אתרוג 'אוצר בי"ד': מדוע הקונה מרגיש "נגזל" והמוכר "סחטן"?
כל שנת 'הקהל' הדבר חוזר על עצמו.
אנו באים לקנות אתרוגים, רוטנים על ה'אוצר בי"ד', על המחירים הגבוהים למרות שהאתרוגים הפקר!! האתרוגים סגורים בקופסא. קונים 'חתול בשק'. טענות שמיד מביאות אותנו למסקנה ש'אוצר בי"ד' היא פירצה 'הלכתית' ח"ו שנוסדה רק עבור הפרדסן שיוכל להרוויח כסף בשמיטה!
כך יוצא פעם אחר פעם ששני הצדדים יוצאים פגועים. הלקוחות מרגישים מרומים, והפרדסן/המוכר כואב לשמוע את מלמולי הקונים כשיודע בעצמו באיזה נסיון עומד כל שמיטה ומוותר על רווחים שרגיל אליהם כל שנה.
וכמו בזוגיות צריך לפעמים פשוט לדבר ולהסביר…
על מנת להשיב את השלום ולמנוע לזות שפתיים מהרתי להעלות ולבאר עיקרי הדברים:
תחילה עלינו להבין שתקנת 'אוצר בי"ד' היא לטובת הציבור, ועל אחת כמה וכמה בפרדסי האתרוגים!
אלמלא 'אוצר בי"ד', בהגיע שנת השמיטה בעל הפרדס היה מפקיר את הפרדס והולך לעסוק בתורה יומם ולילה. אין לו ענין לטפל בעצים ובאתרוגים (אפילו במלאכות המותרות) כיון שהם הפקר ולא יקבל תגמול על עבודתו. חוסר הטיפול בעצים משפיע מאוד על עצי האתרוגים שידועים כחלשים ופגיעים מאוד. כתוצאה מזה האתרוגים שיגדלו יהיו מועטים, ורובם יהיו באיכות ירודה עם שאלות לגבי כשרותם למצות ד' מינים.
*
למצוא חלופות אי אפשר. לרכוש 'יבול נכרי' נוכל אם נצטרך לאתרוג רק ללפתן או קונפיטורת אתרוגים. גם להביא מפרדסי יהודים מחו"ל לא יתן מענה לכלל ציבור היהודים בארץ.
כעת נדמיין את ההשלכות. ברוך ה' רבים הם עם ישראל המשתוקקים לאתרוג, ולאתרוג מהודר ויפה. בעקבות התפתחות טכנולוגית חקלאית התרגלנו כולנו לאתרוגים ברמה גבוהה ביותר הן במראה הן בנקיות האתרוג, ויהיה קשה לאנשים להתפשר ולקחת אתרוג עם שאלות של 'חסר' וכדו'.
אלא שההיצע יהיה קטן, קטן מאוד. ומשכך, רבים יצבאו על הפרדסים למצוא את האתרוג, את ה'יהלום' שלו! כל דאלים גבר ויבואו לקטטה רבה. עוד זאת ע"י ההמולה יזוקו עצי הפרדס ואין ההפקר מתיר נזק לעצים.
*
לכן לצורך טובת הציבור נתקנה תקנת 'אוצר בי"ד'.
סקירה היסטורית:
המהדורה הראשונית של 'אוצר בי"ד' מובאת בתוספתא שביעית פרק ח', שהיו שלוחי בי"ד שומרים על השדות ומפרישים העם מאיסור שלא יקחו הרבה פירות ויעשו בהם סחורה. שלוחי הבי"ד היו קוטפים ומחלקים לכולם.
לאחר מכן במשך שנות הגלות לא מצוי בספרי ההלכה שהשתמשו בתקנה זו מאחר ולא היה צורך בזה.
לפני למעלה ממאה שנה התחיל לגדול הישוב היהודי בארץ ישראל, וחלק מהתבססותו היה על החקלאות היהודית. גם בצד הצרכני היה צורך לדאוג לפירות וירקות לציבור היהודי שהחל לגדול ולהתרחב בארץ.
משכך, הוצרכו למצוא פתרונות הלכתיית.
והתחילו לחזור וליישם את תקנת 'אוצר בי"ד'. אוצר בי"ד הראשון המפורסם מאותם שנים היה בשנת תר"ע כשהגיע הרב צבי הירש קאהן בעל כרם מרחובות [כשעוד היתה מושבה קטנה] לחכמי ירושלים הגאונים רבי חיים ברלין והגרי"ח זוננפלד זצ"ל וחברי הבד"ץ, וביקש שיעשו עימו אוצר בי"ד.
עם השנים התרחב השימוש ב'אוצר בי"ד' וישנה כתיבה הלכתית רבה בנושא בבירור הדינים, המותר והאסור. גדולי הרבנים במאה השנים האחרונות עמלו לתרגם את הפן ההלכתי לאופי מעשי, דבר שהיה חסר עד אותם שנים. וכמובן יש בדבר מחלוקות רבות כדרכה של תורה. ואכמ"ל.
*
אז מהו אוצר בי"ד?
