הרב זושא וולף

בערב שבת קודש העבר, פרשת חיי שרה, פורסם בעיתון הדתי-לאומי "בשבע" טור מאת הרב אליעזר מלמד, רב היישוב הר ברכה, תחת הכותרת "גיורי וינה – העלילות והעובדות".

בטורו השבועי של הרב מלמד, הנושא את שם המדור "רביבים", סוקר הרב מלמד את פרשיית "גיורי וינה" מזווית ראייתו. את תמצית מאמרו הוא מסכם בכותרת-המשנה הבאה: "פעילים ליטאים ואנשי חב"ד בחרו להפיץ דברי שקר ועלילות סביב פרשת גיורי וינה והרבנים שהכשירו אותם. התוצאה העגומה הייתה מחלוקת קשה והוצאת דיבה שגלשו מחוץ לארץ לתחומי ארץ ישראל".

כצפוי מכותרת משנה שכזו, הרב מלמד מציג ברשימתו עמדה לפיה גיורי ווינה היו גיורים שנעשו כדת וכדין, וכי עמדתם החריפה של גדולי ישראל והרבי נשיא דורנו זי"ע בכללם באותה תקופה כנגד גיורים אלו - היו תוצאה של הסתה וקבלת דברי לשון הרע ממתנגדי הציונות והסוכנות היהודית.

למי שאינו בקי בדברי הימים שלפני למעלה מיובל שנים, נזכיר: 

באותן שנים של ראשית שנות הלמ"ד, כאשר החלו גלי העלייה מברית המועצות, לאחר שיהודיה היו כלואים עשרות שנים מאחורי מסך ברזל סגור ומסוגר, וינה שימשה מקום מעבר וחניית-ביניים.

כיוון שלא היו אז קשרים דיפלומטיים ישירים בין רוסיה וישראל, וגם לא היו טיסות ישירות מרוסיה לישראל – הוסכם בין המדינות, בתיווכו של קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי, כי היוצאים מברית המועצות יגיעו למחנות מעבר באוסטריה, ומשם ימשיכו למקום שיחפוץ ליבם.

כיוון שהעולים עברו את וינה בדרכם לארץ, התנהלה בוינה פעילות ענפה מטעם המשרדים השונים של ממשלת ישראל כדי לשכנע ולקלוט את העולים כבר בוינה.

אלא שלמרבה הצער, בין אלפי היהודים שבאו לחונן את ארץ האבות לאחר עשרות שנות ניתוק כפוי – היו גם גויים רבים שביקשו לנצל את ההזדמנות הכלכלית ואת "סל הקליטה" שהוענק לעולים החדשים, ויצאו גם הם עם העולים תוך התחזות ליהודים.

גופים בממשלת ישראל שהיו מעוניינים להגדיל את מספר העולים בכל מחיר, מנעו בדיקה מעמיקה מי מבין העולים אכן יהודי ומי רק מצהיר על עצמו כיהודי, וכל מי שרצה בכך עבר במרכזי הקליטה בוינה 'גיור' פיקטיבי מהיר, נרשם כיהודי ועלה לישראל כיהודי.

כתוצאה מ"גיורים" אלו, גויים גמורים עלו לארץ ישראל ונטמעו בה, כאשר הם רשומים ומופיעים כיהודים לכל דבר ועניין. בפירצה זו עברו מאות והיה חשש שעוד מאות ואלפים עלולים לנצלה באם הדבר לא ייעצר.

"גיורי וינה" אלו זכו לתמיכה שבשתיקה גם מכמה מראשי המפלגה הדתית-לאומית, שכיהנו באותם ימים כשרים בממשלת ישראל.

הרבי מצידו הרים קול זעקה גדולה ומרה נגד התופעה המסכנת את כלל ישראל בארץ ישראל, ועשה מאמצים רבים כדי לעצור אותה.

תחילה בשתדלנות חשאית על ידי אנשי אמונו ישירות מול הנוגעים בדבר ובעלי השפעה, ובהמשך שיגר בעצמו שורה ארוכה של מכתבים בנושא זה לאישים שונים. לבסוף, כשכלו כל הקיצין ודבר לא הועיל, אף דיבר על כך בחריפות בשיחות-קודש שהשמיע בפומבי.

את הפעילות בנושא "גיורי וינה" על ידי עושי דברו של הרבי בארץ, אנו מוצאים בדיווחים השוטפים שכתב לרבי בימים ההם הרב אפרים וולף, יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארץ, וכפי שהדברים מובאים באריכות ובמפורט בסדרת הספרים "ימי תמימים", המורכבת ברובה מארכיונו של הרב וולף ז"ל.

שם מפורטת מערכה מאומצת ומקיפה הפרוסה על פני תקופה ארוכה, של שתדלנות מול חברי מועצת הרבנות הראשית ומול שרים וחברי כנסת. מן ההתכתבות עם המתעסקים בענין, ניכר כי הרבי ראה בנושא עניין של פיקוח נפש רוחני וסכנה ממשית לכל היישוב בארץ ישראל, והקדיש מזמנו היקר לפעול לתיקון הדבר ללא דיחוי. מפאת חשיבות הנושא הרבי אף הנחה את באי כוחו אשר עסקו בזה יומם ולילה בכל פרט ופרט ועל כל צעד ושעל.

אחד האישים שהיה מעורב במיוחד במערכה זו הינו הגאון החסיד רבי שלמה יוסף זווין זצ"ל, שכן היה חבר מועצת הרבנות הראשית, וגם אישיות בעלת השפעה על שרי תנועת מזרחי שישבו בממשלה והיה בכוחם לפעול בנידון.

בהתייחסו בטורו לרבי נשיא דורנו, כותב הרב מלמד בעיתון "בשבע" את הדברים הבאים: 

בשלהי חורף תש"ל, שמואל ישעי' רטק, בנקאי חסיד סטאמר, פרסם בעיתון של סטמאר בניו יורק "דער איד" התקפה חריפה נגד הגיורים הפיקטיביים כביכול שנערים על ידי הסוכנות הציונית בוינה. רטק היה מראשי הקהילה החרדית-קנאית שפרשה מקהילת אגודת ישראל בוינה, וגם נודע כאיש מדון שהסתבך בפלילים. בפרסום המאמר ביקש לתקוף את הציונות ואת הרב החרדי של וינה כאחד.

בעקבות המאמר שחשף את האמת כביכול על גיורי וינה, הרבי מלובביץ', רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל, שעוד לפני כן התענין מאוד בנושא העלייה ובחוק "מיהו יהודי", הזדעזע ממה שתואר כגיורים פיקטיביים. כפי הנראה היו אישים נוספים, ממתנגדי הציונות והסוכנות היהודית, שדיווחו לו שהגיורים הללו הם אכן פיקטיביים. בעקבות זאת הרבי החל לתקוף בחריפות את הסוכנות היהודית שהקימה "בית חרושת לגיורים".

בשיחה מיום י"א בשבט תשל"א התייחס הרבי לפרשה, ואמר: "...בגלל שאין לשקר עקרונות, אנו רואים שלשקר ישנם כמה גירסאות; האמת היא אחת ויחידה, אבל השקר יש בו סוגים רבים של שקרים. לדוגמא בעניננו: השקר הוא עד-כדי-כך, שכאשר מדברים על גיורי וינה - אזי ישנו אחד הטוען שהיו עשרים וארבע מקרים, אחר כך השני נוקב במספר חמשים ושמונה, לאחר מכן השלישי טוען שהיו מאה והרביעי כבר אומר שלוש מאות!... לכאורה אם כולם מדברים אמת, כיצד יתכן חילוק שכזה, הרי הכל רשום? ואלו שאומרים זאת הם אנשים רשמיים!" (אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה, תשע"ד, עמ' 264)".

ובהמשך הדברים כותב הרב מלמד:

"ראוי לציין, שהאנשים שעסקו בגיורים היו ידועים כאנשים ישרים, כך היה הרב אלתר שטיינמץ, תלמיד חכם שתוך סיכון נפשות הציל יהודים רבים בשואה. כך היה הרב קירשבלום, מראשי הסוכנות היהודית, שלפי כן שימש כמנהיג המזרחי בארצות הברית. וכמובן שכך היה הרב הגאון שמאי גינזבורג, שבמסגרת עבודתו בסוכנות היהודית הנחה את כל הגיורים.

כפי הנראה בעלי לשון הרע סיפרו לרבי זצ"ל שוב ושוב דברי דיבה על אנשי הסוכנות היהודית, עד שהיה בטוח שהם רשעים. אין אפשרות אחרת להסביר איך גדול שכמותו, שהקפיד לכבד תלמידי חכמים מכל החוגים והרבה שלום בישראל, נקט עמדה חריפה כל כך נגד גיורי וינה".

את טורו מסיים הרב מלמד בדברים הבאים: "ברור לי שרובם המוחלט של הרבנים חשבו בתום לב שהעלילות על אנשי הסוכנות והרבנים שגיירו נכונות, אולם בפועל היו אלו שקרים. לימים הרבנים שעוררו את המחלוקת נגד גיורי וינה סבלו בעצמם ממחלוקות קשות. בטור הבא נסיים את הסיפור".

מצער וכואב עד מאוד, שרב בישראל כמו הרב מלמד, מעז להעלות על מקלדתו דברי הבל שכאלו כלפי קדוש ישראל ומנהיגו, כביכול עמדותיו של הרבי במאבקו הפומבי כנגד "גיורי וינה", וכן דברי הקודש בהתוועדויות, מקורם ב"בעלי לשון הרע שסיפרו לרבי זצ"ל שוב ושוב דברי דיבה על אנשי הסוכנות היהודית".

מצער שבעתיים שכלי תקשורת מכובד של הציבור הדתי-לאומי כ"בשבע" (והפונה אף לחסידי חב"ד), האמור להוות סינון מפרסום דברי הבל שכאלו, שלא לומר דברי בלע, מעז להעניק בשנת תשפ"ג בימה מכובדת לדברים אלו כלפי הרבי, אשר משובשים ומעוותים הן מהבחינה הערכית והן מהבחינה העובדתית וההיסטורית.

כמי שערך את הספר "אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה", שצוטט בטורו של הרב מלמד, וכעורך סדרת הספרים "ימי תמימים – יובל שנות פעילות בבניין והתפתחות חסידות חב"ד בארץ הקודש" – אתמקד בעיקר הדברים, בדברי הרב מלמד שכביכול הרבי קבע את עמדותיו הציבוריות בנושא זה מפיהם של מספרי לשון הרע, עפ"ל.

בעוד שהרב מלמד מבסס את דבריו כלפי הרבי בטורו על השערות פורחות באוויר, וכדבריו "כפי הנראה היו אישים נוספים, ממתנגדי הציונות והסוכנות היהודית, שדיווחו לו שהגיורים הללו הם אכן פיקטיביים", "כפי הנראה בעלי לשון הרע סיפרו לרבי זצ"ל שוב ושוב דברי דיבה על אנשי הסוכנות היהודית" - הדברים הבאים הנם מתוך שורה ארוכה של תיעודים ומסמכים המופיעים בכרך ה' של "ימי תמימים", מהשנים תשל"א ותשל"ב, המגישים את מקורות המידע המהימנים של הרבי על הנעשה לפני ולפנים ב"גיורי וינה", ועל הנעשה בחדרי-החדרים של המפלגה הדתית לאומית בדיונים הפנימיים שקיימו אודות גיורים אלו.

מתוך דיווחים אלו עולה גם – כי בניגוד מוחלט להצגת הדברים על ידי הרב מלמד בטורו, כאילו חילוקי הדעות היו בין החוגים החרדיים מצד אחד ובין חוגי הציונות הדתית מהצד שני, הרי שלחלוטין הדברים אינם נכונים, וגם בין חוגי המפד"ל וראשיו גופא היו חילוקי דעות קשים ונוקבים באשר לגיורים אלו.

זאת ועוד – בניגוד משווע להצגת הדברים על ידי הרב הרב מלמד שכביכול הרבנים בווינה העניקו לכל אורך הדרך גיבוי מוחלט לגיורים בווינה, מבלי שהביא כל מסמך המגבה את דבריו, תוך שהוא סומך על כך שקוראי "בשבע" רובם ככולם אינם בקיאים בפרשייה זו – המסמכים הבאים יוכיחו כי כלל הרבנים בווינה שעסקו בכך התנערו בהמשך הדרך מגיורים אלו.

