הרב שמעון אייזנבך | יום כ"ו תשרי ה׳תשפ״ג 21.10.2022

כך הגיב הרבי כשהבאתי קלסר ובו גזרים של עיתון "העיר אילת"

את טורו השבועי הכולל זיכרונות וסיפורים מכלי ראשון, מקדיש השבוע רבה של שכונת השחמון באילת הרב שמעון אייזנבך, לדמותו של עורך העיתון העירוני שהלך בשמחת תורה האחרון לעולמו • וגם: הסקר על העיתון שבו קיבל הרב אייזנבך את התוצאה הגרועה ביותר והגיליונות שהגיעו אל הרבי
כך הגיב הרבי כשהבאתי קלסר ובו גזרים של עיתון
צילום רקע: שאטרסטוק

בשמחת תורה לאחר תפילת שחרית נכנס לבית הכנסת שלנו "נצח ישראל" בשכונת השחמון אדם בשם זיו. כשראיתי אותו הבנתי שהוא בא לבשר לי בשורה קשה. בימים האחרונים שכב אביו מר יורם וידן על ערש דווי, נלחם במחלה הארורה. מדי יום הייתי מתעדכן אצל בנו זיו למצבו של אביו שהיה כבר מורדם ומונשם. הודעתי לו כי בשמחת תורה לא ניתן יהיה להשיג אותי שכן הנייד שלי סגור ומסוגר ולכן כאשר ראיתי אותו מרחוק מתקרב לבית הכנסת הבנתי שאביו יורם שבק חיים לכל חי.

מבעד לערפילי הבננדיקטין שהחל לתת את אותותיו, הצלחתי איך שהוא לעודד אותו ואמרתי לו כי שמחת החג מדחיקה את האבלות ואת הצער עד למוצאי שמחת תורה. הושבתי אותו לכמה דקות ובהמשך גם הצלחתי להעלות אותו לתורה וסיכמנו שנעמוד בקשר בסיום החג.

יורם וידן היה אחד מידידיי הקרובים לליבי. חברותנו נמשכת קרוב לשלושים שנה, חברות שהחלה כאשר הוא התמנה לנהל את עיתון "העיר אילת".

עוד בטרם הוא הגיע לנהל את העיתון כבר נמניתי על הכותבים בעיתון בו כתבתי מידי שבוע כתבה בנושאי יהדות. הכתבה השבועית נקראה בשם "אביסל אידישקייט". שם אידישאי מובהק שרוב רובה של האוכלוסיה האילתית לא רק שלא הבינו את משמעותה, גם לא יכלו להגות אותה אך הזמן עשה את שלו והכותרת הזו הפכה לסמל ומותג של 'יהדות על קצה המזלג'.

כאשר יורם וידן התמנה למנהל העיתון והחליף את קודמו די חששתי שכן ליורם לא היה כל רקע של שמירת מצוות וערכי המסורת לא היו שגורים על לשונו בלשון המעטה. חשבתי שעם עד היום העיתון קיבל אותי ואת הגיגיי בזרועות פתוחות, שמא ישתנו העתים ויגבילו את צעדיי. אך לשמחתי הרבה, לא רק שלא הגבילו אותי אלא שיורם וידן שבמשך הזמן התיידדנו התחבר מאוד לרוח התורה והמצוה והוא נתן לי יד חופשית בכתיבת הכתבות ובסיקור אירועים תורניים בעירנו אילת.

בשנת תשנ"ב החליט מנהל העיתון מר יורם וידן לערוך סקר מקיף ומפורט בין קוראי העיתון כדי לדעת מי הן הכתבות הנצפות והנקראות ביותר. הסקר נערך לאור העובדה שרבו הכותבים בעיתון ומספר עמודיו היה מוגבל. אי לכך הוא החליט שכל מי שיזכה באחוזי קריאה גבוהים ימשיך להעלות את הגיגיו בעיתון ומי שאחוזי הקריאה של כתבותיו יהיה נמוך אחת דתו להפלט מהמערכת.

