"פראפעסאר שניאורסאהן": לדמותו של פסיכולוג, סופר וחסיד
הקדמה
על הספר חיים גראביצר שומעים בדרך כלל בתחילת ישיבה קטנה, שמו של הספר נלחש בחשש ומי שקורא אותו עושה זאת עוד יותר בחשש... אלה שמשיגים עותק מנסים להחזיק את הראש עוד עמוד ועוד עמוד, הקריאה בו דמתה עד לא מזמן ללימוד גמרא, יותר מדי והראש כבר מתחיל לכאוב...
לאחרונה הספר יצא מבין הצללים כאשר הרב אברהם אלאשוילי הוציא את הגירסא החדשה והערוכה בעזרת הרב מנחם ברונפמן.
לדמותו של המחבר פרופסור פישל שניאורסון, ועל היצירה הגדולה שלו, בשורות הבאות.
ביוגרפיה
ר' יהושע פישל שניאורסון (תרמ"ח-תשי"ח) גדל בבית ממשפחת אצולה חב"דית, בית שאופיין בלהט ועמקות חב"דיים מן המעלה הראשונה. אביו, רבי שניאור זלמן שניאורסון, היה רבה החסידי של הומיל וסטרדוב, סבו היה האדמו"ר הרש"ב מרעציצא, זקנו היה הרה"ק המהרי"ל מקאפוסט (בנו השני של אדמו"ר הצמח צדק) מנוחתם עדן.
אביו, רש"ז שניאורסון, חסיד מופלג ומיוחד היה. גאון ובקי בכתבי חב"ד ו'בעל שמועה' מיוחד שאצר בזיכרונו סיפורים וחוויות ששמע במשך ימי חייו על דורות ה'בראשית' של חב"ד.
על מעייניו השופעים תורה וחסידות גדל ר' פישל. אומנם בבגרותו לא המשיך לדבוק בדרך החסידות בצורה מלאה, אף שנשאר שומר תורה ומצוות, אבל לבבו והמיית רגשותיו נותרו נטועים במבוע הגדול של העולם החב"די. הוא עשה פרופסורה בפסיכותרפיה, הקדיש את חייו למען טיפול בילדים מאותגרים ובעלי מוגבלויות, ולצד זאת משך בעט סופר מרהיב וזך כבדולח.
בתצלומים המצורפים מתועד ניסיון להדפסת ושימור כתביו, והשגת תקציבים לכך מידי משרד הדתות. (מתוך ארכיון המדינה).
קשר עם הרביים
פישל שניאורסון התכתב עם הרבי הריי"צ תכופות, ואף ידוע שכאשר הרופאים המליצו לרבי הריי"צ להשיח את לבבו בפני ידיד הוא בחר לשוחח עם פישל שניאורסון.
בספר על החסיד ר' אברהם פריז מסופר שכאשר בנו היה במצוקה נפשית הרבי המליץ לו לשולחו לטיפול אצל פישל שניאורסון כיוון שהוא בשונה משאר הפסיכולוגים "מבין לנפש הבחור החב"די": אפשר אשר ש"ב הוו"ח אי"א נו"נ בעל מידות חכם ונבון, מוה"ר פישל שי' המכונה פראפעסאר שניאורסאהן - יכול לייעצו, כיוון שמכיר הוא מהלך הנפש של אברכי ישיבה ואותם שקיבלו חינוך חסידותי".
ידועים, בין החסידים, כמה ביטויים שנשמעו מפי ר' פישל אודות הפלאת כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, לאחר פגישתם. כמו למשל: פעם סיפר ר' פישל שלשאלתו את הרבי כמה זמן בכוחו של הרבי לחשוב אודות נקודה אחת ברציפות השיב הרבי: "ארבעים ושמונה שעות". ועוד.
סיפר החסיד רבי עזריאל זליג סלונים (הובא במגדל עוז ע' קפט):
בקיץ תרצ"ד נסעתי מארצנו הקדושה להסתופף אצל הוד כ"ק הרבי מהוריי"צ נ"ע, וכתמיד הוזמנתי לסעודת שבת קודש לשולחן הרבי. באותה הפעם השתתף בסעודה גם הסופר הפסיכולוג פרופסור פישל שניאורסאהן [בנו של רבי שניאור זלמן מהומיל נכד הצמח צדק], שביקש מהרבי שיספר משהו אודות הרבי האמצעי. בתחילה ביטל הרבי בקשה זו במחי יד, אך במשך הסעודה סיפר כי פעם רצה רבנו לכתוב דא"ח, ביקש את המקהלה "די קאפעלע" שלו לפתוח בשירה, והוא עצמו ישב לשולחן כשפניו מוסבות אל הקיר, ולשירת המקהלה כתב חסידות בעריבות נעימות ומתיקות.
