היהודי התורני שהגיע ל-770 אבל "לא זוכר את ההקפות של הרבי"
כך סיפר חתני הרב אהרן פרידמן בהתוועדות ליל שמחת תורה באילת:
לפני כמה שנים נסעתי מביתי מצפת לבני ברק. מטבע הדברים, הנוסעים באוטובוס בקו זה הם בעלי רקע תורני. לצידי ישב יהודי נשוא פנים המשתייך לחוג הספרדי אך הוא דובר אידיש רהוטה מאחר והוא למד בצעירותו בישיבה אשכנזית חסידית.
בדרכנו הארוכה פתחנו בשיחה ואני כתמים חב"דניק החלטתי לנווט את השיחה לכיוון חב"ד והרבי והצעתי לבן שיחי לשמוע שיחה של הרבי מתוך כמה שיחות שהיו שגורות על פי. כשרציתי להרצות בפניו את הדברים הוא אמר לי כך:
צעירצ'יק, אתה רוצה לחזור בפניי שיחה של הרבי שקראת בספרי הרבי? אולי תשמע אתה ממני שיחה שאני בעצמי שמעתי מהרבי במו אוזניי? הבנתי שהוא לא מתלוצץ ושאלתי אותו למה כוונתו ואז סיפר לי כי בתשרי תשמ"ז הוא שהה בניו יורק לרגל טיפול בריאותי. כמי שגר בישראל הוא חגג רק יום אחד בשמח"ת וביום טוב השני הוא נהג כמנהג רבים מתושבי ארץ ישראל כיום חול.
בליל יום טוב שני הוא התעניין במקום שהתארח להיכן הוא יכול לנסוע ולצפות בהקפות שניות שמחות ומכריו המליצו לו לנסוע לליובאוויטש'ער רבי "כי שם מאוד שמח". כך הוא הגיע אל 770 בליל שמחת תורה כדי לחזות בהקפות אך כשנכנס פנימה הוא ראה שישנה התוועדות של הרבי בדברי תורה. כיון שהשורות היו דלילות כבכל התוועדות ליל שמח"ת שאנ"ש והת' הולכים לתהלוכה, הוא הצליח להשתחל אל מול פני קדשו של הרבי והאזין ברוב קשב לדברי הקודש.
באותה התוועדות הרבי דיבר על שבירת הלוחות של משה רבינו תוך שהרבי בוכה כמה פעמים וקולו נשנק. הרבי הדגיש ששבירת הלוחות היא שבירת התורה ממש על ידי משה רבינו כדי להציל את עם ישראל. משה רבינו מסר את נפשו למען בני ישראל גם במחיר שהוא צריך לשבור את התורה שהיתה כל מהותו.
הופתעתי ביותר לשמוע את בן שיחי חוזר על המלים המדוייקות שהרבי אמר בשפת האידיש, ביניהן את הפרט שמשה רבינו לא התייעץ אפילו עם הקב"ה ושמר על כבודם של ישראל בחירוף נפש. הוא פירט מאוד כיצד הרבי בוכה וקול הבכי נשמע בכל בית המדרש.
לאחר שסיים את כל פרטי השיחה שנחקקה במוחו ובליבו הוא אומר לי: "ההתוועדות הזו של הרבי לא היתה כמו דבר תורה שנאמר ע"י האדמו"ר כאומר איזה רעיון תורני אלא היה נראה בעליל שהרבי התלבש באותה עת בדמותו של משה רבינו. בעת הדיבור הרבי היה משה רבינו בעצמו וראיתי כיצד בשעה זו הוא מוכן אם צריך אפילו לשבור את לוחות התורה כדי להציל את נשמות ישראל מרדת שחת.
נשמות כל עם ישראל שבכל קצוי תבל עמדו לפניו והוא בוכה מעומק ליבו שיש להצילן ולהשיבם לאביהם שבשמים בכל מחיר ובכל תנאי, גם אם נדרשת מסירות נפש.
הייתי מרותק לכל הגה שיצא מפיו ושתיתי בצמא את דבריו. חשבתי תחילה להפיץ מעיינות חוצה והנה מתברר ששכני מפיץ בי את המעיין המפכה והמחיה מתים.
