המזכירה שמחה.

המזכירה שמחה כך קראנו לה, תלמידי ביה"ס חב"ד בתענך, לשליחה הדגולה הרבנית שמחה ידגר אשת השליח הגדול הרב יצחק ידגר.

הרבנית שמחה היתה לחלק בלתי נפרד מנוף ילדותינו, היא העניקה לנו המון בחנוך החסידי ובכלל.

זכיתי, ובילדותי קיבלתי ממנה יחס מיוחד. והיא הראשונה שתמיד קראה לי מנדי גם שנקראתי בשם מנחם. 

שילדיהם בגרו ויצאו ללמוד בישיבות היתה לי הזכות להיות "בן בית" ו "יד ימינה" ובכל פעם שרצתה שאביא חלב טרי או שליחות אחרת היתה מבקשת ממני, אך מעולם לא החזירה פני ריקם, בלי שהייתי מקבל ממתק או כל דבר וגם אם נתקעה בלי, הייתי חוזר "מאוכזב" עם תפוח עץ.

בתענך היה מושג "יבנה" ע"ש האירגון יבנה וחכמיה כמן פעילות תורנית לילדים אחה"צ אותו ניהלה עד לפני שנים מספר. היא הייתה מקריאה איתנו מילה במילה את התניא היומי ובזכותה הרבה מראשי התיבות בתניא ידועים לנו כבר מילדות.

לא אשכח את הדרבון שלה שנסיים את פרקי אבות ובזכותה נבחנתי על ששה פרקי אבות, את קשרי ציצית ביקשה ממני ללמוד כדי שלילדי ביה"ס יהיה ציציות כשרות.

שיצאתי ללמוד בישיבה והייתי חוזר הביתה היתה שואלת במנגינת קולה מענדלה.. מה שלומך? ולאחר נישואי בצניעותה היתה אומרת שלום בצניעות האופיינית לה.

בבוקר שנתקבלה ההודעה המעציבה על פטירתה הפתאומית נתעטפנו בעצבות ובכאב על אשה כשרה ומיוחדת שנסתלקה מאתנו.

כו"כ סימלי שנקראה "המזכירה שמחה" ונסתלקה בזמן שמחתינו, ערב שמחת תורה, שבו שואבים שמחה לכל השנה, "המזכירה שמחה" מבקשת ומזכירה לנו שלמרות הכל נמשיך בדרך השמחה.

בתפילה לה' שיחזק את בעלה הרה"ח ר' יצחק שיחי' לאיוש"ט ואת כל בני המשפחה הענפה שיחיו. 

ונתחזק באמונה שהם סמל ודוגמא של עקשנות, שהנה הנה משיח בא.

שכן ותלמיד,
מנדי ג'רופי.