בשבוע האחרון כתבתי מעל אתר זה על הקשר שהיה בין מי שהלך לעולמו בתחילת השבוע המשגיח המפורסם הג"ר חיים וואלקין ז"ל לבין הרבי והעלתי שם אגרות קודש ששיגר אליו הרבי בימי נערותו בנושא לימוד החסידות ועבודת השם.

מה מאוד הופתעתי לראות מעל דפי העיתון "כפר חב"ד" דהאי שבתא, על פרטי הקשר המסועף שלו עם הרבי שנמשך לאורך שנים ועל קרבתו לאוירה החסידית בקרונהייטס עליה הוא מספר בזכרונותיו הרבים.

לאמיתו של דבר, הקשר האמור לא היה רק זכרונות מהעבר אלא הוא המשיך ללמוד חסידות ומתורת הרבי לאורך כל ימיו. אמש התקשר אלי הרב אנגלסמן מנהל "היכל מנחם" בני ברק וסיפר לי שבנו של הרב וואלקין היה מגיע ל'היכל מנחם' וביקש ספרים של "חסידות מבוארת" עבור אביו. לדבריו אביו למד בא' הספרים הנ"ל והוא משתוקק לרוות נפשו הצמאה גם מיתר הספרים וכך רכש ספרים נוספים של "חסידות מבוארת".

מעת לעת, היה הבן מגיע להיכל מנחם לברר ולהתעדכן האם יצאו לאור כרכים נוספים של 'חסידות מבוארת' וכל כרך שיצא לאור מיד רכש אותם עבור אביו שהיה מייחל מאוד ללמוד בהם תדיר.

•

השבוע פגשתי בבית הכנסת שלנו ידיד אילתי שבא להשתתף בשמחת הבר מצוה של נכדו שעלה לתורה. למרות שבנו ונכדו הניחו תפילין וגם התעטפו תחילה בציצית הוא סירב להצטרף אליהם ולא אבה לקיים את מצות התפילין.

ההיכרות ביננו נמשכת שנים רבות ומשום מה הוא מסרב בתמידות ובעקביות להניח תפילין. לדבריו הוא עבר בחייו טראומה קשה ומאז החליט כי הוא לא יניח תפילין בחייו והוא עומד בסירובו בכל מאודו שנים על גבי שנים.

כשראיתיו משתתף בהתרגשות בשמחת הבר מצוה של הנכד ואף עלה לתורה אמרתי בליבי היום הוא יום סגולה ובודאי ייענה לבקשת הנחת התפילין שלי, אך מהר מאוד הבנתי מתגובותיו הנחרצות שלא נשתנה יום מיומיים והסיכויים לשכנעו קלושים.

לפני שהרמתי ידיים אמרתי לו כי אני 'מוותר' על הנחת התפילין המלאה אבל מבקש אני רק בקשה זוטרית, להניחו על קרקפתו תפילין של ראש לשניה בלבד. הוא לא צריך לעשות כלום, רק אני עושה את הכל והוא אפילו לא צריך להגביה את הזרוע. להצעה כזו היה לו קשה לסרב. הורדתי מעל ראשי את התפילין של ראש, הנחתי אותם על גולגלתו ובירכתי יחד עמו את ברכת התפילין. ובשניות המעטות שהתפילין היו על ראשו עוד הספקתי לומר עמו את הפסוק של שמע ישראל.

זו לא היתה חצי מצוה אלא מצוה שלימה שכן תפילין של יד ותפילין של ראש שתי מצוות המה. מאוחר יותר עיינתי בגדר ד"קרקפתא דלא מנח תפילין" האם הקפידא היא דוקא על הקרקפת או אפי' על תפילין של יד וכבר דנו בכך הפוסקים ואין כאן מקומו להאריך.

•

בליל שבת קודש האחרון התבקש חתני הרב אהרן פרידמן לשאת דברי תורה באחד מבתי הכנסת שבשכונתינו - שכונת השחמון. תוך כדי התפילה הגיע בהפתעה אורח נכבד שבא להתפלל את תפילת השבת ושמו ר' איתמר בן גביר הי"ו. האורח התקבל בהתלהבות ובכבוד גדול. רק כמה שעות חלפו מאז סיימו לספור את הקולות וכצפוי ר' איתמר הפך לאיש נערץ בפי הבריות.

כששבתי לביתי סיפר לי חתני על האורח שביקר בבית הכנסת אצלו ועל כך שהוא שוהה יחד עם פמלייתו בקרבת ביתנו. מיד הרהרתי בליבי כי מן הנכון היה שנפגש להתוועד מעט אך מה לעשות ובשבת אין דרך להתקשר ולברר את כתובתו המדוייקת בה הוא שוהה.

