הרבי איתנו תמיד!

שולם לאופר

בערב שבת כינוס השלוחים העולמי התלוויתי לאחי השליח בנסיעתו לאוהל הקדוש לשהות בדל"ת אמותיו של המשלח.
חשבתי שאני מפסיד את החוויה, הן בשכונת קראון הייטס נמצאים אלפי השלוחים ומתוועדים יחדיו ואילו באוהל נמצאים רק חלק קטן מהשלוחים, חשבתי, אז טעיתי.

חוויתי שבת מרוממת ומיוחדת כמותה לא זכורה לי שנים רבות, במחיצת השלוחים.
בשורות הבאות אנסה לשתף מעט מהאווירה העוצמתית ומהחוויה הרוחנית המיוחדת שנוצרה במילים פשוטות, בשיחות קטנות, בדברים שהחליפו שליח צעיר מהמזרח הרחוק עם שליח מבוגר מקליפורניה, במילותיו של שליח חשוב משוויץ ושליח יקר מפריז. בשיחות רעים של חברים טובים שאך לפני שנים לא רבות חבשו יחדיו את אותו הספסל בישיבה ועתה הם נפגשים אחרי זמן רב והם כל כך שמחים לראות זה את זה.

התפללנו מנחה, השמש כבר שקעה, והתיישבתי לשיחה עם שליח מפורסם באחת ממדינות אירופה, מהר מאד השיחה נסובה סביב שליחותו והנושא היה: "איך לקרב יהודים?".
"אצלנו באשדוד," אני מספר, "הוריי בשליחות כבר שלושים שנה אך מעט מאד יהודים הפכו לחסידים בזכות השליחות הזו, בודאי אצלכם זה שונה."
"לא, אצלנו זה לא שונה", מפתיע אותי השליח, "בכל שנותיי בשליחות התקרבו שני יהודים ונעשו לגמרי חסידים של הרבי, אך השליחות היא לתת בידיים של יהודי עוד מצווה ועוד מצווה, הרבי מעולם לא הורה לשלוחיו: תעשו ממקורביכם חסידים, יש עשרת המבצעים, ישנם הוראות והדרכות כיצד ואיך לפעול וכך אנו פועלים. מטבע הדברים כשאתה נותן ליהודי עוד ועוד מצוות בסופו של דבר המטרה היא שהוא ישוב ליהדותו לחלוטין."
אני שואל, "אבל בחור שרק לפני שנה התחתן וראך לפני שנתיים עזב את הישיבה, הוא מכיר את עצמו, הוא יודע בדיוק במה הוא לא בסדר ועד כמה, איך מצפים ממנו עכשיו להפוך לרב שמשפיע על יהודים אחרים וממגנט אנשים ליהדות?".
"זו שאלה טובה, ויש הרבה דעות כתשובה לשאלה זו, אך תשובה אמיתית יש אחת: כאשר אתה מקרין את האמת - האמת מידבקת ומדביקה. וזה מה שמקרב יהודים.
פעם באחת השנים בכינוס השלוחים הייתה סדנה שבה דיבר מחנך דגול, בסוף ההרצאה הוא איפשר לשלוחים להעביר לו פתקים באופן אנונימי. נשאלה שאלה אחת והיא חקוקה אצלי עד היום. המרצה הקריא: "גדלתי אצל אבא חסידי במיוחד בקהילה חסידית חמה. אבי החסיד השפיע עלי ואת היתר עשתה הסביבה, איך אני שגר בשליחות במקום זר ומנוכר אגדל את בני, אני אינני אבי… ואין לנו שום קהילה?!".
דממה הייתה בקהל השלוחים, וראיתי ראשים מהנהנים, כולם הסכימו עם השאלה הזו שנגעה בכולם. והתשובה הייתה: כאשר אתה תיקח את מה שיקר וחשוב לך ותחדיר אותו בילדים שלך - זה יחדור בהם.
זוהי התשובה: אתה מייקר ניגונים חסידיים - תנגן עם ילדיך ומקורביך את הניגונים בדביקות. וידיאו של הרבי יקר לך? - תכניס אותו הבייתה. כתיבה לרבי, לימוד תורתו, הוראות - מה שנמצא אצלך חזק אתה צריך להעביר אותו הלאה. כך מגדלים ילדים חסידיים וכך מקרבים יהודים."
השליח הרב הערשי דרוקמן מהעיר סאן מור בצרפת אומר לי: "התשובה היא אחרת, התשובה לשאלה איך לקרב יהודים היא שהשליח צריך לעבוד על עצמו ולהתייגע. לא לוותר לעצמו. להיות תמיד במצב ובתנועה של עבודה עם עצמו. זה מה שמשפיע על יהודים אחרים להתקרב גם הם."

