לפעמים, אתה פשוט עומד נפעם ונרעש מול הראייה המפוכחת, המאירה, החזון המדהים וההבנה החדה כתער של הרבי מול מציאות שנראית לכל ה"מומחים" וה"מייבינים" כה שונה.

כזו היתה המציאות אחרי שחרור העיר העתיקה. קשה להאמין, איך כולם התייחסו אז, באותם ימים של "זכייה בפיס", שהקב"ה מיגר וסילק את אויבינו - זו היתה הזדמנות אחת, יחידה, חד פעמית ובלתי חוזרת, להיכנס לעיר העתיקה ולהפוך את המקום לממלכה מעטירה.

אבל ה"מומחים" וה"מייבינים", התייחסו לשם כאל שכונה מוזנחת, רחוקה מהציבילזציה, שאין לה עתיד מזהיר עד שיבוא גואל... ומלבד מעטים ו"תמהוניים" בזמנם, אף אחד לא מיהר לשם, כולם התחמקו מלגשת לגאול קרקעות ומבנים...

מי האמין שזמן קצר יחלוף וכח מילימטר יהיה שווה מיליונים... מי האמין? הרבי! הוא בעיני הבדולח ובמבט הכל כך מפוכח ומקודש, ידע וראה מול עיניו על מה מדובר: מכרה זהב, הזדמנות פז, של פעם בהיסטוריה.

אז אם תהיתם:

א) למי חולק הרבי כבוד כמי "שנפל בחלקו ייסוד כפר חב"ד"?

ב) מהי שאיפתו הק' של הרבי לגבי המשך התנופה בכפר עד כדי כך ש"בקרוב ממש גם ייסוד כפר חב"ד שני, ולאחריו שלישי וכולי";

ג) והיכן חפץ הרבי לדאוג לדירות לאנשי חב"ד, להקים מוסדות, ולכל לראש להקים ישיבה קטנה "בצירוף פנימי' וכולי" - ולא עוד אלא מביע דעתו הק' שהדבר יכול להתגשם במהירות תוך זמן קצר?

ד) ומה היתה משאלת לבבו הק' והט' של הרבי - שהוא מגלה בבחי' "ליבא לפומא גליא"? והיכן ביקש הרבי שישכון "רובע חב"ד"?!

ה) ומה הקשר של כל הנ"ל למערת המכפלה?

לדעתי - זו אגרת קודש מרתקת במיוחד - ששופכת אור על עוד דוגמה חיה בה ניתן להיווכח בראייתו הטהורה הקדושה והמפוכחת של הרבי, מול כל העולם.

ואידך זיל גמור,

יצחק חיים מרטון.

*

ב"ה, מוצאי שבת-קודש מברכים חודש כסלו, ה'תשכ"ט

ברוקלין, נ.י.

לכבוד הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם ודורש טוב לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן שליט"א

שלום וברכה!

בקשר עם יום הולדתו הבע"ל, הנני מאחל למר שנת הצלחה וברכה הן בענינים הכלליים והן בענינים הפרטיים –

שהא בהא תליא ואין להפריד בין הדבקים בנוגע ליהודי בכלל ועל אחת כמה וכמה אצל מר ותפקידו –

ושיהי' מתוך בריאות הנכונה ושמחה וטוב לבב.

כיון שתקותי אשר כמנהגו בעבר יהי' ביום ההוא בביהכ"נ וביהמ"ד צמח צדק אשר בירושלים השלמה עיר שחוברה לה יחדו, מצורף בזה מה שהו"ל ימים אלו מתורת אדמו"ר הצ"צ, דא"ח – נגלה ונסתר דתורה גם יחד –

אשר במאמרי הצ"צ רואים איחוד זה בגלוי יותר מאשר במאמרי רבותינו נשיאינו לפניו ולאחריו.

לצערי לא נגמרה הכריכה ולכן נשלחו הגליונות כמו שהם.

בכבוד ובברכה לאריכות ימים ושנים טובות ולבשורות טובות בגשמיות וברוחניות גם יחד.

כיון שזכה מר ונפל בחלקו ובגורלו יסוד כפר חב"ד – ויהי רצון אשר בקרוב ממש גם יסוד כפר חב"ד שני ולאחריו שלישי וכולי – עלה בדעתי להציע למר בקשר ליום הולדתו ובקשר לביהכ"נ הצ"צ, בהקדמה אשר הגיעתני שמועה טובה אשר ישנם ברחוב ההוא עוד שטחים, קרקעות או גם בנינים השייכים לחב"ד ולמוסדות חב"ד, על כל פנים הרי הרחוב נקרא "רחוב חב"ד", ובקשר עם זה הרי מהראוי והנכון והכשר והטוב אשר עוד כמה בנינים ברחוב ההוא וכן השטחים יצטרפו ויתוספו לביהכ"נ וביהמ"ד האמור, דירות לאנשי חב"ד וכן מוסדות, ולכל לראש ישיבה או ישיבה קטנה (בכמות) עכ"פ, ואולי גם בצירוף פנימי' וכולי. ומתאים לקצב המאורעות והענינים בשנים האחרונות הרי אפשר שיהי' הדבר בקרוב, ולא עוד אלא אפילו בעגלא דידן, באם כל הגורמים היכולים לסייע בזה ולהחליט בזה ירצו באמת בהענינים האמורים.

