הרבי: "כשאת משאילה לחברה מחדד – לא לכעוס עליה!"
היחידות שלא אשכח
מספרת לנו הגב' לורה גרצמן:
"י' שבט לפני 43 שנים – תשמ"א. הייתי ביחידות אצל הרבי במקרה והרבי דיבר עם הילדה שלי.
זה היה בשעה 12 בלילה. הגענו לחתונה של אחי שגר בקראון הייטס, גיסי העיר אותי מהמיטה ואמר: "עכשיו אנחנו הולכים ל-770, לפני י' שבט חייבים להיכנס לרבי!". הייתי אחרי טיסה, עייפה מאד. "מה? אתה בטוח שזה הזמן לצאת?". "כן".
מתלבשים ויוצאים. היה קר. אמנם נולדתי ברוסיה אבל היה מאד קר. (אני גרה מאז שעלינו מרוסיה בנחלת הר חב"ד).
הוא לקח אותי ל-770. ניגש לרב גרונר ודיבר איתו. הרב גרונר אמר לאנשים שאני והילדה הבאים בתור. כשנכנסנו לחדר של הרבי, הייתי בהלם. הרגשתי שאני במקום מאד קדוש.
העיניים של הרבי והחיוך שלו המיסו אותי. הוא התרומם לקראתי, מי אני בכלל, ואמר ביידיש: "אני מאד שמח לראות אותך!"
אחר כך הוא שאל באיזו שפה הכי נוח לדבר. הוא דיבר איתי יידיש ורוסית יחד. עם הבת שלי שהייתה בכיתה ג' הוא דיבר עברית.
הרבי שאל אם יש אהבת ישראל בכיתה והאם מדליקים נרות שבת. אותי משום מה הוא שאל אם אני מכינה חלות לשבת, אמרתי "לפעמים כן לפעמים לא,. הרבי אמר בחיוך: "לא נורא. אפשר לפעמים כך ולפעמים כך"".
"לא להרגיז את המורה"
בכתבה נדירה מבטאון רשת אהלי יוסף יצחק "ברשת" גליון מספר 8 הנושא את התאריך "ר"ח אדר ב' תשמ"א" נכתב כך:
"בבית ספר חב"ד (בנות) בנחלת הר חב"ד אשר בקרית מלאכי יש עלון פנימי הנקרא "דפדפון", ובו מצאנו קטע המספר על "יחידות" שהייתה לשתי תלמידות בית הספר, חני גרצמן ומירי ליפסקר אצל הרבי.
הנה מה שסיפרה אילנית ביטון על "יחידות" זו, תחת הכותרת: "להיות אצל הרבי":
שתי תלמידות הלומדות בבית ספרנו נסעו אל הרבי וזכו להיכנס ליחידות, חנה גרצמן מכיתה ג' ומירי ליפסקר מכיתה ה'. חלק ממה שאמר להן הרבי מיועד לתלמידות בית הספר. מחני גרצמן ביקש הרבי למסור לבנות כתה ג' דברים אלו:
שילמדו טוב, ויקבלו ציונים טובים, לא לעשות מעשים שירגיזו את המורה, שיתנו צדקה בכל יום, ולפני הדלקת נרות.
כאשר אנו משאילות לחברה לחדד את העפרון לא לכעוס עליה, או אם שכחה להחזיר לא לכעוס, ותמיד להשאיל ברצון ובלב שלם. ולא לומר: כבר השאלתי לך המון פעמים ואני לא יכולה יותר.
למירי ליפסקר אמר הרבי שתלך מחיל אל חיל תשפיע על ילדים שיהיו בצבאות ה' וכן על בנות הכיתה שבו היא לומדת.
זהו. אם יש גם בבית ספרכם "דפדפונים", עלונים וכו' תשלחו לנו ונראה מה אפשר לפרסם מתוכם. טוב?".
וכל מילה נוספת מיותרת.