ידוע מנהגנו שיהיו לסוכה ארבע דפנות (ס' המנהגים עמ' 65). בימים האחרונים ראיתי כמה וכמה סוכות של אנ"ש, המקיימים מנהג זה ע"י העמדת קרש ברוחב טפח בדופן הרביעית, באופן שנושק לאחת הדפנות האחרות.

לשאלתי למקור ההלכתי של הדבר, הפנו אותי לשורה של אתרי אינטרנט חב"דיים שם אכן מופיע שלדופן רביעית די ברוחב טפח.

ובכן, זוהי טעות! המושג טפח אכן מובא בהלכה להכשר דופן שלישית (וכל שכן רביעית), אך מדובר במונח הלכתי שלא מתפרש במשמעותו הנחזית והפשוטה [הדבר דומה למי שאוכל זית ומברך עליו ברכה אחרונה, על פי הנפסק ש"כזית" הוא שיעור ברכה אחרונה...]

(חשוב להדגיש: סוכה של שלוש דפנות היא כשרה למהדרין. המאמר עוסק באנ"ש הרוצים לקיים מנהג חב"ד ולעשות דופן רביעית).

וכך מופיע בשולחן ערוך סימן תר"ל סעיף ב (סימן זה חסר בשו"ע אדה"ז):

"דפנות הסוכה אם היו שתים זו אצל זו כמין ג"ם [= בדומה לאות ד] - עושה דופן שיש ברחבו יותר על טפח, ומעמידו בפחות משלשה לאחד מהדפנות, ויעמיד קנה כנגד אותו טפח ויעשה לה צורת הפתח, שיעמיד קנה עליו ועל הטפח וכשרה"

הסברת הדברים (על פי המשנה ברורה על אתר):

הגודל המינימלי של דופן סוכה הוא שבעה טפחים, ונדרשים לסוכה שלוש דפנות. אך הלכה למשה מסיני שכאשר ישנן שתי דפנות של שבעה טפחים הצמודות זו לזו, אזי הדופן השלישית דיה בטפח, בתנאי שמעמידה כך שתראה כדופן, כדלקמן.

דהיינו, אם יש לו שתי דפנות סמוכות זו לזו בדומה לאות ד, יקח קרש שיש ברחבו טפח טפח ומשהו, ויעמידו בריחוק מקום פחות משלושה טפחים לאחת משתי הדפנות. וכיון ש"כל פחות משלושה טפחים כלבוד דמי", הרי נמצא שיש כאן ארבעה טפחים, והוא רוב דופן מהכשר סוכה (שכנ"ל דופן שלימה היא שבעה טפחים). וכדי להשלים שיעור כל הדופן יעשה עוד צורת הפתח, דהיינו שיעמיד קנה כנגד אותו טפח וירחיקו ממנו עד סוף שבעה טפחים ומניח קנה מן הטפח עד הקנה שכנגדו למעלה על גביהן (או אפילו למעלה מהן ואינו נוגע בהן, רק שיהיה כנגדן), ונמצא שיש כאן דופן שלמה של שבעה טפחים.

למעשה: בסוכות העשויות מוטות ברזל, אין צריך להוסיף קנה מן הצד ומלמעלה (שהרי מסגרת הברזל משמשת כצורת פתח), אלא יש רק לקחת קרש ברוחב של יותר מטפח (8 ס"מ), להרחיקו פחות משלושה טפחים (24 ס"מ) מאחת הדפנות ודי בכך [לחלופין, ניתן כמובן לעשות דופן ברוחב של ארבעה טפחים (32 ס"מ), ואזי לא צריך להרחיקה כלל, אלא ניתן להצמידה לאחת מהדפנות]