הבחור שהדהים אותי השבוע עם המופת הגלוי אחרי תפילה באוהל
ארבעת ימי הכינוס העולמי לשלוחי הרבי הם ימים נפלאים שכמדומני אין בדוגמתם בעלמא דין. היטיב להתבטא אחד הדוברים בכינוס שאמר שמאז מתן תורה לא היה יריד כזה שבו שוהים נציגים של מליוני יהודים מכל רחבי העולם ומכל פינותיו הנדחות.
ביריד הזה חלקם של השלוחים קונים וחלקים מוכרים, בדרך כלל הותיקים מוכרים והצעירים קונים אלא שבדורנו הטכנולוגי הצעירים עולים על הזקנים והם הופכים להיות המוכרים למבוגרים שקונים מהם את שיטות השיווק החדשות ואת דרכי ההתחברות לסביבה האנושית וכמאמר העולם: "העולם שייך לצעירים".
השהיה בד' אמותיו של הרבי בימים אלו גם יוצרת התעלות לאטמוספרה רוחנית גבוהה, דרך ההתוועדויות והמפגשים הרבים בהם שומעים סיפורים מפעימים, הן סיפורי מופת והן הוראות של הרבי שלא כולן ידועות.
באחת מנסיעותי ל'אוהל' ישב לידי השליח הרב מנחם מענדל בלאק מטקסס, בנו של הפרופסור החסידי לפילוסופיה באוניברסיטת אונטריו הרב יצחק בלאק שהיה אחד ממוסרי ההרצאות הקבועים באירועי 'פגישות עם הסטודנטים' אותם ארגן בזמנו פרופסור הרב חנוכה.
ממנו שמעתי את הסיפור הבא על אביו:
היה זה באחת השנים בתקופת הקיץ בחודשי יולי אוגוסט ובאוניברסיטה בה הוא לימד באונטריו, הציעו לו ללמד רק שעה אחת ביום בין שמונה לתשע בבוקר ובכל שאר שעות היום הוא חופשי לנפשו.
פרופסור בלאק כל כך שמח על הסידור הזה שכן הוא תכנן לסיים בשעה תשע את השיעור ואז יוכל ללמוד חסידות ולהתפלל באריכות ובמתינות משל יהיה כבינוני המתפלל כל היום כולו. בשנים הרבות בהן לימד היה עמוס ביותר ובודאי שלא היה לו זמן לעסוק בעבודת התפילה כהוגן והנה כאן זימן לו הקב"ה את חלום חייו.
כשהיה אצל הרבי הוא כתב לו את תוכנית הקיץ שלו באוניברסיטה ואת התוכנית האישית שלו לנצל את שעות היום לתפילה באריכות ובלימוד החסידות, אלא שכפי הידוע הרי "לא מחשבותי מחשבותיכם" והרבי הפתיע אותו בשלושה פרטים.
א) הרבי שלל בכל תוקף את הרעיון ללכת ללמד באוניברסיטה לפני תפילת שחרית. את תפילת שחרית בכל יום יש לקיים מיד בהזדמנות הראשונה ואם אדם יוצא לעבודתו בראשית היום הוא חייב להתפלל תחילה.
ב) הרבי אמר לו שכאשר יניח תפילין לפני בואו לאוניברסיטה הוא יצליח להקרין על הסטודנטים את הנדרש כי הנחת התפילין שהונחו על ראשו בבוקר טרם הרצאותיו משפיעה על השומעים והרואים אותו.
ג) הרבי הוסיף כי השפעת התפילין שהונחו על ידו וראשו בבוקרו של יום משפיעה גם על הסטודנטים שאינם יהודים! אולי לפי הידוע ש"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך".
כששמעתי את סיפורו המפעים הבנתי עד כמה איננו יודעים לכוון די לרצון קדשו של הרבי. האם מי מאתנו לא היה מייעץ לפרופסור לנהוג אחרת? בטח היינו מעודדים אותו ליישם את תוכניתו ולהגשים חלומו להתפלל באריכות וכו'. אך הרבי סבר אחרת והנחה אותו בדרך האמיתית.
•
לאחר ה'בנקעט' המרכזי נוהגים כולם לבוא ל-770 להתוועד באהבה ובאחווה זה על כתפי זה וראשי המדברים משמיעים את הגיגיהם לפני ציבור השלוחים והתמימים השותים כל הגה היוצא מפיהם.