לאחר קבלת שבת ותפילת מעריב דיבר בפני השלוחים הרב שגיא הר-שפר וסיפר סיפור - מופת אישי שאירע לו עם הרבי:

"תקופה לאחר שנישאתי אשתי עברה הפלה. זהו מאורע מצער אבל המשכנו הלאה. כעבור שנה נולד לנו בן למזל טוב, ולאחר כל הברכות והאיחולים, לאחרי ארבעה ימים מלידתו -  הוא נפטר. זו הייתה טרגדיה.
כאב לנו, ונסענו לרבי באותה שנה וביקשנו ממנו ברכה לילדים.
הרבי הושיט לי ולאשתי שתי דולרים ואמר: זה עבורכם. אחר כך נתן לנו עוד שתי דולרים ואמר: זה עבור הילדים שיוולדו לכם. אחר כך הושיט לנו עוד שתי דולרים ואמר: זה לתת לצדקה בארץ ישראל.
כלומר - קיבלנו מהרבי ברכה לילדים. ולא סתם, אלא שלוש פעמים.
ואכן כעבור שנה נולד לנו בן - כיום הוא משמש כשליח. וכעבור תקופה נולדה עוד בת.
לאחר ג' תמוז תשנ"ד רצינו מאד בעוד ילד שיוולד, נסענו לאוהל, וכתבתי לרבי, והייתה לנו גם הבטחה מהרבי: הוא נתן לנו פעמיים שלוש דולרים! אם כן דרשנו את מימוש הברכה!
התחננתי לרבי בדמעות וכעבור תקופה זכינו בלידת עוד ילד.
אחרי שנים סיפרתי את הסיפור לראשונה כאן באוהל לקבוצת מקורבים שהטסתי איתי לכאן, ואחד האנשים אומר לי: "משהו כאן לא מסתדר"..

אני אומר: "מה לא מסתדר?" זה הסיפור שלי. אני יודע הכי טוב מה נכון ומה לא. מה לא מסתדר?
אבל הוא מתעקש.
"משהו בסיפור לא נכון".
"אם הרבי נתן שש דולרים אז כנראה ישנה ברכה לשש ילדים." הוא אומר.
ואני חושב, אני חוזר לוידיאו מלפני עשרות שנים ורואה שאכן הרבי נותן שני דולרים עבורנו, שני דולרים לילדים, ועוד שני דולרים לתת לצדקה, כלומר - מהרבי הייתה ברכה לשני ילדים. והילד השלישי שנולד - זו לגמרי המשכה חדשה, ברכה חדשה שהגיעה מהרבי לאחרי ג' תמוז באותו יום באוהל.
זו הפעם הראשונה שאני מספר את הסיפור הזה".
לאחר הסעודה ישבנו להתוועדות חסידית עם הרב אהרן קנייבסקי, שליח הרבי לעיר כפר סבא. הלה ממעט לדבר, וגם כשהוא מדבר מדובר רק בדברי תורה וחסידות.
מולו יושב הרב שניאור אשכנזי, שליח בראשון לציון ומרצה שמביא את תורת הרבי להמונים.
פה לא תשעו קלישאות וסיסמאות, פה פותחים את הדברים ומניחים על השולחן, גם את הדברים הכואבים.
"ישנו עניין בחסידות שאינו מובן. החסידות מלאה באמרה שלעתיד לבוא תתגלה מעלת התחתון. וזה לא מובן לי," אומר הרב קנייבסקי, "סוף סוף איזו מעלה תתגלה? מה יתגלה? שיהודי פשוט יותר נעלה מצדיק גמור?
כתוב שמצד הבחירה של הקב"ה בתחתון הוא יותר נעלה - אבל הבחירה קיימת כבר עכשיו! אז מה יתגלה לעתיד לבוא?" והדברים ממשיכים, סוגיות בחסידות, והרב אשכנזי מנסה לתרץ, והרב קנייבסקי מוסיף ומקשה, עד שהרב אשכנזי נכנע.
"אתם יודעים הרב קנייבסקי," אומר הרב אשכנזי, "מעלה אחת גדולה יש בדור שלנו על הדור שלכם, אצלנו השלוחים כל כך מפרגנים אחד לשני, כל אחד שכותב דרשה מעביר אותה לכל חבריו השלוחים, "שלי-שלך ושלך-שלך", יש פרגון אינסופי בדור שלנו אצל השלוחים הצעירים. הם נותנים ומפרגנים אחד לשני בלי סוף."

