הסוכה והפתק

בספר "הבעל שם טוב על התורה" לחג הסוכות עמ' רסב מובא הסיפור הבא:

רבינו הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו בעת שתקע אהלו של תורה בפה מעזבוש היה אז במחנינו רבנים גדולים מתנגדי הבעש"ט ז"ל, והלכו בחג הסוכות להבעש"ט, ואמרו אשר הסוכה של הבעש"ט אינה כשרה על פי דין תורה. והבעש"ט ז"ל התווכח עמהם אשר סוכתו הוא כשרה. והניח ראשו על ידו על איזה רגעים ואחר כך פתח את ידו, ונמצא בה פתקא מחתיכת קלף. והיה כתוב בו, סוכה זו של הרב ישראל בעש"ט כשירה נאום מט"ט שר הפנים.

והפתקא הזאת נשאר בירושה אצל נכד הבעל שם טוב ז"ל, הוא הרב הקדוש מסדילקוב ז"ל [בעל דגל מחנה אפרים], והיה כאשר נזדמן איזה חולה רחמנא ליצלן, והלכו לבעל הדגל ז"ל, ציוה להניח הפתקא תחת מראשותיו של החולה, וכאשר עשו כן נתרפא החולה תיכף, וכן היה שתי שנים. שהניחו הפתקא תחת הכר של כל חולה ר"ל ונתרפא. ובכל משך השתי שנים לא נעדר שום אדם בעיר. ואחר כך נזדמן שהניחו פעם אחת הפתקא אצל איזה חולה ונעלם הפתקא. ואמר בעל הדגל על זה, שנתגלה לו מן השמים שאין ניחא זאת, כי הילודים לחיות על כן התפלל על זה שיקח מאתו בחזרה הפתקא, ושמעתי מאנשי אמת ששמעו מפי הרב הצדיק מוהר"ר יוסקי נכד הדגל ז"ל שראה בעיניו הפתקא אצל זקינו בעל הדגל ז"ל

מדוע?

הרבי בשיחת יום ב' דחג הסוכות תשכ"ז סיפר את הסיפור וביאר אותו:

ידוע הסיפור המובא בספרי פולין²⁸ אודות הבעש"ט – ה"אושפיזא" החסידי דאתמול – שפעם עשה סוכה, ובאו גדולי מעזיבוז (מקום מגוריו של הבעש"ט) ואמרו שהסוכה פסולה, והבעש"ט התפלפל והתווכח עמהם להוכיח שסוכתו כשרה, ועדיין לא הסכימו עמו. והרכין הבעש"ט ראשו על ידיו, ולאח"ז נמצאה שם פתקא שבה נכתב: "סוכת ר' ישראל כשרה היא", וחתום עלי' המלאך מט"ט שר הפנים.

וכמדובר פעם²⁹, שבודאי לא הי' רצונו של הבעש"ט להראות סתם "קונצן"... ובפרט להטריח את המלאך מט"ט שר הפנים לכתוב עבורו פתקא, ובפרט בחוה"מ שעשיית מלאכה מותרת רק בדבר האבד וכיו"ב. וא"כ, צריך להבין: מדוע הוצרך הבעש"ט לפתקא ממלאך מט"ט?

ובכלל אינו מובן: איך אפשר שסוכתו של הבעש"ט לא תהי' בהידור, עד כדי כך שיהיו דעות לפוסלה? – הרי בודאי הי' קיום המצוות אצל הבעש"ט באופן של "מהדרין מן המהדרין", ואיך יתכן שהבעש"ט יקיים מצות סוכה באופן שלכמה דעות ה"ה סוכה פסולה?!

ואין לומר שמלכתחילה היתה כוונת הבעש"ט לעשות סוכה כזו שיצטרך להביא את מלאך מט"ט להוכיח את כשרותה, בכדי להראות לגדולי מעזיבוז שיש לו שייכות עם הענינים שלמעלה, מלאך מט"ט כו' – שהרי הי' יכול לעשות זאת באופן אחר, ולא באופן של קיום המצוה שלא בהידור, ועאכו"כ – לא באופן של "מהדרין מן המהדרין"!

