זיגמונד פרויד היה פסיכולוג ונוירולוג יהודי-אוסטרי. אבי תורת הפסיכואנליזה, אבי הפסיכולוגיה המודרנית ומהמדענים החשובים ביותר במאתיים השנים האחרונות.

את שיטת ההבנה שלו את נפש האדם ניתן לסכם בשתי מילים: השאיפה להנאה. האדם וכל פעולותיו מונעים מיצרים.

על הגישה השלילית שלו כלפי נפש האדם התבטא הרבי על פי השמועה ביחידות:

"פרויד חפר בנפש האדם ומצא בה בוץ, חסידות חפרה ומצאה בה אבנים טובות ומרגליות".

בשנת תרס"ג – לפני 120 שנה בדיוק, נפגש הרבי הרש"ב עם פרויד כדי לטפל בחוסר התחושה בידו השמאלית.

על כך בשורות הבאות, על פי רשימה של הספרן הראשי של ספריית ליובאוויטש הרב שד"ב לוין.

בחורף תרס"ג סבל הרבי הרש"ב מירידה במצב בריאותו. בין השאר ירדה התחושה בידו השמאלית. רופאים שביקר אותם המליצו לו לנסוע אל טובי הרופאים בווינה, אוסטריה.

הרבי הרש"ב נסע לווינה יחד עם בנו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ועם אחד ממשרתי הבית. את הוצאות הטיפולים שילם החסיד העשיר ר' ישעיה ברלין מריגה, בן דודו של הרבי הרש"ב, ואליו דיווח האדמו"ר כל כמה ימים על כל ביקוריו אצל הרופאים ועל הטיפולים שהוא עובר.

***

במכתביו שנחשפו בשנת תש"ע מתאר הרש"ב את מצבו הבריאותי ואת ביקוריו אצל הרופאים והטיפולים שנעשו לו. מהמכתבים עולה כי פרויד נתן לו טיפול בחשמל, שהועיל להחזרת התחושה בידו. הוא המשיך בטיפולים האלה גם בשובו לביתו, אך הציוד – מכונה לטיפול בחשמל שנרכשה עבורו ברוסיה - התברר כלא יעיל

ב"ה מוצש"ק י"ח שבט תרס"ג לפ"ק ויען
באתי לפה שלו' ת"ל יום ד' העבר. הייתי אצל פראפ' פרייד השייך לנערוין, ואח"כ הזמנתי אלי את הפראפ' נאטנאגל, ושניהם הסכימו אשר מה שאני סובל מהיד הוא מהנערוין. ועצתם לעשות עלעקטערי בפארמע אחרת מכפי מה שעשו לי מכבר בחארקאוו. והייתי ביום ועש"ק באנשטאלט, והתחלתי לעשות העלעקטערי. כפה"נ אתמהמה פה אי"ה כחודש ימים, והשי"ת ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו'.
אם יהי' באפשרי יכול להיות שאסע מפה אי"ה על ימים אחדים לפאריז לשאול מהפראפ' בריסא.
בני שי' אתי בפה. אם אסע לפאריז אסע לבדי, ואשוב אי"ה לפה וניסע אי"ה לביתינו שלו'..

בספרות חב"ד מובאים שני אזכורים לפגישה הזאת.

הרבי הריי"צ מספר בלקוטי דיבורים כי פרויד התעניין בסדר יומו ובעיסוקו של הרבי, וכששמע שהוא עוסק בחסידות, שאל למהותה של תורה זו. הרש"ב השיב: "תורת החסידות מלמדת, שהמוח צריך לגרום ללב להבין מה צריך לרצות, והלב נדרש ליישם בחיים את מה שהמוח מבין". בתגובה שאל פרויד: "איך עושים זאת, והרי המוח והלב הם שני עולמות נפרדים וים גדול מפריד ביניהם?". על כך ענה הרש"ב: "זו אכן העבודה, להקים גשר בין שני חלקי עולם אלה, או לפחות לקשר ביניהם בכבלי חשמל או טלפון באופן שהאור שבמוח יגיע גם ללב".

הרבי מביא ב'רשימות' את מה שסיפר לו הרבי הריי"צ, כי אביו הרש"ב סבל באותה שנה ממצב רוח ירוד, מאחר שעל פי הרגשתו, לא הגיע למעמד רוחני שהיה בו כדי להשביע את רצונו. הוא טען באוזני פרויד כי " הראש מבין את מה שהלב לא יכול לשאת, והלב לא יכול לשאת את מה שהראש מבין". פרויד המליץ (כנראה לריי"צ) שסביבתו ומקורביו יעסקו בתורתו ובכתביו, וידאגו שהדבר ייוודע לו, ובכך "יעוררו רגש הרוממות בנפשו":

ל"ג בעומר תרצ"ב. ריגא.

כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א סיפר לי:

בשנת תרס"ג סבל אדמו"ר נ"ע מנמיכת רוח. לי לא סיפר כ"כ בפרטיות, אבל לפני אמי הרבנית שטערנא שרה תי' התאונן רבות, על שאחרי שנים של עבודה, בכל זאת אין אף מדה אחת כדבעי למיהוי, ואין כל השכלה בהירה אצלו, ושאינו יכול להעמיק שכלו באיזה ענין.

זה היה באותו חורף, שראיתיו איך שהתעמק ברעיונותיו וכו' באופן שהיה מסולק לגמרי מן העולם... שמזה מובן גודל הפלאת מעלת מעמדו ומבצו אז, ואעפ"כ התאונן כו'...

ובחורף ההוא נסענו מפני זה לווין, לשאול בעצת הרופאים, הי' אצל הרופא הידוע פרייד.

הלה אמר בסיבת נמיכות הרוח: די קאפ באגרייפט, וואס די הארץ פארטראגט ניט, און די הארץ פארטראגט ניט וואס די קאפ באגרייפט. [ = הראש מבין את מה שהלב לא יכול לשאת, והלב לא יכול לשאת את מה שהראש מבין]

ובתור עצה צוה אשר תהי' הסביבה שלו "יפה": ילמדו דבריו ודבוריו, ויראו שיודע לו עד"ז וכו' – למען אשר עי"ז יעוררו רגש הרוממות בנפשו.