בשעה חמש בבוקר התהלכתי בבית המדרש וחזיתי בפינה יושבים שני אברכים כאשר האחד לבוש בבגדי חסיד פולין ומתוועדים ביניהם. מהכא להתם נתברר לי שמאחורי האברך החסידי הלזה מתרחש סיפור מפליא וכה היו דבריו:
לפני כמה שנים התחלתי לסבול מצרבת נוראית. ניסיתי לקחת כדורים מסויימים אבל הם לא עזרו לי. הצרבת היתה מאוד חריפה, ועלתה לי לראש, וגרמה לי כאב ראש עד שלא יכולתי לתפקד. הלכתי לרופא, והוא נתן לי כדורים מאוד חזקים שבדרך כלל לא נותנים לבחור בגילי, אבל במצבי לא היתה ברירה.
באותם ימים למדתי בארץ ישראל, וכשחזרתי לניו יורק עצרתי בדרך משדה התעופה באוהל הקדוש. כתבתי פתק והתפללתי בציון לרפואתי השלימה. כשיצאתי ניגשתי לארון הספרים והוצאתי ספר. אינני יודע איזה ספר זה היה ויתכן שזה "אגרות קודש" ובו במקום שפתחתי אני רואה לנגד עיניי מכתב של הרבי בו הוא כותב לאדם שסובל מצרבת: זה שאתה סובל מצרבת, ובאנגלית acid reflux, יכול להיות הסיבה כי אינך ישן עם ציצית, ומכיון שציצית קשור לרמ"ח איברים ושס"ה גידים לכן צריך להקפיד ע"ז והרבי אף מוסיף במכתב, ובפרט שפעם היית נוהג כן והפסקת...
האמת היא, שפעם הייתי לובש ציצית בלילה לפי מנהג משפחתי שהקפידו על כך, אבל כשהגעתי לארץ ישראל ללמוד בסוף הקיץ, היה לי קשה להקפיד על לבישת הטלית קטן בלילה בגלל החום ובפרט שלא היו אצלנו מיזוג אויר כראוי ומחמת הסבל, הפסקתי.
מיד אחרי שקראתי מכתב זה והפנמתי תשובתו של הרבי קיבלתי על עצמי לחזור למנהגי העתיק והקפדתי על ציצית בלילה בנחישות רבה. מאז, ב"ה, כבר שלש וחצי שנים אינני סובל כלל מצרבת.
פעם אכלתי צ'יפס באמצע הלילה, ואבא שלי שידע מהסבל שלי שאל אותי, למה אתה אוכל משהו שיגרום לך לצרבת, ועוד באמצע הלילה? סיפרתי לו, שמאז שביקרתי באוהל של הרבי מליובאוויטש וראיתי מכתבו של הרבי וקיבלתי על עצמי את נושא הציצית, כבר אינני סובל יותר.
זמן מה אחר כך כשביקרתי אצל הרופא, אמרתי לו שכל הכאבים נעלמו. הרופא הגיב שזה בלתי אפשרי! זה לא חולף מעצמו, ובפרט שעדיין לא נטלת את התרופה די זמן כדי שיהי' לזה תוצאות לזמן ארוך.
עד היום אני שומר למשמרת את בקבוק התרופות שמלא עד חציו וכל מי שמטיל ספק בסיפורי אני מראה לו את הבקבוקון.
במשך הזמן מאז שהחלמתי אני משתדל להשפיע על חבריי להקפיד על ציצית בלילה וכבר הצלחתי להשפיע על 8 או 9 בחורים ולשכנע אותם שיקפידו לא להסיר את הטלית קטן במשך הלילה.
•
ברמב"ם דימים אלו לומדים על שגגת מקדש וקדשיו ושם נכתב שישנה אפשרות שאדם נכנס טמא לבית המקדש בשגגה כי איננו מכיר את המקדש שזהו מקומו שהרי לא ראהו מעולם וישנה אפשרות נוספת שאדם מכיר את המקדש ו"שכח שהוא מקדש".
הא כיצד ניתן לשכוח את בית המקדש? אלא כנראה שכאשר אדם מצוי בבית המקדש בקביעות בבחינת "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", ההרגל מקהה את תחושת חרדת הקודש ואדם יכול להסיח את דעתו ולשכוח את מקום עמידתו ולהכנס ח"ו כשהוא טמא אל הקודש פנימה.
שלוחי המלך שבאו לכינוס המעצים בשנת הקהל, בודאי שלא יכשלו לשכוח "שזה מקדש" ונהפוך הוא: השלוחים מביאים עמם אל שכונת כאן צוה ה' את הברכה רוח רעננה ומעוררים את חרדת הקודש בכל נקודות הקודש. בציון, בחדרו של הרבי, בביתו של הרבי בפריזדנט, במקום ההתוועדות והתפילות ומי יתן ובקרוב ממש נזכה ל"קהל גדול ישובו הנה" ומלך ביופיו תחזינה עינינו.
מאפשרים לכם לקבל