בסעודת השבת חזרנו על שיחת קודש מאת הרבי בה הוא מבאר שהקב"ה מצווה את אברהם אבינו "לך לך" והוא מלווה אותו בכל דרכיו כי 'מה' מצעדי גבר כוננו' וגם בכל תחנות חייו כמו הירידה למצרים גם שם הקב"ה ממשיך ללוות אותו ולכוון אותו בדרך המתבקשת לו.

לאחר הסעודה הצעתי לרעייתי הרבנית שתחי' לצאת לטיול קצר מתוך תקוה שגם אותנו ינחנו ה' בדרך המכוונת ואולי יקרה ה' לפנינו את מקום שהותו של ר' איתמר בן גביר ונוכל לדרוש בשלומו. יצאנו איפוא לצעוד ברחבי השכונה. מדובר בשכונה רחבת ידיים עם מאות וילות ובתים ולך תחפש מחט בערימה של שחת. הדבר קשה שבעתיים באישיות שכוחות הבטחון עושים הכל להסוות אותו ככל הניתן

מתוך משעולים רבים בחרנו לפנות אל א' מהם והנה לא הספקנו לחלוף על פני כמה בתים ובפינה מסויימת שמתי לב בעמידתו של איש בטחון ניצב על משמרתו בפתח הבית. מיד 'חשדתי' שזה הבית אך אם אשאל אותו ספק רב אם יענני. מה עושים? ניגשתי אליו בבטחון גמור, מעושה כמובן, ואמרתי לו שיכנס אל הבית וישאל את ר' איתמר אם לא יפריע לו לקבל עתה את רב השכונה. כנראה בגלל הבטחון המלא שהקרנתי הוא סבר שתיאמתי זאת כבר מראש. ואכן לאחר דקותיים הוא חזר אלינו ואמר לנו שאנו מוזמנים להכנס.

הסיכוי שנפגוש את האורח לאחר כמה בתים בלבד מתוך מאות בתים הוא השגחה נפלאה ואכן מה' מצעדי גבר כוננו. גם התחושה הפנימית אצלי שבטח הוא נמצא בבית זה, איננה ברורה מאליה שכן מטעמי בטחון, הקפידו שגם על המכוניות שחנו בקרבת הבית לא היה כל זכר וסממן שיכולים להסגיר מי שוהה בבית זה. 

ר' איתמר ואנשיו קיבלונו במאור פנים ובשמחה, התשישות עדיין ניכרה על פניו השמחות ומלאות הסיפוק ובכל זאת הוא הקדיש זמן לשוחח עמנו. ישבתי עמו ועם פמלייתו שבאו לאילת יחד עם בני ביתם והתוועדנו שעה ארוכה על הקשר החב"די שיש לו לר' איתמר עם אישים שונים בחב"ד. הוא מכיר היטב את הרב רבינוביץ ממבשרת ציון שם היה מתפלל בתחילת דרכו, את שכנו הרב דני כהן מחברון, את יד ימינו ר' יוסי גולדברגר ועוד.  הוא גם מקוה שבהזדמנות הראשונה שתהיה לו הוא יסע לאוהל הקדוש, בו לא זכה לבקר מעולם.

הוא העלה על נס את רצינותם של אנשי חב"ד בכל הקשור בפעילותם למען עם ישראל באשר הוא. בין היתר סיפר כי כחבר כנסת ואיש ציבור הוא מבקר אצל רבנים רבים ובמהלך הביקור הוא שואל את מארחיו במה יוכל לסייע ולעזור ואז כמובן מטבע הדברים יש לכל אחד משאלה כזו או אחרת. 

לעומת זאת כאשר הוא מבקר אצל רבני חב"ד הדבר שונה. בין היתר סיפר "הייתי אצל הרב יורקוביץ שליט"א מלוד ושוחחתי עמו על הגברת הבטחון האישי בעיר לוד ולשם כך ביקשתי את תמיכת חב"ד בי. בסיום שאלתי את הרב יורקוביץ במה אוכל לסייע לו? הוא ענה לי כי הוא מבקש רק שלושה דברים: שלמות התורה, העם והארץ. מעבר לכך לא ביקש שום עזרה וסיוע, חריג בנוף".

בשולי הדברים נאמרו גם דברים נוספים שחידדו לי תובנות מסויימות שלא על הנייר מקומם, אך כשנפרדנו מאתו  יצאתי מעודד שבחסדי ה' יש לנו חייל נאמן שיסייע לרבי במלחמות השם אותן הוא מנהל ויתקיים בנו בקרוב גם ה"וינצח".