הרב ירחמיאל גלייזר מאנ״ש בקראון הייטס, מגולל פרשייה מופלאה לשלוחים החדשים בזמביה, הרב מענדי ורבקי הרצל. השלוחים הצעירים יוצאים לשליחות בזמביה, תחת השליח הראשי לאפריקה הרב שלמה בן טולילא.

סיפורו המיוחד של הרב גלייזר, בליווי המכתבים מהרבי, מוגש כאן ב-COL לרגל כינוס השלוחים, בפרסום ראשון:

“נולדתי בדרום אפריקה.  כשהייתי מאוד צעיר ההורים שלי החליטו לחפש הזדמנויות עסקיות ועברנו לגור בזמביה.

גדלתי בעיר נדולה, זמביה. הייתה שם קהילה יהודית קטנה מאוד. אני עוד זוכר יהודי ספרדי מבוגר בשם אלקיים,  מארגן את בניית בית הכנסת הקטן בנדולה. היתה לנו קהילה אבל לא היה לנו רב או מישהו שידאג לשמירת ההלכה שהכל ייעשה כדת וכדין.

בשנת תשכ״ה, כשהייתי בן שמונה עשרה נסעתי לטייל בארץ ישראל ולהתנדב לעבוד בקיבוץ, כמו נערים רבים אחרים. בהשגחה פרטית מופלאה 'נפלתי' לקיבוץ דתי בשם עין צורים. רציתי מאוד להשתלב בחיים הקהילתיים של הקיבוץ אבל הבנתי מהר מאוד שאין לי מספיק ידע בענייני יהדות כנדרש מחבר קיבוץ דתי.

פניתי במכתב למי שהיה אחראי בארץ באותה תקופה על העלייה ממרכז ודרום אפריקה, וכתבתי לו שאני מאוד מעוניין ללמוד יהדות בישיבה.

המשרד שלו היה בתל אביב, ובהשגחה פרטית בדיוק באותו זמן כאשר הוא קיבל את המכתב נכנס למשרדו הרה״ח ר׳ אברהם ליסון ע״ה מכפר חב״ד (חתנו של המשפיע הנודע החסיד רבי שלמה חיים קסלמן ע"ה).

הרב ליסון התעסק אז בענייני הפצת היהדות והמעיינות בתל אביב, והיה לו קשר גם עם אותו אחראי על העלייה מאפריקה. כאשר הרב ליסון ראה את המכתב, הוא הזמין אותי לבוא לבקר בישיבה בכפר חב"ד. זה היה לפני פסח תשכ"ו.

הלכתי לביקור בכפר חב״ד ומיותר לציין שנשארתי בישיבה למשך שנתיים בהם הפכתי לחב"דניק גמור.

באלול תשכ"ח נסעתי לרבי ותכננתי להישאר בניו יארק וללמוד בישיבה ב-770. כשכתבתי על כך לרבי, קיבלתי תשובה מפתיעה שעלי לחזור חזרה ללמוד בישיבה בכפר חב"ד. כמובן לא היססתי ומיד סגרתי כרטיס טיסה חזרה לארץ הקודש.

בשלהי תשרי תשכ״ט שהיה מאוד מיוחד ומרומם, ביום ראשון בצהריים, אחרי שבת בראשית נכנסתי ליחידות אצל הרבי. הרבי קרא את מה שכתבתי בפתק אודות בני משפחתי בזמביה ואודות הישיבה בכפר חב"ד וכו׳, ולפתע הרים הרבי את עיניו הקדושות ואמר לי: "הייתי רוצה שתחזור לזמביה ותעסוק שם בהפצת היהדות״.

מאוד הופתעתי מדברי הרבי, שהרי הרבי הורה לי בחודש אלול לחזור בחזרה לכפר חב"ד, ואמרתי לרבי שכאשר הגעתי לניו יארק באלול קיבלתי הוראה מהרבי לחזור ללמוד בישיבה בכפר, והוספתי שיש לי כרטיס טיסה חזרה לארץ היום בראשון בלילה בעוד כמה שעות. הרבי הרהר לכמה שניות ואז אמר: "תחזור ללמוד לעוד זמן מה בישיבה בכפר כפי שהוריתי, אבל תיצור קשר במכתבים עם הקהילות היהודיות בזמביה, ותכתוב להם מזמן לזמן אודות החגים, אודות חנוכה שמגיע בקרוב, וכן תספר להם אודות פורים וכו', ותבקש מהם שיתלו את מכתביך בלוחי המודעות בבתי הכנסת״.

ברוח זו יצאתי מהיחידות מרוגש בתחושה שהרבי הטיל עלי את השליחות החשובה לעסוק בהפצת היהדות בזמביה. במשך כל הזמן שלמדתי בישיבה בכפר התכתבתי עם היהודים בזמביה וקיבלתי מהם תגובות חמות מאוד למכתביי.

אחרי קרוב לחצי שנה בישיבה בכפר חב"ד קיבלתי מכתב מאבי ע"ה שבו הוא מבקש ממני לחזור לזמביה ולסייע לו בעסקיו. כמובן שלא עשיתי דבר מבלי רשות הרבי, ושאלתי את הרבי האם לחזור לזמביה לקראת פסח.

הרבי ענה לי מיד במכתבו מערב ש״ק פ׳ בא תשכ״ט ״ימלא בקשת הוריו שי׳ לבקרם למשך חדשים אחדים, ובטח ינצל זה ג״כ להפצת היהדות ועניני׳, ובעיקר - בנוגע למצוות מעשיות״.

וכך יצאתי לשליחות בזמביה!