הדיווחים הבאים לרבי כולם נכתבו בחודשי החורף של שנת תשל"א, על ידי הרב אפרים וולף ז"ל (סבו של כותב השורות), אשר היה איש אמונו של הרבי בארץ, ושימש כיו"ר אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש באותן השנים. הדיווחים סוקרים את פעילות ראשי עסקני חב"ד בארץ בנושא "מיהו יהודי", הרב שלמה מיידנצ'יק, הרב שמואל חפר, דובר חב"ד הרב שלום דובער וולף, והרב אפרים וולף עצמו, זכר כולם לברכה.

[אין בדברים אלו כדי לקבוע כי תכתובת זו הנה המקור היחיד למידע שהגיע לרבי, וייתכן שהיו לרבי מקורות מידע נוספים, ובהם גם ראשי ובכירי המפד"ל אשר נפגשו עם הרבי מעת לעת. אולם דיווחים אלו נכתבו על ידי אנשי אמונו של הרבי בארץ].

הדיווח הראשון בנושא זה הוא מי"א חשון תשל"א:

כ"ק אדמו"ר שליט"א
ר' שלמה מיידנצ'יק מספר כי בעבודה ברכבת נקלט עובד חדש עולה מרוסיה אשר אשתו נכריה. הנ"ל עבד כעוזר לרש"מ, וסיפר לו כי בהגיעו לוינה אמר לו הפקיד של הקליטה, אינך צריך לספר כל דבר בקשר לאשתך ומדוע לך בעיות, ותודיע שהיא יהודיה, ואמנם רשמוה כיהודיה.

ובדיווח נוסף, מי"ד טבת תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אתמול ביקרנו יחד עם הרב עזריאל זעליג סלונים ור' שמואל חפר אצל הרב אונטרמן בקשר למיהו יהודי וגיור וינה. בקשר לגיור וינה סיפר כי קרא אליו את . . ומהשיחה אתו נשבר מכיוון שהתברר לו שבתחילה הי' האב"ד הרב גרינפלד שהנו יהודי יר"ש, אולם אח"כ כבר לא רצה הרב גרינפלד להשתתף . . והיום היו"ר הוא אייזנברג ומתברר כי זה בי"ד הדיוטות, ועתה רוצה הרב אונטרמן לשלוח לשם 2 רבנים מאה"ק אולם אין מועמדים לכך.

ר' שמואל חפר אמר לו כי אומרים בשמו כי גיור וינה בסדר. ענה איך יכול להיות בסדר אם רוצה לשלוח רבנים לשם הרי הוכחה כי אינו סומך על גיור וינה. כן אומר כי שוחח עם השרים הדתיים דברים קשים שעניינים כאלו לא יכולים להימשך ומספיק יגיעה וכוחות אזלו בעת עניין שליט ואח"כ בעניין זיידמן שגורן הציל את המצב ומגיע לו יישר כוח, ע"כ עניין שלישי לא צריך להיות, ואולם שלעניין נשואין ברור שלא יתחשבו בגיור וינה.

בקשר לגיור מרסיי, העניין לדבריו טוב יותר ולשם מגיע בי"ד מפריז. האב"ד הוא הרב גוגנהיים וכן אחד ספרדי מאלג'יר, וגיורים אלו יקבל מכיוון שלא שמעו תלונות. לשאלתנו ומי התלונן על גיור וינה ענה כי שואב התלונות מהעיתונות.

בערב קיימנו אסיפה בקשר לעניינים אלו. ר' שמואל חפר סיפר כי ביום ה' ביקר בלשכה הצעירה של המפד"ל ושוחח ע"ד מיהו יהודי. זבולון המר אמר כי תיקון החוק נראה שבדרך הטבע לא ילך הדבר, אולם מציע שהוא יגיש הצעת חוק פרטית לתיקון החוק בכנסת, ואפי' אם זה לא יעזור אולם יהיה טומעל, אולם לשם הגשת ההצעה צריך רשות של הנהלת הקואליציה ומבקש שחב"ד תשוחח עם מר ר. ברקת בקשר לזה. ר' שמואל חפר גם מסר כי ייפגש עם העיתונאי דן מרגלית שיכתוב בקשר למיהו יהודי.

לדבריו מר ש.י. גרוס אמר כי הם, היינו הסיעה האגודאית, שלחה מכתב ל- 3 השרים הדתיים מכתב חריף ובאם לא יקבלו מענה עד יום ג' יעשו טומעל גדול.

ר' שמואל חפר שוחח גם עם מר י. אלינסון זה אמר לו כי עד עתה נתגיירו בוינה 36 אנשים, ומספר כי עניינים אלו לא התחילו מזמן של קירשנבלום אלא זה נמשך מזמנו של מר שרגאי.

מר גרוס אמר כי הם שלחו הוראה חמורה ל . . (המורה של החינוך העצמאי לשעבר הנמצא בוינה) ודרשו ממנו שלא יתערב כלל בעניינים.

ובדיווח נוסף, מכ"א טבת תשל"א:

כ"ק אדמו"ר שליט"א
אתמול נפגש ר' שמואל חפר עם מר משה אישון מצעירי המפד"ל וזה סיפר לו כי בכל עניין גיור וינה אשמתו של . . בזה מאחר והוא הגיע להסכם בזמנו עם מר ח.מ. שפירא, שיסדרו גיור בחו"ל בכדי שלא תהיינה בעיות כאן בארץ. לדבריו שמע שכלל לא יושב שם בי"ד אלא . . לוקח את הגויים למקווה ובזאת מסתיים הגיור. לדבריו מכיר את . . שאינו אלא רפורמי. הוא נפגש אתו בברלין וראה מעשיו. לרב גרינפלד עוד שאלו עד לפני שנה והתייעצו אתו (ואין לדעת אם אמנם קיימו הצעותיו) אבל עתה גם זאת אינם עושים. לדבריו יש צורך שאחד יסע לוינה ויברר כל העניינים ולהכניסם לעיתונות ולעשות רעש.
בעיתון הארץ מופיע היום קטע בעניין גיור וינה שזה נמסר לשיף מתוך כתבה שהכין בני רש"ב.

