"תומכי תמימים" בימים ההם ובזמן הזה \ הרב חיים פילדסטיל

מהם הקווים המנחים של ישיבת "תומכי תמימים"? וכיצד מיישמים אותם בדורנו?

כינוס פתיחה חגיגי במתיבתא חב"ד וינה, בהשתתפות תלמידי התמימים, הוריהם וידידי הישיבה.

ראש הישיבה הרב חיים פילדסטיל הודה לשלושת עמודי התווך של ידידי הישיבה – הנגידים ר' פיני גדילוב, ר' יעקב אוסטון ור' דוד בנימינוב.

במשאו, עמד ראש הישיבה על קווי היסוד של ישיבת "תומכי תמימים" בימים ההם ובזמן הזה, והציע בקצרה דרך סלולה בכמה מהשאלות הבוערות כיום בשדה החינוך.

בעת ייסוד ישיבת "תומכי תמימים" הראשונה, ביום רביעי ח"י אלול ה'תרנ"ז (15 בספטמבר 1897), נשא הרבי הרש"ב "הצהרת משימה", בה שרטט את החזון וקווי היסוד של הישיבה במילים הללו: "ישיבה שתוציא תלמידים בעלי מסירות נפש על תורה ועבודה בדרך חסידות חב"ד".

וכאן הבן שואל:

1. מה המשמעות המעשית של מסירות נפש, בעולם בו הפעם האחרונה שבה התבקשנו להימנע מקיום מצווה היה כשהרב הורה לנו כי מנהגנו שלא לישון בסוכה?
2. לימוד התורה לשמה דורש מהאדם להיות במציאות ולעמוד בביטול, להביא את עצמו לשולחן ולהעלים את עצמו מתחתיו. אז מה עלינו לשדר לילדנו-תלמידנו כשהוא ניגש ללימוד סוגיא? להיות או לא להיות – זו השאלה.
3. ה'משכיל' וה'עובד' הם 'תרין רעין דלא מתפרשין' במשעולי ליובאוויטש. הראשון – שכלי וחי בעולם של מי מנוחה, בעוד האחרון – רגשי וחי בעולם של אש להבה; הראשון – משתמש בתורת החסידות שבספר על מנת לעצב מחדש את מוחו ודעתו, בעוד האחרון – משתמש בתורת החסידות שבמוחו על מנת לעצב מחדש את העולם שסביבו. האם ניתן להגדיר את 'דם התמצית' של החסידות כולה בשני משפטים, וכיצד נראית 'עבודה' מעשית?
4. בשנים האחרונות אנו עדים לתלמידים שנשרו ממסגרות הלימודים, או אפילו רק שלא הצליחו להתפתח כדבעי. כל תלמיד שכזה הוא נשמה אחת יותר מדי. האם הכדור נמצא בידיו של התלמיד או שמא בידיו של המלמד? היכן יש למקם את נקודת הכובד של האחריות?

את התשובה לשאלה הראשונה מצא ראש הישיבה בדברי אדמו"ר הזקן; את התשובה לשאלה השניה – בדברי התוספות, המהר"ל מפראג, הרבי, והפונוביז'ער רב; את התשובה לשאלה השלישית – בדברי הצמח צדק; ואילו את התשובה לשאלה הרביעית – בדברי רש"י.

בסיום המשא בירך ראש הישיבה בהתרגשות גדולה ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות, כשהקהל הגדול עונה בקול רעש גדול "אמן, מזל טוב!".

צפו: