תאמינו: קופסת הטחינה האחרונה שנותרה בבית חב"ד קמבודיה
השבוע אחרי שיעור הבית היהודי בבית שושנה, נשארתי כמו תמיד לדבר קצת עם הבנות.
אחת הבנות שנמצאת אצלנו כבר תקופה, בחורה מיוחדת, שחזרה בתשובה שלימה ביקשה שאברר בשבילה עם ה'שלוחים' באחת ממדינות אירופה האם אפשר לקנות אצלם אוכל כשר כיון שהיא אמורה לטוס לשם בקרוב.
תוך כדי שיחה היא נזכרה בדרך אגב שלפני שחזרה בתשובה, היתה בטיול יחד עם אח שלה בקמבודיה, אז עדיין לא הקפידה על כשרות אבל מכיון שהיא טבעונית לא יכלה לאכול שם יותר מידי ובשלב מסויים המצב והרעב המצטבר הובילו אותה לחפש דווקא טחינה, היא חיפשה בחנויות ומסתבר שבקמבודיה לא מוכרים טחינה.
במהלך החיפוש, נודע להם שהסיכוי היחיד למצוא טחינה בקמבודיה הוא, איך לא, בבית חב"ד…
וכך הם הגיעו לבית חב"ד לחפש טחינה.
היא תיארה לי איך השליח (סביר להניח שהיה זה הרב בוטמן) לא שאל שאלות, אלא מיד רץ לחפש טחינה ואחרי חיפושים מצא קופסא אחת קטנה שנשארה להם והביא לה אותה בשמחה.
גם עכשיו, כמה שנים אחרי, היה אפשר להבחין בהתרגשות שלה כשתיארה לי איך היא קיבלה את הטחינה בקמבודיה וזה החיה אותה כפשוטו ממש.
"זו היתה הכנסת אורחים אמיתית", היא אמרה לי.
בהמשך היא המשיכה בטיול, חזרה לארץ ורק שנה וחצי אחר כך הכירה את הבית חב"ד בשכונה שלה ומשם הגיעה אלינו למדרשה.
היא אף פעם לא קישרה בין המקרים.
אבל כשסיפרה לי, אמרתי לה שמאוד יכול להיות שהטחינה בקמבודיה היתה ההתחלה של תהליך החזרה בתשובה שלה...
ושאני בטוחה שהשליח יתרגש מאוד כשישמע שאותה בחורה שקיבלה אצלם את חבילת הטחינה האחרונה והמשיכה בטיול בלי להותיר עקבות, היא היום בחורה חסידית לתפארת.
בהשגחה פרטית היא בחרה לספר על הטחינה בקמבודיה בדיוק השבוע כשאנו קוראים בפרשה על הכנסת אורחים של אברהם אבינו, שהקים במדבר אוהל עם ארבעה פתחים כדי שכל אחד מכל כיוון יוכל להכנס ולהתארח ולקבל את כל מה שהוא זקוק לו בגשמיות ובדרך ממילא גם ברוחניות.
מה שהביא אותה למסקנה שהשלוחים של הרבי הם כמו אברהם אבינו, מקימים אוהלים בכל מקום בעולם - כדי שכל יהודי יוכל להיכנס, להרגיש בבית ולקבל מה שהוא צריך אפילו טחינה. וכל זאת בלי לצפות לתמורה.
וברוב המקרים אין להם מושג אם היה המשך כלשהו להכנסת האורחים שלהם אם היא פעלה משהו על אותו יהודי או שהוא נהנה והמשיך בדרכו.
כל כך נכון.
וכל כך מיוחד כשכן זוכים לראות לפעמים (במדרשה זה קורה הרבה) את המשך הסיפור.
זה נותן כח לכולנו לפתוח את הבית ואת הלב. ללכת בדרכו של אברהם אבינו, להכניס אורחים ולראות במוחש איך "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה".
*
ואם כבר עסקנו בטחינה ובהכנסת אורחים,
קבלו שלושה מתכונים נפלאים:
(הם כל כך פשוטים שלא יודעת אם אפשר לקרוא להם מתכונים)
הטחינה שלי - להיט בשולחן שבת
שופכים לצלחת עמוקה טחינה גולמית (לפי הכמות הרצויה לכם)
מעל שופכים 2 כפות דבש או סילאן (לא מערבבים)
ומגישים
נסו ולא תאמינו - כמה פשוט, ככה טעים
טחינה מספר 2 (מתכון של אחת מבוגרות המדרשה)
מכינים טחינה בכמות הרצויה לפי ההוראות שעל האריזה
עם מים (בכמות קטנה יותר ממה שכתוב על האריזה)
מיץ לימון
אבקת שום ומלח
מוסיפים 4 כפות דבש או סילאן
מערבבים היטב
והטחינה מוכנה
יוצאת טחינה מאוד מיוחדת בטעמים משולבים של חמוץ / מלוח / מתוק.
הולך מצוין עם חלת מחמצת ומתאים מאוד כשבאים אורחים.
טחינה מספר 3
הטחינה המפורסמת של אמא שלי - הרבנית גערליצקי
מערבבים טחינה עם מים (בכמות של הטחינה)
2 כפות מיץ לימון
4 כפות סוכר
קצת מלח
יוצאת טחינה מתוקה מתוקה ומאוד טעימה.
שבת שלום!
מינדי שמרלינג
מאפשרים לכם לקבל
