן נמצאת שליחותי האמיתית בחיים.
על מכתב זה הרבי מתח קו על המילה 'לעזוב' וכתב במקום: 'להמשיך'..."