# תעודת זהות

שלום. קוראים לי שמואל וולף, אבל מכנים אותי שמוליק. אני בן 12.

אני גר באודסה באוקראינה אבל כבר חצי שנה משפחתי, בית היתומים שלנו והמשפחה - בגלל המלחמה גרים במלון בברלין.

# המשפחה שלי

יש לי 8 אחים ואחיות בלעה"ר:

האח הבכור שלי זה מענדי. הוא, אשתו ובנו החמוד כעת השלוחים האחראים בברלין. האח השני שלי זה לוי, הוא ואשתו יצאו לשליחות שנה לפני המלחמה לסראטוב שברוסיה ונולדה להם בת חמודה שיינא. האח השלישי שלי זה איתמר, כעת הוא לומד לסמיכה אצל הרבי ב770. האח הרביעי שלי זה שולם, הוא לפני חודש סיים את הקבוצה ונשאר לעוד שנה ב770. האחות החמישית שלי זאת חני, היא לומדת במכללה בצפת ומגיעה לחגים לפה לאודסה. האחות השישית שלי זאת נחמי, עכשיו היא לומדת בתיכון בארץ  בקריות וגם היא תבוא לחגים לאודסה. האח השביעי שלי זה ארי, הוא נכנס עכשיו לשיעור א ישיבה קטנה  בדיסילדורף ומגיע לחגים לפה לאודסה. והאח השמיני והקטן, זה אני!

# השליחות שלנו

ההורים שלי יצאו לשליחות לפני 29 שנים. אבא שלי יצא עם חברו לשליחות בעיר סמוכה לאודסה, חרסון. הם יצאו מיד אחרי אירוע הסטרוק הראשון של הרבי. ההורים שלי התחתנו בכ' אדר תשנ"ד והיו להם כרטיסים לחרסון לה' תמוז. לאחר ג' תמוז של אותה שנה... ואבא שלי אמר לאמא שלי שזה מה שהרבי רצה אז אנחנו יוצאים לשליחות... זה לא היה פשוט בכלל! אבל ההורים שלי היו בטוחים שצריך להמשיך את מה שהרבי לימד אותנו וביקש מאיתנו.

# העיר שלי

אודסה היא עיר נמל על שפת הים השחור, עיר עם עבר יהודי מפואר, עשרות אלפי יהודים עזבו את אודסה במשך השנים, לפני המלחמה היו כ-40 אלף יהודים. עכשיו נשארו שליש בערך. אנשים נחמדים מלאי חוש הומור, שמחים ונינוחים. אפילו בזמנים קשים אלו שומרים על אופטימיות ושמחת חיים, עיר של תיירות שעכשיו מחכה לסיום המלחמה ולהתאוששות כלכלית.

יש לנו באודסה מוסדות חינוך: שלושה בתי ספר, שתי גנים, בית אבות, כולל לאברכים, כולל תפארת זקנים, שלושה בתי כנסת, 2 מקוואות, אוניברסיטה, שתי בתי יתומים (בנים, בנות), שיעורי תורה לצעירים ולמבוגרים, שיעורי נשים, בייבי קלוב ועוד. רוב העבודה באודסה זה להחזיר אנשים שלא יודעים על יהדותם בתשובה ולקרבם לחב"ד. תפקידי בשליחות זה בעיקר בחיידר, שם אני עוזר לילדים מקורבים בשיעורי קודש. וגם בשבתות עוזר לאנשים למצוא את המקום בסידור בזמן התפילה. משתדל להנעים את הזמן לילדים שמגיעים עם ההורים להתארח אצלינו בסעודות שבת, עוזר לבחורים שלוחים שמגיעים בקיץ או מדריכים שלא יודעים טוב רוסית אני מתרגם אותם....

# החיידר שלי

לפני שנת לימודים זו למדתי בחיידר של הורים שלי פה בחב"ד באודסה אבל בגלל המצב, חלק מהחברים בחיידר עלו לארץ, שני חברים הלכו לישיבה ב"ה, והשאר בברלין. אז עברתי ללמוד בחיידר נט שעל ידי משרד השלוחים כי אני טס עם ההורים שלי לאודסה ולברלין הלוך ושוב.

מאוד כיף להכיר ילדים חדשים וגם קיבלו אותי יפה. מה שאני הכי אוהב ללמוד בחיידר זה את השיעור "בר מצווה" או איך שהרב קורא לזה "פרויקט בר מצווה" כי זה השיעור הכי מעניין והכי כיף.