בעל הפרדס מפקיר פרדסו והבית דין דואגים שיגיעו הפירות לצרכנים כפי המותר בפירות שביעית. הם אחראים למנות שלוחים שילקטו ויחלקו הפירות כדין, גם דואגים שהפירות יגיעו לידי אנשים יראי ה' היודעים לשמור על קדושת הפירות.
יש שהרחיבו והתירו את הטיפול בפרדס גם קודם ללקיטה, בשעת גידול הפירות, ומנחים את שלוחיהם אלו מלאכות מותרות ואלו אסורות.
דבר זה נצרך בעיקר בגידול האתרוגים שאלמלא יטפלו בו באופנים המותרים לא יצאו האתרוגים כשרים למצוה כנ"ל.
ומאידך, דוקא באתרוגים המבוכה ההלכתית רבה יותר, ודנו רבות פוסקי זמננו אלו מלאכות מותר לעשות בעצים. כי אף שיש צורך אמיתי בטיפול עצי האתרוג, מ"מ עיקר צורך המלאכות הוא רק בשביל שיהא האתרוג ראוי 'למצוה', אך 'לאכילה' יהיה ראוי גם ללא אותם מלאכות ואין כאן הפסד לפרי שמתיר לעשות מלאכות מסויימות. או שמאחר ועיקר גידול האתרוג הוא למצוה, כל שלא יהא ראוי לה חשיב הפסד הפרי. ואכמ"ל. וכל בי"ד מורה לשלוחיו הדין מה וכיצד לנהוג בטיפול הפרדס.
*
עלויות שלוחי הבי"ד
לאחר שהגענו למסקנה שאנחנו זקוקים לטיפול של 'אוצר בי"ד', כמובן יש לכל זה עלויות. שלוחי הבי"ד מטפלים בפרדס ובאתרוגים, ממיינים מנקים ומובילים לצרכנים כל זה עולה כסף, ועל זה משלמים הלקוחות.
חשוב לדעת! התשלום הוא רק על שכר הפועלים והוצאות הטיפול באתרוגים אך לא על הפרי עצמו שהוא הפקר!
אגב, יש מלאכות שהתירום רק בשינוי, דבר שגורם למלאכה רבה יותר ומזה נגזר גם גידול בעלויות ההוצאות.
את העלויות מחשבים הבי"ד ומתחייבים לשלם לשליח בי"ד שמטפל בפרדס בלא קשר ליבול שיצא (כיון שהתשלום אינו על הפירות אלא על העבודה). ואת העלות מחלקים בין הצרכנים שבאים לקחת את הפירות.
כאן נשאלת השאלה, אם אנו משלמים רק על הוצאות הטיפול, כיצד יוצא שאתרוג זה זול והשני יקר, הלא הטיפול בכל הפרדס הוא בשוה ובאותה טירחה, וצריך היה להיות המחיר שווה לכל האתרוגים?
האמת זאת שאלה מצויינת, וכאן אנו צריכים לחזור להנחת יסוד שתקנת בי"ד היא תקנה לטובת הציבור ועל פיה מפלסים את דרכה ורואים מה טוב לציבור, כיון שהפירות הם הפקר ושייכים לכלל הציבור.
ננסה לחשוב מה היה קורה אילו כל האתרוגים היו נמכרים באותו המחיר.
המוני אנשים היו צובאים על האתרוגים וממהרים וחוטפים את האתרוגים היפים דבר זה היה גורם א. למריבות וקטטות בין אנשים. ב. האנשים יקחו רק את האתרוגים היפים וישאירו את האתרוגים הפחות טובים, שהם רוב האתרוגים. כתוצאה מזה לא היו הבי"ד מצליחים לכסות את הוצאות העבודות בפרדס ובשמיטות הבאות לא יוכלו לעשות זאת שוב ונמצא שהציבור נפסד וניזוק מזה.
כפתרון לזה התחילו למכור את האתרוגים בקופסאות סגורות כך ימכרו כל האתרוגים ויצליחו לכסות את ההוצאות.
אך זה עדין לא מספיק, ישנה עוד בעיה, אם נחלק את עלות ההוצאות בין כל האתרוגים באותו מחיר, יצא שהאתרוגים היפים ימכרו בזול אך האתרוגים הפשוטים שהם הרוב יצטרכו להימכר יותר יקר משאר השנים, ויצא מזה קלקול לציבור.
*
הפתרון שהוצע לטובת הציבור, הוא לחלק את האתרוגים למספר רמות כשרות והידור כלליים [למשל 20,50,100 ש"ח] כך יתחלקו ההוצאות בצורה יותר הוגנת.
ומקפידים הבי"ד שלמרות חלוקת הרמות עדין יהיו המחירים יותר זולים משאר השנים. -אגב, גם כאשר תמצאו שלוחי בי"ד שמוכרים אתרוג ב-200 ש"ח ומעלה אין זה סותר שהדבר נעשה באישור בי"ד לפי חלוקת ההוצאות הנ"ל. יחד עם זאת ניתן יהיה לשים לב שהאתרוג הזה בשאר השנים נמכר במחירים גבוהים יותר 600-800 שח.
