כינוס השלוחים הגיע ושלוחי הרבי נוסעים לפגוש את משלחם. כולם מצוחצחים ומבריקים, חלקם גם מעונבים וכשם שבא לראות כך גם בא ליראות. אלו שעות של זוהר בהם יספרו השלוחים זה לזה על הצלחותיהם על אתגריהם ועל חזונם ושאיפותם. הכל טוב ויפה שכן לשם כך נוצרה הועידה הענקית בתבל - להעצים את מוסד השליחות.

אלא שבשולי הנוצץ והמסנוור, אולי אפילו בשוליים שבשוליים נשמעים רשרושים על מקומות, בודדים כמובן, שבהם האהבה והאחוה בין חיילי הרבי, אינם כדבעי.

אפשר לדלג על כך ולעבור לדף הבא, אבל דומני שעדיף כן לשים על כך את הפוקוס ולעורר את הנוגעים בדבר עד כמה הדבר גורם למשלח צער רב. ומן המפורסמות הוא שהרבי השקיע רבות ל"מזער חילוקי דעות" ואף התבטא על כך בביטויים נוראים שכן מאז ומקדם רבותינו נשיאנו מסרו את נפשם לאחדות החסידים וכלשון רבינו באגרת הקודש שלו: "עד מתי יהיה זה מרקד בינינו! ובפרט אחרי שרבותינו הקדושים צועקים על ענין זה בפרט זה כמה וכמה דורות".

מספרים שפעם שלח הרבי את רבי מענדל פוטרפס להשלים בין שני חסידים במקום מסויים. כשחזר אמר לרבי שלא הצליח במשימתו ומעיני הרבי זלגו דמעות.

לאחרונה פורסמה תשורה לרגל מלאות 80 שנה להרב י"י ירוסלבסקי שליט"א ישלח לו ה' רפו"ש ויחלימהו בקרוב ובין היתר פורסמה שם תשובה מעניינת שנכתבה מהרבי בנושא האחדות ממנה יש ללמוד שלא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא.

אינני יודע אם הדבר היה תלוי בי, אם היה לי האומץ לפרסם תשובה זו אך חזקה על הרב ירוסלבסקי שהבין והשכיל שהתועלת הגדולה והעצומה שיכולה לבוא מפרסום תשובה זו גדולה מכל חשש אחר לגריעותא ויישר כוחו על כך.

ולכן אף שהרהרתי רבות אם להעלות את הדברים האמורים עלי כתב שכן "כבוד א-לוקים הסתר דבר" ומה לנו להתעסק בעניני סור מרע והרי כולנו פעלי דיממא אנן ועסוקים רק באור, אלא שאם בהשגחה פרטית נתפרסמה התשובה הנ"ל בטח מן שמיא כוונו שהדברים יראו אור ואף אם הדבר יסייע אפילו במקום אחד, דיינו.

וז"ל תשובת הרבי: "בודאי מבין בפשטות שהסברתו אין לה מקום כלל אפי' אצל בן חמש למקרא ולפלא שבי"ד רבני אנ"ש באה"ק בחר בי לבארני פס"ד כזה. ופשוט שכדאי שיודיע זה לכל הנ"ל – ובהוספה שתחילת מכתבו יום הבהיר ותוכנו לפענ"ד חושך כפול ומכופל ביום הולדת שני המאורות הגדולים".

המקרה המדובר אירע לפני שלושים ושש שנה שנה כאשר קבוצת עסקנים אירגנה אירוע חב"די רב רושם לרגל תשעים שנה להתייסדות תומכי תמימים. אלא שהאירוע היה לצנינים בעיניו של אחד מרבני חב"ד שדעתו היתה חלוקה על אותה קבוצת עסקנים בנושא אחר. אותו רב החליט לפעול בקרב חבריו, רבני חב"ד שיחרימו את האירוע ולא יופיעו בו. הפעילות שלו הצליחה ומלבד א' מהם לא הופיע איש מרבני חב"ד לאירוע בהפגנתיות.

לאחר סיום האירוע קיבל הרבי דו"ח מפורט על מהלכו ובסיומו נכתב שרבני חב"ד החרימו את האירוע ולא השתתפו בו מלבד אחד מהם.

מיד כשהתקבל הדיווח אצל הרבי התקשר המזכיר הרב חודוקוב אל הרב ירוסלבסקי מזכיר רבני חב"ד ואמר לו כי הרבי מעוניין לדעת סיבת ההעדרות מהאירוע של כל אחד ואחד מהרבנים בפרוטרוט.