באותו יום הבנתי שמצבי קשה. כאשר הגיעו תוצאות הסקר זכיתי בכארבע אחוזים בלבד מקרב הקוראים שאמרו שהם קוראים את כתבותי מידי שבוע בקביעות. 'זכיתי' להגיע למקום הנמוך ביותר בסקר מול כותבים אחרים שזכו במעל חמישים אחוזי צפיה וקריאה.

כשפגשתי את יורם אמרתי לו כי אני מבין שאני הראשון להזרק החוצה אך הוא הפתיע אותי ואמר לי כי בי הוא לא נוגע ובכל שינוי שרק יהיה במערכת הוא מבקש שאמשיך בכתבותיי השבועיות. שאלתי אותו לפשר הענין והוא הסביר לי כך:

"אני כמנהל עיתון מחפש דרכים יצירתיות להרחיב את מעגל רוכשי העיתון. הארבע אחוז שלך שקוראים אותך באדיקות הם אנשים דתיים ובאם אוריד את הכתבות השבועיות שלך אני עלול לאבד את פלח הקוראים הזה. כאשר עומדים מולי ארבעה כתבים בנושאים כלליים אני יותיר על כנו את מי שזוכה לאחוזי קריאה גבוהים וישלח לביתו את מי שלא זכה לאחוזים גבוהים. כי הציבור הכללי ימשיך לקרוא את הסיקורים והפרשנויות של האחרים באותה מידה. לעומת זאת כאשר אדם כותב לי בתחום שאין לו מישהו מקביל אני יעשה הכל לעודד את כתיבתו להשביע את טעמם של דורשי ומבקשי תחום זה".

ביקשתי מיורם לתרגם לי את הארבעה אחוזים למספר קוראים והוא ענה לי כי מדובר בכארבע מאות איש! שקוראים אותי בקביעות כאשר אלפי קוראים אמרו שהם קוראים את הכתבה היהודית לעתים רחוקות.

מאז התייחסתי ברצינות יתר ובכובד ראש לכתבות שכן תיארתי לעצמי שאני מרצה לארבע מאות איש שעיניהם שוזפות את מוצא מקלדתי.

באותה שנה נסעתי לרבי לכינוס השלוחים והבאתי עמי לרבי קלסר עב כרס ובו מסודרים כתבות רבות שנגזרו מתוך העיתון. כשהכנסתי אותו אל הקודש פנימה כתבתי בין היתר לרבי שעל פי סקר שערך העיתון יש כארבע מאות איש שקוראים את הכתבות בקביעות מידי שבוע. 

על כך זכיתי למענה קדשו שחימם את ליבי. הרבי כתב:

נת' ות"ח

המענה גם על הנ"ל - בהשיחות להשלוחים שי'

וכדאי  שידפיס אלבום מחלק מהנ"ל בכדי לתת מזכרת להתורמים שי'

ואז ישמיט (המלה "ישמיט" היתה מודגשת) הבלתי רצוי שנדפס בהמשך לאביסל כו'

אזעה"צ.

כשקיבלתי את תשובת הרבי החזיר לי הרב גרונר את הקלסר עם הכתבות ואמר שהרבי אמר להחזיר לך הקלסר וצירף לכך את תשובתו.

בהערת אגב יצויין כי פעמים רבות שהיו מכניסים לרבי בשנים האחרונות אלבומים מפוארים וכיו"ב, הרבי היה אומר שישאלו את זה שהביא האלבום האם הוא רוצה זאת חזרה שיהיה אצלו, או שהוא מעוניין שזה יישאר אצל הרבי. 