מובן שלא נעלמו ממני כמה קישויים בזה, הן בהקו דפינוי וסילוק הענינים הנמצאים במקום האמור והן בנוגע לבנין וביסוס הענינים הרצויים. אבל בודאי ובודאי שברצון המתאים יתגברו על כל הקישויים האמורים בקלות לפי ערך. ובשינוי קצת בסגנון חכמינו ז"ל לבא לפומא גליא – לא רק הרחוב כי אם גם כל הרובע בשם "רובע חב"ד" ייקרא.

שז"ר עולה לתורה בבית הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה לרגל יום הולדתו ה-80

בהמשך להכתוב לעיל אעתיק בזה נקודה ממה שנדבר היום בהתועדות דש"ק מברכים כסלו, פ' חיי שרה.

ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר הזקן אשר שמענו אותו כמה פעמים מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר: "מ'דאַרף לעבן מיט דער צייט" ופירושו ללמוד מפרשת השבוע למאורעות חיי שבוע זה, עכ"ל.

יש אשר צריך להתבונן בהסדרה והפרשה של השבוע עד שימצאו בה הוראות בקשר למאורעות השבוע, ויש הוראות אשר בקל יותר להבינם מפרשת השבוע. ובחמלת ה' הרי מובן אשר באם יש מקום לספקות ולשוחד אשר יטה את שכל המעיין בפרשת השבוע מלמצוא בה הוראה המתאימה מבלי לעַותה ושלא לפרשה היפך האמת, באה לפעמים ההוראה באופן ברור כל כך עד שאי אפשר לפרשה אחרת. והוא הדין בפרשת שבוע זה ותיכף בתחילתה, אשר על פי המבואר לקמן יש גם להבין אריכות הסיפור והשקו"ט דאברהם ובני חת, אשר לכאורה מאי נ"מ.

הי' שטח אדמה ומערה בעיר חברון ובה היו קבורים אדם וחוה, אשר המערה והשדה סביבותה והעיר סביבותם היו תחת יד בני חת, שהם לכאורה ג"כ יוצאי חלציו של אדם וחוה, ורבים במספר וכולי.

ומספרת הפרשה אשר בא אברהם – אשר אחד הי' אברהם – ומבקש שיתנו לו את מערת המכפלה, ולא בדרך ארעי כי אם לאחוזה, ז"א לצמיתות; דרישה, לכאורה, נגד הצדק והיושר, שהרי הם הנמצאים במקום והם הרבים וחלק להם באדם ובחוה כמו לאברהם. וממי באה דרישה זו? דוקא מזה אשר כל חייו הקדיש להכנסת אורחים ולגמילות חסדים עד אשר מעיד עליו בורא העולם והאדם: "ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". הוי אומר אשר בודאי ובודאי הדרישה צודקת. ולא עוד אלא אפילו בני חת מסכימים על זה סוף סוף, ובדרכי נועם ושלום, מבלי כל קטטה על אכו"כ מלחמות. אלא שתחילת הדיבור עם בני חת צריך להיות "גר ותושב אנכי עמכם" וכפירוש רש"י (זאת אומרת שזהו מובן גם לבן חמש למקרא, שהוא הלומד חומש עם פרש"י) "אם תרצו הריני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת". וראה זה פלא, אשר בני חת לא רק מסכימים למלאות דרישה האמורה אלא שעפרון בעל המערה והשדה המדבר בשם בני חת נותן לו לא רק המערה כי אם גם השדה, ובסופו של דבר גם "כל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב". בנוגע לכסף – הרי אדרבה ואדרבה "בכסף מלא יתננה לי", וגם בזה כטבע בני חת "אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים", ודורשים ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

ומאז הרי מערת המכפלה וכל השייך לה קמו לאברהם לאחוזה כולי, זאת אומרת לבניו אחריו עד סוף כל הדורות בהסכם בני חת וכל האומות הבאים מכוחם ובמקומם, – הוראה פשוטה וברורה בכל כיוצא בזה ועל אחת כמה וכמה בענין זה עצמו, ברור, כאמור לעיל, אפילו לבן חמש למקרא. אלא שבאופן הדיבור הרי בן חמש, ואפילו בן עשר וכולי יכול לטעות ולומר אשר האופן צריך להיות "וישתחו לעם הארץ" ועל פי הפשט בכתוב (עיין אבן עזרא). ובאו חכמינו ז"ל (לימוד של זה שכבר הגיע לחמש עשרה לגמרא ולתלמוד) ופרשו ובררו ההנהגה "וישתחו – מכאן שמודים על בשורה טובה", זאת אומרת – להקב"ה, אלא שהי' "לפני עם הארץ", היינו אשר הסביר לפניהם והבינו שהשבח וההודי' הם להשם יתברך.

ומעניני מערת המכפלה הרי על דרך זה גם בנוגע לרחוב חב"ד בירושלים עיר העתיקה וכולי כנ"ל.