// הניגון והפיוט

ניגון דביקות עמוק ומשתפך חיבר הבעל מנגן החב"די הדגול ר' אהרן חריטונוב, שוחט ובודק מהעיירה ניקולייב. הניגון הזה הוא אחד מני רבים שחיבר והפך לנכס צאן ברזל חב"די.

ברבות השנים הניגון הוצמד לפיוט אותו מתפללים ביום כיפור: "כי הנה כחומר ביד היוצר". הפיוט מבטא במילותיו את אפסות האדם מול גדלות הא-ל אשר הוא כחומר ביד היוצר.

הנה הן מילות הפיוט:

כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל טוֹב וְסַלָּח לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַעֲבִיר זָדוֹן וְשֶׁגֶג לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּיְרִיעָה בְּיַד הַרוֹקֵם בִּרְצוֹתוֹ מְיַשֵּׁר וּבִרְצוֹתוֹ מְעַקֵּם כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּכֶּסֶף בְּיַד הַצּוֹרֵף בִּרְצוֹתוֹ מְסַגְסֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְצָרֵף כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

בכל בתי הכנסת החב"דיים מזה עשרות בשנים מתנגן מדי שנה הניגון המיוחד הזה על מילות הפיוט.

הרה"ת ר' מענדי בלוי אומר לנו באשר לזהות מחבר הניגון:

בספר הניגונים נכתב כי מלחין הניגון הוא ר' שלום חריטונוב, אולם הזיהוי הנכון הוא כנראה אחיו, ר' אהרן חריטונוב. על סמך המקורות הבאים:

1. באוטוביוגרפיה של עמנואל הרוסי נכתב שהניגון הולחן ע''י ר' אהרן (לא יצאה לאור - עותק מצוי בידי לאה צבעוני העורכת של כתבי עמנואל הרוסי).

2. עדות מוקלטת בפי ר' פיניע אלטהויז, שהיה בן משפחתו של עמנואל הרוסי.

3. היחוס לר' אהרן הובא גם גם בידיעה "משידורי הרדיו לחג - מבחר" (מעריב, 2.9.1975). בתכנית הנ''ל השתתף ר' שמואל בצלאל אלטהויז, והוא מסר מידע זהה.

// שיר ערש חלוצי

החלוצים הראשונים – הצעירים היהודים שעלו מאירופה בלהט הרעיון הציוני, ניסו לייצר "יהודי חדש", להתנתק ממסורת אבות ולכרות את השורשים שלהם.

אולם לא תמיד זה הצליח... הניגונים החסידיים אותם הכירו ה'צברים' מהילדות ומה'חיידר' שבו והכו בהם ולא נתנו להם מנוח, עד שהם חיברו לניגונים המרוממים הללו מילים חדשות.

אחד כזה היה עמנואל הרוסי, יהודי שנולד וגדל בעיירה ניקולייב באותה תקופה בה חי בה ר' שלום חריטונוב. הוא למד בה את הניגון של ר' שלום וכאשר גדל ועלה לארץ ישראל כציוני נלהב, בעת הפרעות הקשות הגן על העיר תל אביב ובדיוק אז הגיעה אליו הבשורה על הולדת בנו אבנר.

הוא לא יכול היה לראות את בנו, ולכן חיבר עבורו שיר ערש, עם מילים משלו – אך על מנגינה נושנה אותה הכיר מילדותו, הניגון של ר' שלום חריטונוב...

אלה הן מילות השיר:

שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב בִּמְנוּחָה,

אַל נָא תִּבְכֶּה מָרָה.

עַל יָדְךָ יוֹשֶׁבֶת אִמְּךָ,

שׁוֹמֶרֶת מִכָּל רַע.

מְיַלֵּל בַּחוּץ הַתַּן

וְנוֹשֶׁבֶת רוּחַ שָׁם...

אַךְ אַתָּה, בְּנִי הַקָּטָן,

נוּמָה שְׁכַב וִישַׁן.

לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה צֵל

יָעוּף מַהֵר מְאוֹד.

אָסוּר, אָסוּר לְהִתְעַצֵּל.

מָחָר צָרִיךְ לַעֲבֹד.

מָחָר יֵצֵא אַבָּא לַחְרֹשׁ,

בַּתֶּלֶם, בַּתֶּלֶם יֵלֵךְ הָאָב.

הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הָרֹאשׁ,

תֵּצְאוּ לַשָּׂדֶה אָז יַחְדָּיו.

הִנֵּה תִּצְמַח, הִנֵּה תִּגְדַּל

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

לִקְרַאת הַגִּיל, לִקְרַאת עָמָל,

כְּמוֹ אַבָּא תִּהְיֶה פּוֹעֵל.

אָז תִּזְרַע בְּדִמְעָה

וְתִקְצֹר בְּרִנָּה -

אַךְ כָּעֵת לְאִמָּא שְׁמַע:

נוּמָה, נוּמָה נָא.

לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה קַר,

שׁוּעָל חוֹרֵק לוֹ שֵׁן.

סוֹבֵב, סוֹבֵב עַל הַמִּשְׁמָר,

אַבָּא אֵינוֹ יָשֵׁן.

בַּיּוֹם עָבַד, בַּלַּיְלָה יִשְׁמֹר,

שָׁם בַּגֹּרֶן יִשְׁמֹר הָאָב.

הִנֵּה תִּגְדַּל, תִּהְיֶה גִּבּוֹר,

תֵּצְאוּ לַשְּׁמִירָה אָז יַחְדָּיו.

שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב, אַל תִּירָא,

כָּל הַמּוֹשָׁב עֵר.

אִמָּא גַּם כֵּן בַּשְּׁמִירָה,

תָּגֵן עַל בְּנָהּ אַבְנֵר.

האזינו לביצוע:

// כולם חוזרים הבייתה

הניגון החסידי על הפיוט "כי הנה כחומר" סותר במהותו את השיר של עמנואל הרוסי: הניגון החב"די מדבר על אפסות האדם וגדלות הא-ל אשר הוא כלי ביד היוצר ואילו שיר הערש מדבר על גדולת אבי הבן...

כך או כך, סיפורו של השיר מלמד אותנו – כי עץ לעולם לא יצליח להתנתק משורשיו, וסופו של יהודי לשוב אל צור מחצבתו.

גמר חתימה טובה!