ובדיווח נוסף, מכ"ג טבת תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
ר' שמואל חפר שוחח עם הרב קלמן כהנא אשר סיפר לו כי שוחח עם שמאי גינזבורג ושמע ממנו על כל עניני גיור וינה, וחושב שלפני הופעתו בכנסת בקשר להצעתו לסדר היום, מעונין לנסוע לוינה ולראות במקום, אולם אינו בטוח אצלו כי יוכל לנסוע, כי הנו עתה מועמד להיכנס למועצת הרבנות הראשית במקומו של הרב ישראלי שהתפטר מחמת חוק הדיינים שהתקבל (האומר כי דיין אינו יכול להיות חבר במועצת הרבנות - עניני חוק הדיינים נעשה ביוזמת הרב אונטרמן שאינו ביחסים טובים עם הדיינים ובראשם הרב ניסים) ומשום כך אינו יודע אם יוכל לנסוע עתה.
אגב סיפר כי ורהפטיג ונריה פועלים נגד בחירתו למועצת הרבנות. כן סיפר כי קבל מכתב מ . . אשר מלא שקרים ומתאר שיש בוינה בי"ד ת"ח ויראי שמים וכו', ובכדי להפסיק הוצאת לעז מציע לרבנות לשלוח משלחת לוינה. 

ר' שמואל חפר שוחח גם עם הדיינים גולדשמיט וזולטי והם מאד ממורמרים על כל העניין וסיפרו כי ראו מסמך על גיור מרסיי שכתוב שם כי זה בהיתר הרבנות הראשית, והם לקחו מסמך זה ובאו בטענות לרב אונטרמן וזה ניער חוצנו מהעניין. הדיינים מציעים שאגודת הרבנים בארה"ב תשלח משלחת לוינה, והטומעל שלהם יעשה רושם גדול.

כן מספר ר' שמואל חפר בשם ר"ק כהנא כי גב' מרים היטנר מנהלת המחלקה לרישום במשרד הפנים פנתה בבקשה למשטרת הגבולות שידאגו שאלו הבאים כעולים מכוח חוק השבות והם גויים, שלא יתנו להם מעמד של עולים ממש אלא עולים בכוח (יש עולים ממש ויש עולים בכוח אשר נרשמים בסימון א-1 והם גם מקבלים תעודת זיהוי, ויש עולים בכוח א-2 אשר לא מקבלים תעודת זיהוי א-1).

ר' שמואל חפר מספר שאתמול בערב היתה אסיפה של המפד"ל בעניין גיור וינה, ושם היה דיון סוער בקשר לגיור וינה, ושמחה פרידמן אמר כי אפי' אם הטענות על גיור וינה מגיעים מחצר כ"ק אד"ש, אין זה נוגע כי הרי כאן לא ליובאוויטש וזה לא נוגע למפד"ל. 

יצחק רפאל שאל את ורהפטיג הרי אתה יודע ברורות כי . . בלבד מגייר בוינה ואין כלל בי"ד, ומה כל הדיבורים בזה, וכן הרי כאשר אתה בא לוינה הרי אינך רוצה להתפלל בביהכ"נ של . . והרי הנך מכיר אותו. לאחר דיון סוער של 3 וחצי שעות הוחלט לתמוך בקירשבלום. ר' שמואל חפר שוחח עם העיתונאי לוי יצחק הירושלמי וזה אמר לו כי מוכן לכתוב על עניין זה ומוכן גם לנסוע לוינה בהקשר לזה.

ובדיווח נוסף, מכ"ט טבת תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אתמול ביקרנו רע"ז סלונים ור' שמואל חפר ואני אצל הגרש"י זוין בקשר לענייני גיור וינה, לקראת אסיפת מועצת הרבנות שצריכה להתכנס מחר. 

ר' שמואל חפר הראה לו מדברי הכנסת ששם מתברר כי המפד"ל הסכימה לגיור רפורמי ואין כל הבדל בין חו"ל לאה"ק. הרב זוין התרגז על כך ואמר כי בארץ לא מוכר גיור רפורמי הנעשה בארץ. בקשר לגיור וינה אומר ששוחח עם עוד מישהו והציע לעכב כל תהליכי גיור בוינה ולשלוח לשם משלחת רבנים, וכן אומר כי שמע שאונטרמן נתן את ידו על גיור וינה, ומספר כי בעיקר הזוגות המעורבות הם מפולין וכי מרוסיה אין כמעט זוגות מעורבים, וכן סיפר כי לפני חודש כבר החליטו לשלוח משלחת לוינה אולם הדבר לא יצא לפועל. אמרנו לו כי במשלחת לא יכללו רבני חב"ד. כן שוחחנו בקשר לגיור ע"י הרבנות הצבאית ומסתבר ממנו כי הם כולם פוחדים מגורן.

ובדיווח נוסף, מב' שבט תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
בקשר לגיור וינה, כפי שנמסר קיבלה מועצת הרבנות החלטה חלשה הקובעת שגיור הוא רק כהלכה ושיש לשלוח משלחת של 2 רבנים לוינה. להצעה לפסול כבר עתה הגיור בוינה הצביעו רק הגרש"י זוין והדיינים ישראלי וגולדשמיט, ואילו נגד זה היה אונטרמן, גורן טכורש ופרדס.

בקשר למכתב מהרב גרינפלד שאין לו שייכות לעניין הגיור, מתברר כי לא הר"ק כהנא קיבל מכתב כזה, אלא מר שיף אומר כי מר רפאל אמר לו כי אישיות תורנית בירושלים קבל המכתב ולא רוצה לומר מי.

ובדיווח נוסף, מז' שבט תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
ר' שמואל חפר שוחח היום עם הרב גולדשמיט וזה אמר לו כי בינתיים אין מי מהרבנים שיסע לוינה. הרב קוליץ אמנם מסכים אולם אין בינתיים מועמד נוסף. כן שוחח עם הרב קוק אשר מתלבט אם לנסוע או לא, והתלבטותו נובעת מכך שנאמר לו בפרוש שאין מתפקידו להסיק מסקנות אלא לנסוע לשם ולברר ואח"כ לחזור ולמסור דו"ח ואם הרבנות הראשית תרצה אזי תפעל, לכן חושב הרב קוק שיש בזה משום סכנה ומכאן ההתלבטות שלו, וביקש לברר חו"ד כ"ק אדמו"ר שליט"א אם אמנם יש מקום לחשש זה. כן מסר שכנראה על הגיורים שנעשו עד עתה בוינה לא יוכלו לפסול והמדובר על מכאן ולהבא.