וביום השבת הרב שניאור אשכנזי מתוועד עם חבריו לשיעור.
"כתוב בפרשת וילך "וילך משה" והרבי מבאר שגם ביום האחרון לחייו, ביום שנת המאה ועשרים שלו, גם אז "וילך משה" - משה רבינו מתקדם".
ישנו סיפור ידוע שרב גדול הגיע לרבי, ואמר לו: רבי, אני בן ארבעים ואני עייף, אין לי כוח יותר. הרבי נשען לאחור על הכיסא בחדר היחידות, וחיוך גדול עלה על פניו. הוא אמר: הנה, אני הגעתי לגיל שבעים ואני מקים עכשיו ע"א מוסדות. תקים גם אתה ארבעים ואחת מוסדות.
הוא חזר למקום מגוריו וכתב לרבי בדאגה האם גם ארבעים ואחת פעולות חדשות זה מספיק.
זאת אומרת, הרבי תמיד דורש להתקדם.
ואם יש משהו שאנו השלוחים איננו יכולים לחמוק ממנו, זו הדרישה הזאת.
אפשר להגיד על הדור שלנו הרבה דברים, ולתרץ הרבה תירוצים, למה לזה לא שייכים ולזה לא שייכים, אבל תביעה אחת בעינה עומדת: נדרש מאיתנו "וילך" - לא להפסיק להתקדם!
אולי הדבר הזה שייך במיוחד לשנת המאה ועשרים לכ"ק אדמו"ר שכמו משה רבינו גם בשנת המאה ועשרים שלו לא מפסיק לתבוע מעצמו ומאיתנו - וילך!".
ושליח חשוב מאחת הערים הדרומיות בארץ אומר לנו: ראו, אני מביט על כל חבריי לשיעור ומסתכל עליהם, ורואה שכל אלה שהצליחו בגדול בחיי השליחות שלהם - היו להם קשיים גדולים בתור בחורים בישיבה. ואלה שהלך להם תמיד בקלות - לא הצליחו בגדול. והוא מונה את השמות. ההוא הצליח בגדול, וההוא מצליח בענק, ואנחנו עם עיניים ופה פעורים לרווחה.

הרב עידה מיבנה מספר:
"אנחנו במשפחה שלושה עשר אחים, שני אחיי הגדולים זכו לראות את הרבי, ולי בגיל שש הייתה בעיה שלש שעווה באוזניים, רצו לנתח אותי, אז הוריי לקחו אותי בשנת תשנ"ב לראות את הרבי ולבקש ממנו ברכה עבור האוזניים. הרבי בירך ולא ניתחנו - ובזכות זה זכיתי לראות את הרבי. עד היום אני מודה להשם על כך.
לפני זמן קצר הייתי בבדיקה אצל רופא והוא אומר לי "יש לך איזו דלקת עתיקה באוזניים - אני רוצה לטפל בה". "לא, תודה." אמרתי לו, "זו דלקת עתיקה שאני נושא עמי בגאווה ובשמחה עצומים."
שני שלוחים שעובדים עם נוער בסיכון מתוועדים יחד ומדברים בכאב על כך שעם כל העיסוק בהחזקת המוסד הם לא מצליחים להגיע לעיקר ולהשקיע ברוחניות של הנוער, והם מתאזרים ומקבלים החלטה להביא את קבוצות נוער מדי שבת לבית השליח, ולהתחיל להשקיע יותר.
שוב התפללנו מנחה, והשמש שוב שקעה. כוכבים נצנצו ברקיע והשלוחים יושבים וממשיכים להתוועד שבת אחים גם יחד. הם אוהבים אחד את השני, הם מתדבקים אחד בשני, והרגעים האלה עבורם הם רגעים שערכם לא יסולא בפז. ואז ברגע אחד שולחן עם עשרות שלוחים סביבו מתרומם על המקום ופוצח בשירת ניגון ר"ח כסלו, ולאחריו השולחן השלישי מתרומם אף הוא ברגע אחד ופוצח בשירה עצומה של "פרום סעוון סעוונטי וויר מאצ'ינג אאוט" - מכאן נצא לכבוש את העולם.
והשירה עצומה. קורעת את כל המרחב.
ורק השלוחן האמצעי עודנו בישיבה, הם בדבקות, הם יושבים מחובקים ולא רוצים שהרגעים הללו יגמרו.
ואני נזכר בשיר שלימדו אותי כילד בקעמפ, שיר המתאר את כינוס השלוחים, והתיאור כל כך הולם את המצב שבא לי לבכות בעודני שר לעצמי:
 

יושבים באחווה, משוחחים בחיבה

שלוחים ממדינות שונות

מקצות העולם הם הגיעו כולם

ופניהם כה מאירות, קורנות

אמור אבי - מה להם הביא

בעיניים הזיק, הניצוץ

עוצמה אדירה הן בהם מאירה

בעדה שום דבר לא יחצוץ

זכור נא ילדי, מה גדולה היא הזכות

בכמות, באיכות, למלא השליחות

כך הרבי אותך מלווה, מעודד

כי חסיד לעולם לא בודד

מקושרים לעד אם חלילה נמעד

נשיא הדור אתנו יצעד

הן מאום לא יפריד

זאת יזכור כל חסיד

הרבי אתנו תמיד!

הרבי איתנו תמיד!