מיד כאשר הגעתי לזמביה קיבלתי שיחת טלפון מיוחדת מהחסיד הנודע השד״ר הרב יוסף ויינברג ע״ה שהיה נוסע בכל שנה לדרום אפריקה, והוא סיפר לי שכאשר למדתי בכפר חב"ד, הוא ביקר בזמביה והכיר את כל חברי הקהילה ואת אבי ע"ה, ואז הוסיף שהרבי הורה לו להתקשר אלי ולבדוק אתי שהכל בסדר אצלי ושיש לי את כל מה שאני צריך בזמביה!

 (היה לנו אז אוכל כשר בזמביה כי היו שולחים שוחט מדרום אפריקה לשחוט 'גסות' והיה שם שוחט מקומי לעופות).  

ואכן במשך שהותי בזמביה תוך כדי שסייעתי לאבי בעסקיו הייתי עושה מבצעים. והייתי נוסע בעיר נדולה וקצת באזור ה'קופרבלט' בזמביה ומניח לאנשים תפילין ועוסק ממש במבצעים בשליחות הרבי בזמביה.

לאחר כמעט שנה שהייתי בזמביה רציתי לארגן מסיבת פורים, כי עד אז יהודי זמביה לא חגגו את חג הפורים.

לא היתה לי מגילה וביקשתי מידידי הרב  ירחמיאל ירס (שהתקרב בדטרויט לחב"ד ועלה בתשכ"ח לארץ) שישלח לי מגילה לפורים. הרב ירס מצא עבורי מגילה גדולה וכשרה ושלח אותה אליי לזמביה. באותה שנה ארגנתי מניין גדול ומסיבת פורים גדולה ליהודי זמביה שבאו כולם לבית הכנסת לחגוג איתנו.

לפני חג הפסח תש"ל המצב הפוליטי בזמביה התחיל להשתנות ונהיה מאוד קשה לעשות עסקים ולהביא סחורה מדרום אפריקה, ואבי התחיל לחשוב על עזיבה לדרום אפריקה. שכנעתי את אבי לא לעשות זאת בלי לשאול את הרבי. ידידי ר׳ שלמה לוין מדרום אפריקה עמד לנסוע לרבי וביקשתי ממנו לשאול ביחידות את הרבי בשם אבי האם לעזוב את זמביה לדרום אפריקה מפני המצב הקשה, הרבי אמר שזה רעיון טוב להגר מזמביה ונתן ברכה לעבור חזרה להתגורר בדרום אפריקה.

במשך כל זמן שהותי בזמביה זכיתי לקבל מכתבים מהרבי, ליום הולדתי ובמענה למכתבי עם הוראות שונות ובהם גם הרבי עורר אותי ללמוד חת"ת ולחפש שידוך.

בה׳ סיון תשכ״ט זכיתי לקבל מכתב מיוחד מהרבי (ראה צילום מצורף) שבו כתב לי את התואר ״האברך עוסק בצ״צ ירחמיאל שי״, למרות שהייתי עדיין בחור, אבל מכיוון שהייתי בשליחות הרבי בזמביה, נתן לי הרבי את התואר ״עוסק בצרכי ציבור״ שהוא מיוחד לשלוחים ולעסקנים.

גם זכיתי לקבל מכתב מהרבי שעל גבי המעטפה המזכיר תייק את הכתובת לישיבה בכפר חב״ד והרבי בגוף כי״ק מחק ושינה את הכתובת לזמביה! (ראה צילום מצורף):

גם אחי ר׳ אלון חיים גלייזר שי׳ זכה לקבל מהרבי בסיון תשכ״ח מכתב לבר מצוה שלו בזמביה.

הקשר עם הרבי לא נפסק לרגע גם בהיותנו  בקצה העולם בזמביה!

כאשר התחלתי ללמוד בישיבה בכפר חב״ד והפכתי לחב"דניק מן השורה, הדבר עורר רעש עצום בארץ, אשר נער מזמביה שבא לטייל בארץ ונפל בהשגח״פ לקיבוץ דתי ומשם לישיבה בכפר חב״ד הפך לחסיד.

עיתון מעריב יצא אז בכותרת ״ירחמיאל מזמביה היה לחבדניק״!

ובכותרת משנה ״הנער בן ה-18 מתכונן לחזור לעיר מגוריו אנדולה, ולהשיב את קומץ יהודיה ״אל עמם ואל אלוקיהם״.

בעיתון הצופה הכותרת היתה  ״רוחה של חב"ד פרצה לליבותינו״!

שתי העיתונים כתבו בהשתאות על הפלא הגדול ואשר ברצוני לחזור להביא את היהדות לזמביה!

ראיתי אז עד כמה היה עז רצונו הקדוש של הרבי שיהיו שלוחים בזמביה להפיץ שם את היהדות, וכמה שמחתי לשמוע שאכן החזון של הרבי מלפני 50 שנה רוקם עור וגידים לעינינו וזוג צעיר יוצא עכשיו לשליחות קבועה להקים בית חב״ד בזמביה עד לביאת המשיח!

בהשגחה פרטית מופלאה השלוחים החדשים הרב מענדי ורבקי הרצל אשר יפעלו תחת השליח הראשי הרב שלמה בן טולילא נסעו בשנה שעברה לתקופה של שלושה חדשים כדי לבדוק את המקום לפני שיקבלו את ההחלטה האם לצאת לשם לשליחות. מעניין שהפעילות הראשונה שלהם בזמביה הייתה מסיבת פורים וקריאת המגילה עם הקהילה היהודית בזמביה!

אחרי 53 שנה השליחות של הרבי ממשיכה.

אכן ״דברו לא ישוב ריקם״!