ובדיווח נוסף, מח' שבט תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אתמול ביקרנו עם ר' שמואל חפר אצל הרב גולדשמיט הרב זוין והרי"מ לוין.
הרב גולדשמיט סיפר כי מועצת הרבנות תתכנס עוד הפעם ביום א' בהשתתפות ורהפטיג בכדי לתת הנחיות למשלחת הרבנים הנוסעת לוינה. הוא מציע להכנס לאונטרמן בטומעל ולדפוק בשלחן וכו'.

סיפר כי בקשר לדיון על הגיורים לשעבר שנעשו בוינה, דרשו הרב זוין וטכרוש שיברר גם על לעבר לא רק על להבא (הסיבה שטכורש דרש זאת הוא בכדי שגם עבור העבר תשא הרבנות באחריות ולפטור המפד"ל מהאחריות). כן הציע להסביר לרב זוין ע"ד שליחותו של הרב קוק לוינה, וכן סובר שבאם יגבילו את הנוסעים הרי מוטב שלא יסעו, ולדעתו טוב יותר שיסעו לשם היפיס ולא רבנים והם יבררו טוב יותר את המצב. סיפר כי המוצע לנסוע יחד עם הרב קוליץ הוא הרב וורנר. כן סיפר כי חברי וועדת השרים לענייני גיור הם גבתי יו"ר והחברים ורהפטיג, שפירא ופלד.

שוחחנו עם הרב זוין ומסרנו בקשר לרב קוק וקיבל דעתנו, וכן סיפר כי מוצע שהמסקנות יסיקו מועצת הרבנות ולא הרבנים השלוחים. שוחח עם אונטרמן ע"ד האסיפה ביום א' והציע את הרב וורנר כשליח אולם אונטרמן מהסס בזה בטענו כי גורן לא יסכים לזה. זוין ענה לו מה יש להתחשב בהתנגדות גורן אם הרוב יסכים הרי לא משנה התנגדותו של גורן. כן סיפר כי שלח לכ"ק אד"ש ההתכתבות בין רי"מ לוין וורהפטיג.

ביקרנו אצל רי"מ לוין ואומר כי קבעו באופן ודאי שהרב גרינפלד אינו מעורב כלל בגיור וגם הבי"ד של אגודת ישראל אינו מעורב בזה, אולם אמר כי התיעצו עם גרינפלד והוא הדריכם בעניינים הלכתיים. רי"מ לוין אומר כי דרש ממנו שלא יעסוק בקשר לזה, וכן ברונר קיבל מכתב אזהרה חריף שלא יתערב בזה כי יעקרו מהשורש. על שמאי גינזבורג אינו אחראי ואין לו שייכות אליו. אח"כ אמר כי לפי ידיעות שבידו הרי בשנת 1970 היו בוינה כ- 40 גיורים וכולם היו בתכלית ההידור, למדו יהדות והיה שם גם משפחה של 14 נפשות שעברו גיור, ומשום הידיעות שבידם אינם יכולים לכתוב בהמודיע ע"ד גיור וינה. ולדבריו בפרסומים יש הגזמה רבה בגלל המחלוקת בין הקהילות בוינה, ומאידך, אינו רוצה להחליש את מלחמת כ"ק אד"ש ומשום כך המודיע שותק, אולם אומר כי להבא כן יכתבו בהמודיע בקשר להצעות להקלת הגיור, וגיור כהלכה וחוק השבות.

ובדיווח נוסף, מי' שבט תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
הבוקר שוחחנו עם ר"ק כהנא והוא מוסר כי קיבל מכתב מהרב גרינפלד ובו כותב לו שלא טיפל בגיור ואף פעם לא היה נוכח בפעולת גיור בוינה. אמנם דיבר עם המגיירים אולם אינו עומד מאחוריהם. ידוע לו כי גיירו 40-50 נפשות ובתוכם משפחה אחת של 14 נפשות (בשנת 70). כן כותב כי המגיירים עשו זאת בהסכמת הרבנות הראשית. הרב גרינפלד מוסיף כי כשנודע למגיירים על ההיסוסים והטומעל בקשר לגיור זה הפסיקו את הפעולות והצהירו כי לא ימשיכו בזה יותר.
מסרנו להגרש"י זוין ע"ד איסטנבול. אגב סיפר כי היום צריך להיות אצלו ורהפטיג וכנראה בקשר לקראת אסיפת מועצת הרבנות ביום א'.
ר"ק כהנא מוסר כי קירשבלום רוצה להפגש אתו, אולם לאחר מאמרו של ר"ק כהנא היום בשערים אינו יודע אם יפגש אתו.

ובדיווח נוסף, מי"ב שבט תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אסיפת מועצת הרבנות שהייתה צריכה להתקיים בהשתתפות ורהפטיג נדחתה, והרב זוין ביקש מהרב אונטרמן שלא יקיימה בכלל מכיוון שזה יכניס קרירות בהחלטה למשלוח הרבנים לוינה. 
הרב קוק כבר הודיע סופית כי לא נוסע לוינה. הרב וורנר צריך לתת תשובה הערב.

היום שוחחנו עם ח"כ פרוש. דבריו הם תואמים את דבריו של רי"מ לוין בקשר לגיור וינה, ואומר כי לגבי וינה אינו רוצה לעשות כלום מאחר ואינו רוצה לעשות רעש מדבר שאינו בטוח. מתברר מתוך שיחה אתו שבשיחה שהיתה לו עם גב' גולדה מאיר ניסה לשכנעה שאין יד אגודת ישראל ברעש על גיור וינה בהוכיח לה כי האדמו"רים גור וויז'ניץ ו . . לא חתמו על הכרוז, ולנו אמר כי אם יד חב"ד בביצוע כרוז זה אינו חושב שזה צעד נבון כי עניין זה היה יכול להיבטל ע"י פניה פרטית של האדמו"ר מויז'ניץ ל . . וכד'.