פרופסור שניאורסאהן התפעל מאד מסיפור זה, וכשפגשתיו כעבור שנתים בירושלים סיפר כי כתב מאמר ארוך סביב מעשה זה.
חיים גראביצר
במספר יצירות ספרותיות רבי המבע שכתב, הנציח בעוצמה, ברגש ובנאמנות עולם שאבד ושקע עם ההשתלטות של המהפכה הבולשביקית על מרחבי רוסיה רבתי (ושנחרב כליל אחרי שואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה).
ואולם דומה כי פיסגת היצירה שלו הוא הספר "חיים גראביצר". את שני חלקיו הראשונים כתב באידיש לפני מלחמת העולם השנייה, ולאחריה עבד על תרגומם (בעבודה משותפת עם המשורר אברהם שלונסקי, בן דוד שני של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש ושכנו בימי ילדותו, ומי שגדל בסביבה חב"דית מובהקת אף הוא) יחד עם הוספת שני חלקים נוספים וחדשים ליצירה.
כישרונו הספרותי, הבנתו העמוקה בנפש האדם, בקיאותו העצומה בהווי החיים התורני והחסידי לגווניהם, לקהילותיהם ובספריותיהם – מורגשים היטב בכל פסקה ובכל שורה מיצירה זו.
קרבת המחבר לתקופה ולרוחה, הכרתו האישית המעמיקה את הבריות ואת הדינמיקה היהודית והחסידית לצד עושר התיאורים והתובנות – מספקים לקורא הצצה חד פעמית יחידה מסוגה להוויית החיים היהודית והחסידית בתקופתם של אדמו"ר הצמח צדק, האדמו"ר רבי אהרון מטשרנוביל והנצי"ב מוולוזי'ן.
המחבר כמו מוביל את קוראיו במנהרת הזמן לעידן היהודי שקדם למהפכה הקומוניסטית, לביקור בחצר הצמח צדק בליובאוויטש, לקהילות חב"ד ברחבי רוסיה הלבנה, ל'שטייטעלים' של חסידות טשרנוביל, לעיירות ה'מתנגדיות' ולישיבת וולוז'ין, וגם קצת לשולי החברה היהודית: ליהודים שפרשו ל'השכלה' – וכל זאת באמצעות סיפור מטלטל ומבריק.
הזעקה הגדולה העומדת במוקד היצירה הגדולה הזאת, היא זעקה של חסיד שבתחילה מאבד את ה'כלים' מרוב 'אורות', ולבסוף קולט שמוכרחים לקחת את כל ה'אורות' – את כל הסער הרוחני, הדבקות והשגב – כדי לעזור ליהודים שנמצאים במצוקה רוחנית וגשמית (הקנטוניסטים). מהיבט זה, הספר הקדים את זמנו, ומואר באור אחר לאור מפעלו הגדול של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש, להאיר את העולם היהודי באהבה באור תורה וחסידות ולהתמסר לעזרתם של יהודים בכל מקום שהם.
סיפורו של חיים גראביצר, חסיד חב"די יוצא דופן ולא שגרתי בתקופת האדמו"ר הצמח-צדק נ"ע, מתחיל בנקודת רתיחה שבה הוא מגיע להתעלות ולדבקות רוחנית כה כבירה ברעיון של "אין עוד מלבדו", עד שמציאות העולם היתה בעיניו כדמיון בלבד, שכן כל המציאות בטלה בתכלית לפני הקב"ה. עד כדי כך, שבהתעלותו הגדולה הוא מסרב להכיר במותו של בנו.
אולם, בעת הקבורה, הוא מרגיש לפתע שהמציאות טפחה על פניו. הוא מחליט לברוח מעל קבר בנו כאילו אינו רוצה להכיר בהכרח מציאות הטופחת על פניו. תוך כדי בריחה, הוא מתפכח מאותה "התעלות" ומתחיל להכיר במציאות על מרירותה.
הוא מתחיל מסע של גלגולים פיזיים ורוחניים עטופי רגעי ייסורים, ירידות ועליות; מיטלטל מרוּם לתחתית וחוזר חלילה, עד שהוא מגיע בסופו אל תובנה מאוחדת וכוללת, המאזנת בין האורות והכלים, המוליכה את האדם בדרך שלטעמו היא הנכונה בעבודת ה'.
כתבה זו מבוססת על עבודתו של הרב אברהם אלאשוילי על הגירסה החדשה לספר "חיים גראביצר". תודתנו נתונה לו על הרשות לשימוש בחומרים
מאפשרים לכם לקבל
