עו"ד נחמה ציבין

המפלגות החרדיות והדתיות איבדו את דרכן

בפסיקת בג”צ שהתפרסמה בשנת 2021,  בנושא הגיור, לא פחות משהיא הפסד ונזק עצום לעניין היהודי במדינת ישראל, היא מדגישה את מעמדן ומצבן העלוב של המפלגות הדתיות ובעיקר החרדיות בכנסת.

בפעם הזאת לא חטא בית המשפט, לטעמי, בהתערבות יתר. הוא לא כפה את דעתו על בית המחוקקים ולא נטל לעצמו סמכויות. משך עשור וחצי התחנן בית המשפט בפני הכנסת שתסדיר בחקיקה או בפשרה את הנושא. זה לא קרה. משכך, פסק את מה שפסק.

זה לא קרה מפני שהנושא הזה לא מספיק חשוב למפלגות החרדיות. כלומר, זה מספיק חשוב להם כדי להתראיין ביום הפסיקה בכל תכנית ואתר ולהביע זעזוע נורא על הפגיעה בעם ישראל ולאיים ב”מגילות יוחסין” (שחיונית כנראה כדי למנוע מצב שבו בחור מישיבת פוניבז’ יישא חיילת אוקראינית, שהתגיירה בגיור צבאי), אבל לא מספיק חשוב כדי להפוך את זה לנושא עקרוני שנאבקים עליו בכל אמצעי קואליציוני ואלקטורלי, שמפילים עליו ממשלות. ששוברים עליו את כל הכלים.

נכון שאין רוב מובטח בסוגיה זו לא בכנסת הזו וכנראה גם לא בבאות. אבל איפה המלחמה? איפה הזעקה? איפה האיום באי שיתוף פעולה פוליטי אם לא יקודם הנושא, שלכל הדעות הוא העקרוני ביותר מבחינת שמירת צביונה של המדינה כמדינה יהודית?

ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז הכוונה לסוגיית מיהו יהודי וחוק השבות.

התופעה הזו נוגעת במתח שקיים בין כפל התפקידים שנוטלות לעצמן המפלגות המגזריות, במיוחד הדתיות והחרדיות. הן גם מתיימרות לייצג את האינטרסים הישירים של ציבור בוחריהם וגם לייצג את העניין היהודי, ההלכתי והדתי, להיות לו לפה ולדאוג ליהדותה של המדינה.

קל מאוד לסדר תקציב לאולפנה או לרשום פנימייה חרדית כזכאית לתקציב. קשה פי אלף לנהל מאבק אידיאולוגי. במשך שנים רבות התקיים המתח הזה והמפלגות החרדיות והדתיות עמדו בו איכשהו בכבוד. מסתבר שככל שגברו צרכי הקהילה כך הלך ופחת עניינם של הנציגים ברעיון, בשליחות האמיתית, במנוע האידיאולוגי שבלעדיו יאבדו את זכות הקיום.

שום חקיקה דתית משמעותית, שום מלחמה על מיהו יהודי, על שאלות אופי וצביון, על כלל ישראל, על סטנדרטים בכשרות (לעומת זאת מאבק פרטי, במקום המפלגות, הוכתר בהצלחה, באמצעות בג”ץ, עקב עתירה מס’ 3336/2004 שהוגשה ע”י עו”ד מרדכי אייזנברג והח”מ, נגד גרירת רגליים של משרד לשירותי דת והרבנות הראשית. מאבק ששינה ומיסד כללים עקרוניים ויסודיים בפיקוח על הכשרות). זוהי אכזבה מרה.

כאשה חרדית, אמשיך להצביע למפלגה של יראי ה’, היותר חרדית, בלי פשטלאך ובלי התחכמויות ולשכנע גם אחרים. אבל אעשה זאת בתחושת תסכול קשה, ובתקווה גדולה שההתנהלות הזאת תשתנה. אני בהחלט מצפה לראות כי מפלגה דתית וחרדית תפעל לייצג את היהדות ואת תורת ישראל, ורק אחר כך את הקהילות שהצביעו עבורה. אבל את תרומותיי כבעבר, אמנע מהם.

• כותבת המאמר היא עו”ד, המתגוררת בכפר חב”ד וחברה פעילה בתנועת להגינות שלטונית