הרב משה חפר

מנהל מכללת 'בית רבקה' בכפר חב"ד

נולדתי בד' כסלו תשכ"ב, הברית הייתה בי"א כסלו וארבעה ימים לאחר מכן, בט"ו כסלו התקבל מכתב מהרבי בקשר ללידה, מכתב כללי-פרטי עליו הוסיף הרבי:
"וכמובן שמגדלים בנם רך הנימול משה שליט"א לתחומע"ט בדרך החסידות", הייתה זו התייחסות אישית ומיוחדת מהרבי אלי מיד עם לידתי.

את שנות ילדותי עשיתי בעיר בני ברק, שם למדתי בתלמוד תורה של החינוך העצמאי. באותם ימים חדר חב"ד ליובאוויטש בבני ברק לא היה מוסד מסודר ומאורגן כפי שזה כיום, ולא כל אנ"ש שלחו את ילדיהם לשם. באחת מן היחידויות שלו אצל הרבי, אבי ע"ה קבל על כך שבנו לא זוכה ללמוד במוסד חב"די. הרבי השיב לו בניגון של אמירת מאמר חסידות:
'כתוב בתהילים "ארזי הלבנון אשר נטע" – ולכאורה הסדר צריך להיות הפוך. קודם נוטעים אותם ורק אחר כך הם הופכים לארזים? אומר על כך המדרש: שהסדר הוא שתחילה הם ניטעו במקום אחר, עד שהם גדלו מעט ואז הקב"ה עקר אותם ונטע אותם במקום המיוחד להם. גם בנך, אמר הרבי, עוד ילמד בתומכי תמימים ויגדל להיות יהודי חסידי.' אבי ע"ה סיפר זאת בהזדמנויות שונות, בין היתר בכל השמחות שלי.

אבי ע"ה נהג לנסוע לרבי לפחות פעמיים בשנה, בי"ט כסלו ובשבועות. ביחידות שהיתה לו לאחר חג השבועות תשל"ד, שאלו הרבי מדוע אינו מביא אתו את הבן. כשאבי חזר וסיפר זאת התרגשתי כמובן מאוד וספרתי את הימים לקראת הנסיעה לרבי שהיתה אמורה להיות בכסלו תשל"ה, כשבועיים לאחר בר המצווה שלי בד' כסלו תשל"ה. אלא שמסיבות שונות הקשורות בעבודתו הוא לא תכנן הפעם לנסוע לרבי, ורק ברגע האחרון, ממש לקראת י"ט כסלו הוא החליט שהוא כן נוסע לבסוף. אך עבורי זה היה מאוחר מדי, משום שלא היה לי דרכון ולא היתה לי ויזה, והכנה של אלו הצריכה תקופה ארוכה. כך שאבי המריא בלעדיי לחצרות קודשנו.
כאשר הוא נכנס ליחידות פנה אליו הרבי ושאל: 'הרי דובר משהו! היכן הבן?'... אבי ע"ה התנצל והסביר את אשר אירע, ואז הרבי המשיך ואמר: 'נו...אתן לו דמי חנוכה... אך אינני יודע האם יש לי כאן די עבור כל ילדיך ואינני רוצה "להטיל קנאה במעשה בראשית"'... הרבי הכניס ידו הקדושה לכיס והוציא בדיוק ארבע מטבעות של דולר מכסף כמספר ילדיו של אבי...

לקראת חג השבועות תשל"ה, אבי כבר דאג להכין לי דרכון וויזה מבעוד מועד, ונסעתי יחד אתו אל הרבי. במעמד ה'כוס של ברכה' במוצאי חג השבועות, נעמדתי בתור עם כולם וקיבלתי מהרבי לחיים. לאחר מכן פתאום המזכיר הריל"ג חיפש אותי. מסתבר שכאשר אבי עבר לפני הרבי, הרבי שאלו 'היכן הבן שלך?'. עברתי שנית, הפעם ביחד עם אבי ע"ה. הרבי אמר לי "לחיים ולברכה" וחייך לעברי חיוך גדול.

בט"ז סיוון תשל"ה לקראת חזרתנו לארץ הקודש, הרבי נפרד מן האורחים במעמד 'צאתכם לשלום'.  הסטנדר של הרבי הוצא החוצה, והרבי עמד בחוץ והשמיע שיחה קצרה שבסיומה חולק לדוברי האנגלית תניא עם תרגום אנגלי שהודפס אז לראשונה על ידי הרב זלמן יפה ע"ה ממנצ'סטר אנגליה, ואילו דוברי העברית קבלו תניא במהדורת כיס בכריכה אדומה שהודפס בדפוס "יד החמישה" בכפר חב"ד. הפעם עברנו ביחד לפני הרבי והרבי חייך אלי והעניק לי בידו הק' ספר תניא.

היחידות השנייה שלי התקיימה כאשר הייתי כבן שבע-עשרה. היה זה בשלהי תשרי תשל"ט, נכנסתי לראשונה לבדי ליחידות ואני זוכר כל פרט ממנה. הרבי הרכיב משקפיים וסימן על גבי הפתק שמסרתי לו בעפרון שהיה מונח על השולחן, ושאל: האם הנך מבין אידיש? משהשבתי בחיוב, התחיל לדבר ואמר לי בין היתר:
"לימוד התורה בהתמדה ושקידה, נגלה וחסידות, וקיום המצוות בהידור בהקדמת עבודת התפילה, ושלהוריך יהיה נחת חסידי ממך. תיכנס למזכירות ותיקח משם את התניא שהדפיסו כאן למזכרת".
הרבי התכוון לספר התניא שהודפס וחולק באותה שנה לכל אחד מן האורחים, כאשר בסוף הספר הופיעה חתימת יד קדשו של הרבי. 

פורסם לראשונה בשבועון 'כפר חב"ד'