כמצווה ועושה הרב ירוסלבסקי התקשר לכל אחד מהרבנים וביקש לרשום מפיו של כל אחד מהי הסיבה בגינה הוא נעדר מאותו אירוע, אותה יצטרך להעביר לרבי. במשך שעה ארוכה הוא קיבץ את כל תגובותיהם של הרבנים והעלה אותם בסדר מסודר על הכתב ושלחם לרבי כאשר בראש המכתב מתנוסס התאריך של "יום הבהיר - ח"י באלול".

על כך השיב הרבי את מה שהשיב וסיים בכך שיודיע לכל הרבנים ש"יום הבהיר" הפך בהתנהלותם ליום של "חושך כפול ומכופל".

תשובת הרבי היתה מטלטלת ומכוננת והיא לימדה את כל רואיה פרק ב"אחוות החסידים" לאמור: גם אם אתה בטוח לפי עניות דעתך שפלוני פועל בדרך שגויה ומן הדין הוא שיש להלחם בו בכל תוקף אתה יכול להאבק מולו אך ורק נקודתית באותו הפרט שבו אתה חולק עליו אבל מכאן ועד להטיל את כל כובד משקלך כדי להחרים אותו בדברים אחרים, זאת לא!

גם אם פלוני אינו נוהג כשורה אין הצדקה שלא יקנו ממנו אתרוגים, אין זה אנושי להתסיס את הקהילה שלו שלא יבואו לנחם אותו כשיושב 'שבעה' ל"ע. אסור לפעול בקרב חברי הקהילה שלא יזמינו אותו לאירועים ושימחקו איזכור שמו מכל דף ועלון והגרוע מכל לומר למעסיק שלו שיצמצם את שעות העבודה שלו כדי לפגוע בפרנסתו.

שמעתי פעם שהתוספת של אדה"ז שכתב בסוף פרק י"ב בתניא "וגם שלא לשלם לו כפעלו חס ושלום, אלא אדרבא, לגמול לחייבים טובות. כמו שנאמר בזוהר ללמוד מיוסף עם אחיו", התוספת הזו נכתבה לאחר ששמע שאחד החסידים הלשינו עליו וישב בגין כך בבית האסורים. לאחר שהשתחרר שמע ששותפו שהלשין עליו נתפס אף הוא לכלא. למרות שלא יכל לסלוח לשותפו על ההלשנה, בכל זאת הלך והביא לאשת השותף כסף שתוכל להתקיים בהעדר בעלה!

במה אנחנו חסידים אם איננו יודעים לשים רסן ומעצור לכעס ולזעם. במה אנו שלוחים אם איננו מסוגלים לא לגרום לרבי סבל מיותר.

קשה לדרוש משלוחים העסוקים בלהט העשיה לבל יריבו ויתחככו כלל. כשם שאין פרצופיהם שוים כך אין דעותיהם ומטבע הדברים שמתגלעים חילוקי דעות מזמן לזמן. להגיע לדרגה כזו שלא יהיו כלל חיכוכים בכרם חב"ד זהו משאלה רחוקה המתאימה יותר לימות המשיח, אבל מכאן ועד לא לדעת את גבולות הגזרה זה חמור מאוד.

אחד מהחסידים אמר פעם לרבי בחדרו כי בנו איננו מסוגל להמשיך בשליחותו בגלל המחלוקת שהתעוררה שם. הרבי ענה לו: "להיכן הוא רוצה ללכת? ליער?..." הרבי הכיר היטב את חייליו ושלוחיו ואין לי ספק שכשם שהרבי הרש"ב בחר את הנשמות לתומכי תמימים הרבי בחר את חייליו ללגיון של מלך. הוא בחר את כל הסגנונות ואת כל סוגי האופי, אך יחד עם זאת הוא מצפה שיבינו היטב ששליח שסורר מדרך הסלולה ופוגם בדבר כה עיקרי של אחדות החסידים הוא מפקיע מעצמו שם שליח ועוקר את שליחותו.

גדולה זכותה של שנת הקהל להקהיל האנשים והנשים והטף ובודאי להקהיל את הקרובים ביותר אל הרבי אלו השלוחים, לפחות כ'איש אחד' אם לא ניתן עדיין לקיים ב'לב אחד'. זכור נזכור כי אין לנו ארץ אחרת שכן אין לנו אלא מלך אחד ותנועה אחת ומשימה אחת משותפת.