זאת ועוד:

ע"פ המדובר תמיד³⁰ שכל סיפור שמספרים לנו [ואף שלא שמעתי סיפור זה מכ"ק מו"ח אדמו"ר, הרי "לא ראינו אינה ראי'"³¹, ועד"ז "לא שמענו אינו ראי'"] נוגע לנו בעבודה בפועל – יש לבאר גם ההוראה מסיפור זה.

וזאת – על יסוד פתגם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע³², שכאשר הדבר יכול להביא לידי ענין של יראת שמים, אפשר לחדש ביאור באיזה ענין.

חשבון עוונות

והביאור בזה:

איתא במדרש³³ שחג הסוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות", כי, לאחרי ר"ה עשי"ת ויוהכ"פ, שאז נעשה ענין הכפרה ("עיצומו של יום מכפר"³⁴), "סלחתי כדברך"11, ועד ש"זדונות נעשו לו כזכיות"12 – אין אצל בנ"י ענין של חטא ועוון, ועד"ז בימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שאז "כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו"; ורק כשמגיע חג הסוכות, אזי יכול להתחיל ענין של עוון – "ראשון לחשבון עוונות".

ועל זה בא ענין הסוכה – להגן מענין החמימות, הלהט ("קאָך") בעניני העולם –שעז"נ³⁵ "וחם הוא אבי כנען", שנמשך ממ"ח צירופים אחרונים דשם הוי' (כמובא בחסידות³⁶) – כדי שלא יהי' ענין של חטא כו'.

וכיון שבחג הסוכות מתחיל ענין העבודה עם עצמו (שלילת ענין החטא כו') – הרי מובן שיש בזה חילוקי מדריגות (ולא כמו בר"ה עשי"ת ויוהכ"פ שאז נמצאים בנ"י במעמד ומצב שלמעלה מהתחלקות), כך, שאינה דומה הסוכה של "ראשיכם שבטיכם" לסוכתם של "חוטב עציך" ו"שואב מימיך", היינו, שענין הסוכה – שלילת החמימות כו' – אצל "ראשיכם שבטיכם" הוא ביתר הידור מאשר אצל "חוטב עציך" כו'.

וזהו תוכן הסיפור אודות סוכתו של הבעש"ט – שהשפיל את עצמו לירד לסוכה של "חוטב עציך" ו"שואב מימיך", להורות, שגם כאשר ישנם כמה שאלות וכו', הרי זו סוכה כשרה, ומגינה עליהם כו'.

ואע"פ שבגלל זה נגרע אצלו בקיום המצוה בהידור, ולא עוד אלא שגם לאחרי שהופיעה הפתקא מהמלאך מט"ט, הרי התורה "לא בשמים היא"³⁷ – אעפ"כ, מאחר שסו"ס היתה הסוכה כשרה ע"פ תורה, עשה הבעש"ט את סוכתו באופן כזה, כדי לפעול אצל "חוטב עציך" שגם להם תהי' סוכה כשרה שתגן עליהם ותצילם מעוון כו'.

ובזה הראה הבעש"ט לגדולי מעזיבוז כיצד צריך להתנהג מנהיג ישראל אמיתי –שעליו להשפיל את עצמו למטה, גם אם עי"ז יחסר אצלו כו', ולא זו בלבד, אלא שהוריד והמשיך לשם גם את מלאך מט"ט (כיון שזהו ע"פ תורה).

לעשות טובה ליהודי

וע"ד שמצינו³⁸ בנוגע לרבנו הזקן, שבהיותו במעמד ומצב ד"עמך לא חפצתי גו'"³⁹, וכהלשון המובא בשורש מצות התפלה⁴⁰: "איך וויל זע גאָר ניסט, איך וויל ניט דאיין ג"ע .. איך וויל מער ניט אַז דיך אליין" – ניתק עצמו מדביקות זו, ובשעת מעשה הלך לעשות טובה ליהודי.