# סיפור מהשליחות

 יש לנו הרבה סדרי פסח פה באודסה (לפחות 10 מוקדים במקביל) ולפני כמה שנים זה היה באולם גדול ומוכר בעיר ולסדר הזה הגיע ילד וסבא שלו וכשהם נכנסו לאולם אז הילד שם לב למשהו מוזר ואמר לסבו "סבא מה זה השקע הזה שיש בקיר?" זה היה שקע גדול ובצורה מלבנית ישרה, כשהסבא שם לב לשקע הוא התחיל להחוויר ואחרי שהביאו לו מים והוא נרגע שאלו אותו מה קרה אז הוא אמר שעכשיו הוא נזכר שבשקע הזה עמד ארון הקודש עם הספר תורה והוא עלה בבית הכנסת הזה לתורה (לפני הקומוניזם) לבר מצווה!

# סיפור מעניין שקרה לי

היתומים מבית היתומים תמיד למדו ביחד עם כולם בכל הגנים בבית הספר ובחיידר, כי ההורים שלי לא רצו שתהיה להם הרגשה של מסכנים אז גם בכל התמונות והפעילויות והסרטונים זה היה ביחד עם כולם וגם אני הייתי מצטלם שם. ופעם היה אירוע מיוחד והראו שם תמונות מהווי החיים של הילדים בבית היתומים 'משפחה', ואחת הנשים שם אמרה לאמא שלי שהיא רוצה לאמץ ילד אחד, והיא התחילה לדפדף בתמונות ואז עצרה על אחת ואמרה הנה! אותו אני רוצה לאמץ! ומי שהיא בחרה זה היה אני!!! (: (אמא שלי סיפרה לי את הסיפור הזה רק כמה שנים אחרי ...)

# החלום שלי

החלום שלי זה לצאת לשליחות למקום שעדיין לא טעם את טעם היהדות ולכבוש את העולם כי זה  מה שהרבי רוצה: הפצת המעיינות!

# התחביב שלי

תמיד חיבבתי מוזיקה. כבר בגיל קטן שמעתי כל הזמן שירים וניגונים. אהבתי להיות חלק ממקהלת החיידר ולהופיע באירועים קהילתיים ולהקליט שירים באולפן מקצועי. גם כמה פעמים אני ואחיי הלכנו והקלטנו שירים לכבוד אירועים משפחתיים כמו בר מצווה, חתונה של אח שלי ועוד...

# מודל לחיקוי

המודל לחיקוי בשבילי זה סבא שלי – משה גרינברג ז"ל שנלקח לסיביר בזמן הקומוניזם ומסר את נפשו על קיום התורה והמצוות במשך שבע שנים. ששמר על השבת והכשרות, והעתיק את כל המחזור של ראש השנה ויום כיפור כדי שיוכלו להתפלל בימים הנוראים בכלא. כשיצא ב"ה בנס מהכלא ואח"כ זכה להגיע לרבי, סבא שלי הביא את המחזור הזה לרבי במתנה. המחזור היה מונח בחדר של הרבי עד הימים האחרונים לפני האירוע המוחי. מזה אנחנו למדים כמה הרבי ייקר את המחזור שנכתב במצב של סכנת נפשות ממש. גם אני רוצה להיות מסור כל כולי לרבי ולהביא את המשיח.

כשההורים שלי החליטו לשלוח אותי מאודסה ביחד עם החברים מבית היתומים היה נראה לי דווקא אתגר נחמד, לנסוע לברלין לשבועיים שלוש ולחזור. אבל אחרי שבועיים שהבנתי שאנחנו לא חוזרים כ"כ מהר הביתה, הרגשתי אכזבה וגעגועים הביתה, ב"ה שאמא שלי הצטרפה אחרי כמה ימים אלינו לברלין וגם כשנסעה ואח"כ שוב חזרה זה הקל עלי... רק אחרי 3 חודשים כשחזרתי לאודסה לחג השבועות והגעתי הביתה וממש התרגשתי ושמחתי - רק אז הבנתי כמה חששתי וכמה התגעגעתי לבית שלי. אני מתאר לעצמי כמה החברים שלי ישמחו לחזור לאודסה בסוף המלחמה. בינתיים, אם יוצא לכם לפגוש אודסאי, תנו לו חיבוק, מילת עידוד... בעז"ה אט אט קומט משיח.