בקשר לבעיית הגיור בכללותה אמר כי שוחח עם גב' מאיר והוא אמר לה שעניין זה כבר קיים אלפיים שנה וגם לאחר ביאת המשיח יהיה דבר זה קיים ואין זה מתפקידה להלחם בהלכה. היא אמרה לו כי הרבנות הראשית יונקת סמכותה מהכנסת והכנסת כבר החליטה בקשר לגיור ועל הרבנות מוטל לבצע מה שהכנסת החליטה. הוא הציע לה לשוחח אתה עוד הפעם בקשר לזה והיא הסכימה. הוא אמר כי רוצה להביא עמו אנשי הלכה והיא אמרה כי עם אנשי ההלכה אינה מוכנה לדבר בקשר לזה. כן אומר כי אילו היתה המלחמה עתה נגד גיור רפורמי או קונסרבטיבי היתה האגודה נלחמת כצריך וזה גם אמר לגב' מאיר. הצענו לו כי האגודה תצא במלחמה נגד הקמת ועדת השרים להקלות בגיור ודברים דומים לזה. אמר כי ישקול בדבר ונעמוד אתו בקשר.

ובדיווח נוסף, מכ"ה שבט תשל"א: 
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אתמול היינו אצל הר' אליעזר גולדשמיט יחד עם ר' שמואל חפר, ולדבריו:
הרוח החיה בכל עניין גיור וינה היה . . ושם "גוירו" 54 אנשים ועוד 2 שלא קבלו תעודת גיור. בקשר לאייזנברג לא חקרו השלוחים מכיון שהתברר להם שכלל לא היה בגיור ממילא אין להם לחקור אם גיורו גיור. בקשר לאברכים שהיו בבי"ד, חקרו אותם והם אמרו כי הם חשבו שלוקחים אותם כעדים ולא יותר מזה ומשום כך הלכו, אולם לא בתור דיינים. הם לא שוחחו עם המתגיירים, רק היו במקווה בעת הטבילה מאחורי וילון. הטבילה ממש ראתה רק האשה הממונה על המקווה. המוהל הנו מחלל שבת, האברכים הם כולם בי"ד הדיוטות גמורים, ולדבריהם מתחרטים שלקחו חלק בזה ויותר לא ימשיכו בזה. כל הגיור נמשך כ- 3 שבועות.

באסיפה של הרבנות טענו אונטרמן וגורן כי גיור הדיוטות בדיעבד גיור ומילה של מחלל שבת וזהו שלא עמדו בטבילה ממש צריך חקירה.

הוצע להקים ועדה של 5 רבנים שיבררו ההלכות והוצע שהוועדה תכלול את אונטרמן, גורן, גולדשמיט, וורנר וקוליץ, אולם קוליץ וורנר לא מסכימים לזה. גורן טען שאם יחקרו העבר יהיה שערוריה גדולה ויש להימנע מזה וצריך לשלוח רב או בי"ד חדש לוינה שיעשו הגיור.

כן מספרים השלוחים, כי . . הוא הולך לגויים שמגיעים כעולים לפתות אותם להתגייר. הרב ניסים רק שמע הדו"ח והלך מהאסיפה אחרי זה. כן אומר הרב גולדשמיט כי גרינפלד אינו בסדר בעניין זה, ומתברר כי שאלו אותו בענייני הגיור להלכה אולם לא לפועל. כנראה שיש שם פתק מאונטרמן שמסכים לגיורי וינה.

רצו לעשות הצבעה אולם גולדשמיט התנגד לזה (גורן איים שהרי באסיפה הבאה יהיה גם טכורש לצדו. טכורש לא היה באסיפה זו).

להצעת גולדשמיט לבדוק כל גיור מהעבר לגופו, הצטרפו גם הרב זוין, ישראלי ועבודי.

הרב גולדשמיט חושש בעיקר אם יוחלט לשלוח רב לוינה שיקיים הגיור וע"כ משתדל לדחות ההצבעות בזה. סובר שיש מקום להפחיד את אונטרמן, וחושב אולי כדאי שכ"ק אד"ש יכתוב לאונטרמן מכתב עד"ז.

כן נפגשנו בכנסת עם מר יצחק רפאל שטען כי הרבנים נשלחו הודות לפעולתו, וטוען כי כ"ק אד"ש משתמש בתותחים כבדים מדי נגד המפד"ל...

הוא מספר כי בעוד שבועיים יהיה דיון במפד"ל בענייני דת. כן מספר כי ורהפטיג נוסע לארה"ב ורוצה להיות אצל כ"ק אד"ש ושז"ר ישתדל להכניסו. שאלנוהו בקשר לועדת שרים לענייני גיור, אמר שזה כלום וכאילו שכבר נתבטל. 

ובדיווח נוסף, מכ"ח שבט תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אתמול בערב ביקרנו יחד עם ר' שמואל חפר אצל הרב קוליץ והוא מוסר:
פגשו ודברו בוינה עם ר"ז גורארי' ושטיינמיץ.
בעניין שרושמים גויים כיהודים ללא כל עניין - לא בדקו ולא ראו.

החלו בחקירה מסביב ל . . הבית כשר, הילדים לפי ערך די בסדר, ראוהו רק בשבת שטילטל משקפים בכיסו וסברה שזה ברשות הרבים דאורייתא. הפסיקו לחקור אודותיו לאחר שהוברר כי לא נכח בשום גיור ורק חתם על התעודות גיור. יש קלא דלא פסיק כי נוסף על 54 הגיורים יש עוד תעודות ש . . נתן לכל דורש ומספרם מגיע ללמעלה מ- 100, אולם ניסו למצוא מתגייר כזה אבל לא עלתה בידם.
יש טבילה בנוכחות האשה של המקווה וה- 3 הדיוטות, מתחת לוילון יש קבלת מצוות.
שוחחו עם המנהל של הסוכנות במקום ואמר כי העולים מרוסיה כולם נוסעים לאה"ק וביניהם היה רק גיור אחד, ואילו מפולין אינם רוצים לעלות ויש לשכנעם לעלות ואח"כ לשכנעם להתגייר.
המתגיירים לומדים בספר ששמו מאיר עיניים לגר וזהו כל הלימודים.
לדברי האשה של המקווה היו בערך 50-60 טבילות גיור, והעניין נמשך בערך מפסח תשכ"ט ומביאם . . למקווה.

הצעתו של הרב קוליץ היה כי תפורסם הרשימה של 54 המתגיירים ולהודיע שמה שמחוץ לרשימה זו בודאי גויים, ואילו לגבי 54 אלו אינו רוצה להיכנס לבירור אם כשר בדיעבד או לא.
ה"בי"ד" פעלו רק ביום ולא בלילה. המשתתפים בגיור חשבו שנקראו כעדים ולא כבי"ד.