בהמשך שאלתי אותו על התרשמותו מהריקודים וההקפות שהיו לאחר ההתוועדות והייתי בטוח שעיניו יבריקו וינצנצו רק מלהזכיר אותם, אבל משום מה הוא לא ייחס להם חשיבות מיוחדת. מה שגרם לו למפנה ולמבט שונה על תורת חב"ד היו אלו דברי התורה ששמע מפי הרבי באותה התוועדות. מדובר בבן אוריין אמיתי שאין לו בד' אמותיו אלא העיסוק בדברי תורה ותו לא וההתוועדות הזו היתה עבורו מפגש עם עולם חדש אליו נפתח לו צהר ואשנב.
הודיתי לו מקרב לב על הדברים בטרם נפרדנו ובליבי הרהרתי מי יודע כמה יהודים ביקרו בהתוועדויות שונות של הרבי במשך עשרות השנים וחייהם השתנו לפחות בתודעתם.
•
בימים אלו שבים התלמידים לכיתותיהם, הבחורים לישיבותיהם והתלמידות לאולפנותיהן לאחר שתמו ימי חודש תשרי על מכלול חגיו. בעצם ניתן להאמר כי זוהי תחילת שנת הלימודים העיקרית בה יהגו כולם בתורתם ובלימודם כל חודשי החורף ברצף.
וכאן אתי מקום להזכיר למחנכים ולמחנכות די בכל אתר ואתר את גודל חשיבות תפקידם ועל כך שעליהם להבין ללב המחונכים וצרכיהם ובעיקר לבני ובנות השלוחים הגולים למקום תורה ועוזבים את ביתם החמים ונודדים למרחקים.
לא קלים חייהם של מחנכים המופקדים על חינוכם ולימודם של עשרות תלמידים - תפקיד הגורם לשחיקה ולעיתים לקהות חושים מפאת דרישת קשיחות מול התלמידים. פעמים קשיחות יתר פוגעת עמוק בנפשותיהם הרכים.
לפני זמן מה ביקש אחד מילדי אילת להשתחרר מלימודיו כרבע שעה לפני תום השיעור כדי להספיק את הרכבת היוצאת לבאר שבע ומשם באוטובוס לאילת. המחנך שלו התעקש שלא לאפשר לו ואסר עליו לצאת עד תום השיעור. בעקבות כך התלמיד האריך את דרכו מחמש שעות נסיעה לשבע שעות נסיעה עד הגיעו לביתו. הוסיפו לכך את ההמתנה בת יותר משעה בתחנה מרכזית באר שבע לצד טיפוסים מפוקפקים הגורמים לאי נעימות בלשון המעטה. התלמיד לא מבין ולא יבין להיכן נעלמה הרגישות? הילד בא כאוב לביתו ואמר להוריו: "הייתי רוצה לראות את המחנך נוסע פעם אחת לאילת הלוך וחזור ואז הוא היה מבין היטב לנפשי".
ברם, מקרה זה הוא חריג וברוב רובם של המקרים ישנה התחשבות והבנה מלאה לתלמידים הלומדים הרחק מביתם. הצוותים החינוכיים מגלים גמישות רבה להקל מעליהם את טלטוליהם בדרכים הארוכות ובודאי ימשיכו ללכת בדרך זו להתחשב במתגוררים רחוק הן מדרום הארץ והן מצפונה.
על רקע הדברים האמורים בולטת מאוד אישיותה המיוחדת של אחת המחנכות בבית רבקה משלוחות הרבי לאה"ק המתגוררת בכפר חב"ד ב' שיצאה מגדרה בעיקר בשנה האחרונה שחלפה לסייע לבנותינו בכל דבר וענין כאילו היו בנותיה. רק כששמעה שמגיעות תלמידות מאילת ממשפחת השלוחים היא עמדה לימינם בכל הנדרש. גם בדברים שאינם בתחום אחריותה עשתה מעל ומעבר לסייע להן בכמה נושאים שאנו כהוריה התקשנו בהם ממרחק. כאשר היא שמעה שאנו פועלים להסדר מסויים עבור בתנו, היא פעלה בכל המרץ מבלי שתתבקש כאשר המסר שלה היה ברור: יש להגמיש ולכופף כל מוסכמות וכללים אל מול בתם של שלוחים.
לאורך כל זמן לימודיהן היא העצימה אותן תוך שהיא מעלה על נס את האתגר העומד מולן בלימודן הרחק ממקום מגוריהם ועל השעות הרבות שהן מבלות בדרכים הארוכות.
רוח השליחות המפעמת בקרבה לא כהתה גם לאחר עשרות שנות שליחות וממנה יראו וכן יעשו.