דגל, תפוח ונר

מנהגים  חביבים רבים היו מימים ימימה המשתפים את ילדי ישראל בשמחת התורה, אף אחד לא שוכח את ה'פעקאלה' המתוק או את הסוכריות הנזרקות. ובכל זאת מנהג אחד, לפחות בחלקו, כמעט ונשכח: נר דולק על ראש הילד, או על ראש הדגל שנושא הילד, ביניהם מפריד תפוח.

גלויה המתארת את תהלוכת שמחת תורה בקרקוב, פולין. מתוך: ארכיון הספרייה הלאומית

המנהג ברומניה

יהודי אחד מספר לנו את מה שסיפר לו סבתו על זכרונותיה משמחת תורה ברומניה:

"סבתא שלי סיפרה לי שהיו לוקחים תפוח, תוקעים בראש הדגל ועליו היו נועצים נר דולק. העניים יותר שידם לא השיגה תפוח היו נועצים תפוח אדמה."

בארץ ישראל

יהודי משכונת אליעזר בכפר סבא מספר בוידאו אותו הפיק השליח והרב שלמה לייב אזימאוו:

"הייתה מסורת כזאת, היינו באים עם הדגל ולמעלה תפוח. היו מחלקים לנו את השקיות שבפנים היו כמה בוטנים ואולי איזו סוכריה.

אני זוכר שפעם אחת איחרנו. כולנו בכינו ואמא שלי הכינה לנו פעקלאך במקום אבל זה לא היה אותו דבר. היא נתנה לנו איזה פעקלה אלטרנטיבי...".

הטעם

מנהג נשיאת הדגלים על ידי הילדים מוכר בכל קהילות ישראל עד היום, משום שלא רצו לתת בידיהם ספרי תורה.

הטעם למנה הדגלים ובראשם נרות הוא כנראה משום הפסוק: "על כן באורים כבדו ה'". ויש אומרים, על שם הפסוק: "כי נר מצווה ותורה אור".

בחב"ד

למרות נפוצותו של המנהג בספרות החב"דית אין כל אזכורים למנהג.
אמנם, בציורו של זלמן קליינמן את שמחת תורה בקהילה חב"דית, ניתן להבחין בילד הנושא דגל של שמחת תורה.
נשמח אם מי מהקוראים יאיר את עינינו באשר לקיומו  של המנהג בקהילות חב"ד מקדם.

ציורו של זלמן קליינמן. משמאל: ילד אוחז בדגל של שמחת תורה.

סקירה מפורטת

בספרו של אברהם יערי "תולדות חג שמחת תורה" מובאת סקירה אודות השתלשלות המנהג ופרטיו, והיא מובאת בזה לפני הקוראים: