משה מלאייב, סמרקנד תשפ"ג

זו השנה השלישית שאני מגיע לסמרקנד בימים הנוראים, והעיר הזאת לא מפסיקה להפתיע.

הגעתי ביום חמישי והתקבלתי ע״י ראש הקהילה מר איליה מולוג׳נוב במאור פנים ומיד נסענו לבית העלמין כדי לעשות השכבה ליהודי שהיארצאייט שלו היה באותו היום. לא תיארתי לעצמי שכבר למחרת אצטרך לשוב לבית העלמין והפעם על תקן חברה קדישא...

בערב יום חמישי התקשר אלי ראש הקהילה והודיע לי על פטירה של יהודי מבוגר שנפטר לבד בביתו. שאלתי מי מסדר את ענייני הקבורה? והוא ענה לי שאין להם חברה קדישה ושהוא התקשר לחברה של גויים שיקחו אותו לקירור. ביקשתי ממנו שיעצור את התהליך כי ע״פ ההלכה אסור לגויים להתעסק עם נפטר יהודי, אז הוא שאל אותי מי יעשה את כל הסידורים? עניתי מבלי להסס שאני לוקח ע״ע לסדר את כל ענייני הטהרה והקבורה ורק שידאג שמישהו יעזור לי.

ומה עושים עם תכריכים? שאלתי, ״אין לנו פה״ הוא ענה. תגיד לי כמה מטר צריך ואני יקנה בד בשוק.

אבל גם את המידע הזה לא היה לנו, אמרתי לו שיבדוק אולי עם הזקנים שנתרו פה אולי הם יודעים ואכן אחד מזקני הקהילה חייקה שמו, אמר שהוא יודע לתפור תכריכים ואכן כך עשה.

ומכיוון שאף פעם לא התעסקתי בענייני טהרה וקבורה, התקשרתי לידידי ארהלה יחזקאלי מחברה קדישה בקרית מלאכי והוא נתן לי הוראות ברורות איך להתנהג עם הנפטר ולעשות כהלכה את הטהרה והקבורה.

בבוקר יום שישי התייצבתי לבדי בבית העלמין היהודי בסמרקנד, ראש הקהילה הודיע לי שהוא לא הצליח לגייס מישהו שיעזור לי. בלית ברירה ביקשתי מהגוי שהביא אותו לעזור לי להעלות אותו על השולחן. הגוי, כמשיח לפי תומו אומר לי שהוא מצא אותו על המיטה עם יד ימין על העניים ובגלל שאמרתי לו שלא יגע בו הוא שאל אותי אם זה בסדר שהוא הוריד לו את היד... הבנתי שהיהודי נפטר כשאמר שמע ישראל. ומשם המשכתי בסיעתא דשמיא את המלאכה לבדי. ב״ה זכינו להביא את הנפטר יהודה בן יפה נ״ע לקבורה יהודית.

צפו:

העניין הזה גרם להתעוררות גדולה בקרב חברי הקהילה, הם ראו שלא מתפשרים על דבר הלכה גם שקשה והבינו שהיהודי שנפטר זכה לקבורה יהודית בין היתר בגלל שהיה מגיע כל שבת לבית הכנסת.

סמרקנד תשפ״ג זה לא סמרקנד שאתם מכירים, נותרו פה אולי 40 יהודים רובם בוכרים ומעט אשכנזים. עיר שהיו בה 40 בתי כנסת, נותרה עם בית כנסת אחד פעיל שמתכנסים בו לתפילה בשבתות וחגים.

ראש השנה

ביום ראשון יצאנו לקניות עם ראש הקהילה מר איליה מולוג׳נוב וקנינו מצרכי מזון לחלוקה ליהודים מבוגרים.

בראש השנה בית הכנסת היה מלא מפה לפה הגיעו כ-50 איש לתפילות ביניהם הגיעו אורחים מטשקנט, גרמניה, ניו יורק, מטיילים מישראל ואפילו משפחה מאיטליה.

הענקתי לחייקה, היהודי שתפר את התכריכים, טלית קטן במתנה והוא התרגש עד דמעות. (הבאתי איתי 5 ציציות והענקתי אותם ליהודים)

לאחר מכן עשינו התרת נדרים לכל חברי הקהילה. התפילות היו מרוממות מאוד כמיטב המסורת של עדתנו.

סעודות החג היו כיד המלך בניצוחו של ראש הקהילה מר מולוג׳נוב התקיימו ברוח בית סבא כמיטב המסורת של העדה הבוכרית.

במהלך השבוע בין כסה לעשור קיימנו בבית הכנסת אמירת סליחות ושלוש תפילות ביום (לא תמיד עם מניין) הנחתי תפילין ליהודים מקומיים ומטיילים שמגיעים מידי יום לראות את בית הכנסת.

ערב יום כיפור היה גדוש בפעילות. במהלך כל היום הגיעו יהודים לקבל מלקות ולקיים את מנהג הכפרות.

כמנהג ישראל: ר' משה מלאייב ויהודי מקומי במנהג המלקות בערב יו"כ

גם ביום כיפור בית הכנסת היה מלא ב״ה ובשעת נעילה הגיעו המון תיירים לשמוע קול שופר.

תודה רבה לנשיא קונגרס יהודי בוכרה מר לוי לבייב, למנכ״ל הקונגרס הרב יהודה בלוי, למנכ״ל הקונגרס בארה״ב הרב זלמן זבולונוב והרב איציק וולוביק ולמארח מר אליהו חיים מולוג׳נוב.