שמשו של גרינפלד היה מעורב רק בגיור אחד שמו . . והוא אמנם אינו יודע לקרות בלא נקודות.

לדבריו אונטרמן מעוניין מאד לשלוח רב לוינה שיעשה הגיורים, ולדבריו אין כל השפעה על אונטרמן מאנשים דתיים, רק משכילים וכד' יכולים להשפיע עליו, ולכן מציע כי רעש של בני ישיבות וחרדים לא ישפיע עליו מאחר וזה אינו כלום אצלו, וחושב שההשפעה רק בדרך שקטה יוכלו להשפיע על אונטרמן. גם בקשר לעצרת עם מסתפק אם יש מקום לכך, כי כולם קושרים עניין הגיור ומיהו יהודי לעניין וינה ואחרי הפסק ברבנות אין טעם לזה.

הר' אברהם חנוך גליצנשטיין (שבודאי יכתוב בעצמו) היה אצל הרב זוין ומסר לו כי הבי"ד בוינה של הדיוטות. כל הלימוד זכות על הגיור הוא כי אייזנברג לא השתתף בגיור, ולדבריו יש פסק הרמב"ם כי בי"ד הדיוטות בדיעבד כשר ועל סמך זה רצו להכשיר, וגם להרב זוין יש נטיה להצטרף למכשירים בגלל הרמב"ם. כן מספר כי ורהפטיג היה אצלו להוכיח לו שאייזנברג הוא רב חשוב וכו'. בקשר להבא חושבים לשלוח רב או בי"ד שיקיימו הגיור שם. הוא ביקש לר' אברהם חנוך גליצנשטיין לכתוב לכ"ק אד"ש מאחר וקשה לו הכתיבה.

ובדיווח נוסף, מל' שבט תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אתמול ביקרנו עם ר' שמואל חפר אצל הר"א גולדשמיט. הוא מוסר כי שמו הוא אליעזר שבתאי בן פייגא לאה. הוא מאד נהנה לשמוע שכ"ק אדמו"ר שליט"א התעניין אודותיו. הוא מספר כי הרב עובדיה יוסף טלפן אליו וסיפר כי ללשכת רישום נישואין בת"א הגיעה בימים אלו בקשה של גיור וינה לנישואין. הפקיד הממונה שלחה לרב עובדיה יוסף. הוא דבר עם האשה וראה שאינה יודעת כלום מיהדות, ושלחה לגב' סגל (אשה המטפלת בת"א בענייני גיורות) והגב' סגל שוחחה אתה ובררה כי כלל אינה יודעת מענייני יהדות, וכן ספרה כי בהיותה במקווה שמעה שאומרים משהו אולם לא הבינה כלל מה שאומרים לה. הרב יוסף אמר לרב גולדשמיט כי במידה וחס ושלום תאשרו אוטומטית גיורי וינה הרי לפנינו מקרה ברור של הכנסת נכריה בישראל, כי לא תהיה לו ברירה אלא לאשר נישואיה. 

כן ספר לו הרב יוסף כי סיפר לו מר תא-שמע שהוא גם היה מעורב בגיורי וינה וחתם על שני תעודות גיור, שפעם אחת קרא לו . . לפנות בוקר ואמר לו שיחתום על תעודת גיור לאיזו נכריה, ובתעודה כתוב שהיא התגיירה בפנינו. מר תא-שמע אמר לו כי אינו מוכן לחתום על מסמך כזה בשעה שלא ראה כל גיור ו . . אמר לו שמוכרחים לחתום כי הרי היא צריכה לנסוע בבוקר לאה"ק, אבל מר תא-שמע לא רצה לחתום, אזי לקח . . את התעודה וקרע את זה וכתב תעודה חדשה ובו כתב: אשה זו התגיירה ו . . חתם.

הרב גולדשמיט אמר לרב יוסף שיתקשר עם אונטרמן וידבר אתו (אולם אינו חושב שעשה זאת).

הרב גולדשמיט מספר כי ורהפטיג לוחץ על כל חברי מועצת הרבנות בלחץ מאד חזק ותובע מאתם שיאשרו הגיורים ללא כל התנגדות. הוא ספר כי ההצעה שחמש אבות בתי דין יבררו כל גיורי וינה היתה של הרב ישראלי, והוא סובר שזו הצעה טובה שבינתיים ידחו את העניין, אולם עתה הרב ישראלי נסע לבריסל.

כן אומר הרב גולדשמיט כי אי אפשר לתבוע פסילת גיורי וינה, כי אם יפסלו אולי היו ביניהם גיורים כשרים ואם יפסלו זה בעיות גדולות בהלכה של נישואים וכו', אלא התביעה צריכה להיות שיבדקו מחדש כל גיור וגיור שעשו בוינה. כן טוען כי בישיבת מועצת הרבנות היו 4 מול 4 ואחד שתק. 

כמו"כ הרב אברמסקי שלח מכתב לאונטרמן בקשר לגיורי וינה.

כן ביקרו אצל אונטרמן אברכי הכולל שלו ושוחחו אתו ע"ד גיורי וינה, ובתחילה טען שזה כשר בדיעבד (ובקשר למוהל צריך רק הטפת דם ברית - בהיותנו אצל זוין כבר מצא שבדיעבד גם המילה בסדר). בסיכום טענו כי הבי"ד לא ידע שמשמשים כבי"ד וזה בדיעבד גם לא טוב. הוא ענה כי אמנם יש ספיקות ויחליטו ביום א'.

ובדיווח נוסף, מו' אדר תשל"א:
כ"ק אדמו"ר שליט"א
נשארו עוד כמה עניינים שלא כתבנו מהימים האחרונים בקשר לגיורי וינה:
ר"ע שוחט וחבריו מכולל הלפרין מבני ברק ביקרו אצל הרב חוגי עבודי בקשר לעניין זה.
לקחנו את הרב קרייזוירט לירושלים וביקר אצל רפ"מ אלתר וסיפר לו כי בשבת האחרונה היתה לו שיחה ארוכה עם האדמו"ר מגור בקשר לגיורי וינה וכו' אולם פרטים לא מסר.
כן ביקרנו אצל הרב ש"ז אויירבאך וביקשנוהו להתערב ולהשפיע בעניינים ואמר כי אין לו הזמן הדרוש, אולם אח"כ התברר כי ביקר אצל הרב אונטרמן יחד עם הרב אלישיב ועוד אברך בשם שטרן והם אמרו לרב אונטרמן שבמידה ויכשירו גיורי וינה יוציאו הם איסור על גיורים אלו (הרב אלישיב הנו מבכירי הדיינים בבי"ד הגדול). (בעת ביקורם טלפן גורן לאונטרמן ושטרן שוחח אתו בהציגו עצמו כמזכיר, וגורן שאלו מה נשמע ואמר לו כי מבקרים משלחות אולם מגרשם, אזי סיפר לו גורן כי אליו באה משלחת מבני ברק וכאשר התחילו לתבוע בקול גדול הוציא העט ושאלם אם הם תורתם אומנתם וביקש שמותיהם ואזי הם ברחו כי פחדו מענייני הצבא) (עניין זה סיפר ר' אברהם חנוך גליצנשטיין בשם שטרן).
האברכים בירושלים ביקרו אצל הרב פרדס ואמר להם כי בקרה אצלו משלחת של תלמידים מפורת יוסף והוא כבר שינה דעתו ומסכים לאי הכשרת הגירות.
רבני אנ"ש במשלחת של לנדא, גרליק, חנזין וגורארי' ביקרה אצל הרב זוין.
כן ביקרנו יחד עם ר' יצחק דוד גרוסמן אצל הרב הלוי בראשל"צ שלא הבטיח כלום.
כן ביקרנו עם גרוסמן אצל הר"י ניסים אשר הבטיח לטפל בעניין כדבעי וכן ביקרנו אצל הרב חוגי.
ר' אברהם פרשן ביקר אצל יצחק רפאל ואצל ורהפטיג והרב זוין. כנראה שלאונטרמן לא היה זמן לקבלו.
לפני האסיפה נוסחה ההחלטה ע"י הר"א גולדשמיט והרב זוין, ואח"כ הסכימו לזה ישראלי וניסים ואצל אונטרמן ניגש ר"א גולדשמיט ואמר לו שיש לו ברירה לקבל דעת הרוב או להישאר במיעוט, וחתם בר"ת, בעת האסיפה ממש, ניהלה הרב ניסים במרץ רב ולא נתן רשות להיכנס לויכוחים ותבע חתימת כולם על ההחלטה. הרב אונטרמן קם ואמר שיש לו מה לומר (ומיד קמו הרב זוין וגולדשמיט וגם אמרו שאם כך יש להם מה לומר) ואונטרמן התחיל שוב מחדש שיש להכשיר בדיעבד וכו', הרב זוין ענה כי אין בעניין כזה בדיעבד וכל בדיעבד נהפך לכתחילה, אזי אמר אונטרמן שא"כ מצטרף לדעת הרוב (קיוה לראות אם אמנם ישאר במיעוט או לאו). אח"כ חתמו כולם (הרב זוין אומר כי טכורש חתם גם כן אולם היה נדהם. הרב זוין גם מספר כי גורן טלפן אליו לאחר האסיפה והרב זוין סיפר לו על ההחלטה וזה זעם על כך).
הרדיו שידר במהדורות החדשות את ההחלטה, ובתכנית "היום הזה" ראיינו את הרב ישראלי אשר אמר כי אין ההחלטה פוסלת טוטאלית את כל המתגיירים ואין היא מכשירם טוטאלית אלא כל מקרה יבדק לגופו של עניין. בעיתונות היום מורחב גם הדיבור בקשר לשאר הגיורים שמעל 54 אשר משמע מההחלטה שהם פסולים כולם ולא יתייחסו לזה.
יזמנו משלוח מברקים לרבנים אונטרמן, זוין, ניסים וגולדשמיט בקשר להחלטה שקבלו.
הר"א גולדשמיט אמר כי לולא כ"ק אד"ש לא היה עובר הדבר...
וכך בשורה ארוכה של דיווחים לרבי מחודשי החורף של שנת תשל"א, שמקוצר היריעה לא הובאו כאן.
המסקנה העיקרית העולה מתיעודים אלו, שבניגוד משווע להשערות ההבל של הרב מלמד על "בעלי לשון הרע" שהעבירו לרבי מידע מסולף עליו התבסס בעמדתו הציבורית בנושא זה – הרי שהמידע הועבר לרבי על ידי אנשי אמונו בארץ, והוא היה המידע המזוקק ביותר והאמין ביותר מתוך חדרי החדרים בכל הקשור פרשייה כאובה זו.
מסקנות משנה נוספות מתיעודים ומסמכים אלו, הן, כאמור, שנית - העובדה שחילוקי דעות נוקבים ביחס ל"גיורי וינה" היו גם בתוך חוגי המפד"ל; ושלישית – העובדה כי כל אלו שעסקו בגיורים אלו בראשית הדרך, הביעו התנערות מוחלטת מגיורים אלו בהמשך.
ואכן, בעקבות מאבקו של הרבי, גיורים פיקטיביים אלו בוינה לבסוף פסקו. אך הרבי המשיך ללא הרף במלחמתו, מלחמת ה' למען גיור כהלכה והורה לעסקני חב"ד בארץ להתעסק בנושא במסירות ובתוקף, אף שברור היה כי הכוחות והזמן המושקעים בכך יהיו על חשבון השקעה בפיתוח מוסדות חב"ד. 
יתר על כך, ברור היה כי מערכה זו תזיק לקשרים עם משרדי הממשלה השונים, תגרום ליחס שלילי כלפי חב"ד משרים וחברי כנסת רבים, ובסופו של דבר תתנקם בחב"ד ומוסדותיה. אך הרבי לא שת ליבו לכך, שכן ראה בדבר סכנה איומה שהיא בגדר פיקוח נפש קיומי לכלל עם ישראל. 
בין הפעולות המרכזיות שנעשו בעקבות המאבק למען תיקון חוק מיהו יהודי, ובמיוחד בעקבות המאבק נגד "גיורי וינה", היתה הקמת ה"וועד למען שלימות העם". בוועד זה היו חברים רבני ועסקני חב"ד לצד אישי ציבור מחוגים רחבים, בראשות הר"ר יהודה פלדי ז"ל.
את מאמרו חותם הרב מלמד כאמור במילים, "בטור הבא נסיים את הסיפור". מצופה מהרב מלמד, ולפחות ממערכת עיתון "בשבע", להבהיר בטורו המסכם את הפרשייה נקודות אלו, והאמת והשלום אהבו.