למרות ההכרח לחלוקה מינימלית של רמות מחיר, המכירה צריכה להיות קשוחה. אין משא ומתן במחיר כיון שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית והתשלום הוא על הוצאות הבי"ד אין יכול השליח בי"ד שמוכר להכניס שיקול דעת ולהעלות את המחיר לזה ולהוריד לשני מעבר לחלוקה הכללית הנ"ל.
*
גם אחר שהוצרכנו לחלוקה לפי רמות אין זה מייתר את הצורך למכור בקופסאות סגורות. וזאת, כדי שיובטח יותר שהקונים ירכשו את רוב/כל האתרוגים ויוכלו הבי"ד לכסות את ההוצאות. בשונה משאר שנים שיכול הפרדסן למכור את האתרוגים היפים במחירים גבוהים יותר ולספוג הורדת מחיר לאתרוגים הפשוטים שבוררים הלקוחות.
צורך נוסף יש בסגירת הקופסאות. בדרך כלל 'דרך השוק' שהפרדסן אינו מוכר ישירות לצרכן, יש באמצע בעלי דוכנים שמוכרים ללקוח. על מנת שמוכר ה'קצה' יגבה מחיר אחיד לפי הרמות שקבעו לו הבי"ד ולא יתפתה לסחור ולגבות עלות שונה לכל אתרוג כדרכי המסחר לפי יופיו או לפי היצע וביקוש במקום שבו עומד, ויכשל באיסור סחורה בפירות שביעית, סוגרים את הקופסאות וקובעים מחיר אחיד.
ועדין ישאל השואל, בחלוקת רמות הנ"ל תקנו את המחיר לרוכשי האתרוגים הפשוטים, אך הרוכשים את הרמה הגבוהה יותר יוצא שמשלמים יותר על ההוצאות, ובעצם משלמים גם על הוצאות של האתרוגים הפשוטים שאחרים קנו בזול יותר [שהרי ההוצאות על כל הפרדס הוא בשווה]. ואיזו תקנה זו להם לשלם עבור אחרים?
התשובה פשוטה, מסתבר, שהאתרוגים הטובים יותר, נהנו יותר מהמלאכות ועבודת הפועלים אם זה בגיזום הקוצים או בקטיפה עדינה יותר של האתרוג כך שהזמן שהשקיעו באתרוג זה רב יותר ומכך נגזר עלות ההוצאות גבוהה יותר ביחס לאותו אתרוג.
עוד זאת, אם נשווה את מחיר האתרוגים היפים כמחיר הפשוטים לא יוכל הבי"ד לכסות ההוצאות ולא יוכלו לעשות 'אוצר בי"ד' ויפסידו הציבור. נמצא, שרק ע"י חלוקה במחיר לפי רמות יוכלו המהדרים למצוא אתרוג מהודר בקלות ונוחות ובמחיר זול יותר משאר שנים בלא להתרוצץ ולהתקוטט בפרדסים, ומשום כך נוח להם לשלם יותר יחסית לאחרים עבור תקנת 'אוצר בי"ד'.
*
מדוע חלק מהאתרוגים סגורים וחלק פתוחים?
אם הגענו עד לכאן אנחנו כבר מבינים שאין איסור למכור את האתרוגים פתוחים בתנאי שמוכרים במחיר אחיד בהתאם לרמות האתרוג שקבעו הבית-דין.
והסיבה שמוכרים בקופסאות סגורות הוא בשביל טובת הציבור. שעל ידי שיקנו את רוב/כל האתרוגים יוכלו להמשיך כל שמיטה בהסדר זה ויהיה לציבור אתרוגים לברך עליהם.
כעת, כשאנו מגיעים לאתרוגים המהודרים שקבעו להם מחירים גבוהים יותר, הקונים מתקשים לשלם מחירים גבוהים (150 ומעלה) בלא לבדוק ולראות את האתרוג שקנו. וכשרואים הבי"ד שיתמעטו קוני האתרוגים היקרים ויגרום זה ששוב לא יגיעו לכיסוי ההוצאות, ויפגע כלל הציבור כנ"ל, מסכימים הבי"ד למוכרם באריזות פתוחות כיון שבהם כך הוא טובת הציבור.
ובתנאי שאין המוכר משנה מהמחיר שקבעו לו בי"ד שהוא מחיר זול יותר משאר שנים.
להעיר, שללא הסכמת הבי"ד לכך, יש שאלה הלכתית במכירתם בקופסה פתוחה כיון שהמוכר הוא 'שליח בי"ד' וכשמשנה מהוראת שולחיו אפשר שמתבטלת שליחותו, ומכירתו עומדת בבעיה.
*
ונזכה שע"י 'משמים השמעת דין' שמשמיעים ומבארים דיני התורה שניתנה משמים, 'ארץ יראה ושקטה' דרי הארץ שהיו יראים תמהים וגועשים חוזרים להיות בהשקט ובטח, וב'השקט ובטח עד עולם' בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
להארות והערות - [email protected]
מאפשרים לכם לקבל