והגע עצמך:

רבינו הזקן הגיע להמדריגה שהיא תכלית השלימות האפשרית אצל נשמה בגוף – "לאשתאבא בגופא דמלכא"⁴¹, ואעפ"כ, השפיל את עצמו כדי לעשות טובה ליהודי, שהיא מדריגה פחותה הרבה יותר, הקשורה עם מצות הצדקה, שענינה הוא בירור המטה.

ומה גם שבנוגע למצות צדקה, הרי הנותן אינו יודע בוודאות שהעני יקבל ממנו את הצדקה (ומטעם זה אין מברכים על מצות הצדקה, שהרי יתכן שהעני לא יחפוץ לקבל את הצדקה, וברכתו תהי' לבטלה⁴²), ואעפ"כ, ניתק רבנו הזקן את עצמו מדביקותו, עלהספק, שמא יעלה בידו לעשות טובה ליהודי.

ולכאורה: כיון שרבנו הזקן הגיע כבר למדריגה היותר נעלית ד"עמך לא חפצתי גו'" – מדוע הוצרך לירד ממדריגתו ולהתמסר לענין הצדקה?!

אלא, שזהו ענינו של מנהיג ישראל – שמשפיל עצמו ממדריגתו כדי לעשות טובה ליהודי הנמצא למטה מטה.

ובאופן כזה היתה גם הנהגת הבעש"ט – שהשפיל עצמו לקיים מצות סוכה באופן שהיו בזה כמה שאלות כו', ובלבד שעי"ז תבוא טובה ליהודי שנמצא במדריגה תחתונה, שלא תהי' לו שייכות לענין של עוון כו'.

הוראה גם עבורנו

וזוהי גם ההוראה לכל אחד מישראל:

אמנם לא כל אחד יכול לפסוק לעצמו אימתי יכול לוותר על הידור מצוה, מאחר שאינו יודע מה מותר כו'; אבל, ישנה ההוראה מאלו שיש בכחם לפסוק ע"פ תורה, שאע"פ שצריך לחשוב גם אודות עצמו, שהרי "אדם קרוב אצל עצמו"⁴³, "ומבשרך לא תתעלם"⁴⁴, אעפ"כ, יש להתנהג כמו הבעש"ט, לוותר על ההידור – באופן המותר ע"פ תורה – כדי שעי"ז תהי' טובה ליהודי ברוחניות.

ואשרי חלקם של אלו הנשמעים להבעש"ט ולתלמידיו, ולתלמידי תלמידיו עד דורנו זה.

ואם הדברים אמורים בנוגע ליהודים שהחסרון שלהם במצות סוכה הוא מצד רצונם, הרי עאכו"כ בנוגע ליהודים שרצונם וחפצם לקיים את המצוה, אלא שנמצאים במעמד ומצב שאין מניחים להם לקיים את המצוה – שברור הדבר שרבותינו נשיאינו מכניסים את עצמם ("זעצן זיך אַריין") לעסוק בעניניהם, ופועלים עבורם, שאף שבגשמיות חסר אצלם ענין הסוכה (שהרי "אונס כמאן דעביד לא אמרינן"⁴⁵), מ"מ, יומשך להם ענין הסוכה ברוחניות – ע"ד המבואר בלקו"ת⁴⁶ ענין קיום המצוות ברוחניות אצל הצדיקים שבבחי' לויתן, שהוא מלשון התחברות, כמו "הפעם ילוה אישי גו'"⁴⁷, לחבר את העולמות עם אין-סוף.

ועי"ז באים – יחד עם כל בנ"י – לקיום היעוד "ופרוש עלינו סוכת שלומך" ⁴⁸, בקרוב ממש, ובאופן ד"עד מהרה ירוץ דברו⁹⁴, בביאת משיח צדקנו.