בתשמ"ח הבאתי לרבי אלבום תמונות שכלל גם תמונות מהפעילות והרב גרונר אמר לי שהרבי שואל אם להחזיר לך. שאלתי את הרב גרונר מאי עדיפא? והוא ענה לי שהרבי רוצה שדברים יפים שנתנו לו יחזרו לנותן כדי שגם אחרים יהנו מאותם דברים שהשקיעו בהם, אבל מצד שני הנותן יכול להפגע שמחזירים לו את הדבר שרצה להעניק. ולכן אני שואל אותך. עניתי לו שאני מעדיף לקבל את האלבום שהיה אצל הרבי ובפרט שהרבי עלעל בו.

במקרה דנן שהבאתי את הקלסר עם ריבוי הכתבות והכנסתי לרבי, הרבי לא ביקש לשאול אם אני רוצה אותו חזרה או לא, אלא החזירו לי וכך זכיתי לאלבום נוסף של כתבות "אביסל יידישקייט" שהרבי עלעל בו בידיו הק'.

לאחר כמה שנים פתח יורם וידן עסק פרסומי גדול שבו היו עורכים את כל חוברות עסקי התיירות באילת, החל מחוברות המחולקות במטוסי ארקיע וישראייר ועד לחדרים בבתי המלון המובחרים באילת. הידידות בינינו המשיכה ואף התהדקה עם השנים. הביקורים התכופים אצלו כללו הנחת תפילין כמובן ושיחות ארוכות בנושאי דת ויידישקייט וכמובן קיום כל המצוות העונתיות כמו שופר, ארבעת המינים, כפרות, אכילה בסוכה בליל ראשון וקיום כל מצוות הפורים בהקפדה.

מידי פעם היה סונט בי על כך שעברתי דרכו ללא זוג התפילין. הוא דאג בכל מקום למזוזות מהודרות הן בביתו והן בעסקיו והיה תורם סכומים נכבדים לצדקת עניי אילת או לפעילות רוחנית. מידי שנה בראש השנה הוא היה יורד עם כל שכניו ללובי הבנין בו הוא התגורר ושם שמעו כולם את תקיעת השופר כדת וכדין.

יורם נמנה בין בכירי קבוצת העיתונאים ואנשי התקשורת באילת ולא פעם השתמשתי בו לקדם פרסומי יהדות בבימות שונות. 

לפני כמה שנים הוא שמע על אם חד הורית שנולד לה ילד ראשון, הוא עשה הכל כדי שהילד יקיים את ברית המילה כהוגן כאשר הוא לוקח את כל הוצאות הסעודה ודמי הברית על עצמו וכאשר הערתי את תשומת ליבו שהילד חייב לעבור אף פדיון הבן הוא נרתם לסייע ביישום מצוה זו עד תומה.

התכונה הבולטת שלו היתה שמחת חיים נדירה שכמעט לא מצוייה ומוכרת בסביבתנו. הוא היה איש אופטימי שבכל שיחה עמו היה שוזר בדיחות לרוב וגם כאשר התמודד עם מחלתו הוא לא הפסיק לחייך ולהתבדח על מלאך המוות באומרו שהוא יצליח להכניע אותו.

הבדיחה האחרונה ששמעתי ממנו ממיטת חוליו לפני שנכנס לניתוח הוא שכאשר הרופא המרדים בא אליו לפני הניתוח הוא החתים אותו על ההרדמה. כשהרופא המרדים עמד לצאת מהחדר, יורם פנה אליו ושאל אותו: "סליחה אדוני, מה עם החתימה שלך?" הרופא שאל אותו על מה לחתום? ויורם אומר לו: "תחתום שאתה מעיר אותי..."

לא פלא הוא שהוא נפטר ביום השמח ביותר בשנה, יום שמחת תורה, יום בו יאמרו הרבה לחיים לעילוי נשמתו באם ח"ו תתעכב ביאת המשיח.

מורשת רוחו הצעירה שפיעמה בקרבו למרות שהוא כבר נשק לגבורות, תזכר בקרב כל מכריו וידידיו וזכויותיו הרבות מלוות אותו עד כסא הכבוד עדי עד יקום בתחיים המתים בקרוב ממש.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.