זכרונות של הרב הכהן, העומד בעשור העשירי לחייו לאויוש"ט, חד כתער. הוא שב 57 שנים אחורה, לחודש תשרי תשכ"ה:

הייתי צריך לנסוע הבייתה. הייתי בשוויץ. ואמרתי כבר מה זה שווה, לא היו טיסות לארץ. הייתה שביתה. אמרתי: לאיפה אני אסע? – אסע לניו-יורק. אז היו טיסות זולות מלוקסמבורג. יצאתי ללוקסמבורג. הייתי שם. ולקחתי טיסה לניו-יורק. מתברר שברייקיאוויק – העיר שלהם שם ביטלו טיסה אחת ובדיוק הטיסה שלי. עמדתי שם בתור ואמרו לי: "מה אתה עומד?". אני מסביר להם שאצלי יום כיפור מחר... ואין להם אפשרות.

מאחוריי עמד כומר. הוא אומר: "אני מוותר על המקום שלי – כדי שהוא יטוס". וטסתי  והגעתי לניו-יורק. נסעתי לביתו של  ידידי הרב בער'ל ליווי (ז"ל). ר' בער'ל אומר לי: "הרבי יושב שבעה (על פטירת אימו בו' תשרי תשכ"ה)  וצריך ללכת לנחם אותו". נסעתי לרבי ל"ניחום אבלים" והרבי אמר לי "אתה תבוא אלינו ליום כיפור".

אני הייתי בבורו-פארק אצל בער'ל וקראון הייטס זה רחוק, אפילו רחוק מאד. ביום כיפור בבוקר הלכתי כל הדרך עם הטלית בשכונות של האפריקנים... – הגעתי והתפללתי אצל הרבי. אני זוכר עד עכשיו, בכל יום כיפור אני שר את זה, את הניגון "האדרת והאמונה" וככה עבר כל יום כיפור.

במוצאי יום כיפור, רק סיימו את התפילה – הרבי קורא לי. הוא קרא ואמר לו: "אתה יכול לדאוג שר' מנחם ישבור את הצום ותסיענו לאן שצריך?". וכך היה.

הרב הכהן ממשיך ומשתף במאורעות שמחת תורה באותה שנה:

אחר כך הייתי אצל הרבי בשמחת תורה. בשמחת תורה הייתי במנהטן, הרבי אמר לי כבר במוצאי יום כיפור "תבוא אלינו לשמחת תורה", שהוא יום-טוב שני של גלויות. אני אומר לרבי: "אני במנהטן. איך אני אסע ביו"ט שני של גלויות?". הרבי אמר לי "תיקח את הקונסול הישראלי. כולם יודעים שאתה בן ארץ ישראל. ותבוא אלי לשמח"ת". באנו אליו לשמח"ת. הייתי בהקפות. כיבדו אותי על פי הוראת הרבי בפסוק "כוהניך"... ברוך השם. ומאז אני נקשרתי לרבי.

זו לא הייתה הפגישה הראשונה – מבהיר הרב הכהן – כבר הייתי כמה פעמים קודם. אבל נשארתי קשור.

הרב הכהן מתרפק בזיכרונותיו:

עד היום אין יום שאני לא חושב על הרבי. אין. אין יום. ממש! אני חושב על כל דבר מה היה הרבי אומר על זה ומה היה הרבי אומר על זה. והדבר שקישר אותי, כך אני חושב, מה שהרבי אהב במיוחד: בדרך כלל אנשים ישבו אצל הרבי, הרבי אמר להם דברים והם הנהנו בראשם. אבל אני אמרתי לרבי את מה שאני חושב. והייתי מסביר לו למה אני  חושב. הרבי מאד אהב את זה. זה מאד קישר אותי עם הרבי.

הרב הכהן בציון הק' לפני כעשור. צילום: ארכיון COL

והוא שב באחת למאורעות ה'יחידות' הראשונה לה זכה, עוד בשלהי שנות היו"ד:

בפעם הראשונה שהייתי אצל הרבי שאל אותי: "מה אתה באמת: חסיד או מתנגד?". אמרתי לו "חסיד". הוא שאל: "איזה חסיד?". "ברסלב" עניתי. הרבי היה אז בשנות ה-50 שלו. הוא הסתכל עלי עם העיניים המיוחדות מאד שלו, הסתכל ישר לתוך הפנים. וחשב דקה. נתן חיוך גדול. ואמר: "אני מבין, כי אין להם רבי. ואתה אינך זקוק לרבי!". זה היה בפעם הראשונה.

הייתי בפוליטיקה במפלגה לא דתית במפא"י והייתה תקופה שכל יום היו מתקיפים אותי בעיתונות – ב"הצופה" וב"המודיע". הבן הגדול שלי כבר היה בכיתה ג', והילדים בכיתה היו מציקים לו "אבא שלך מפא"יניק"... וכשהייתי אצל הרבי דיברתי איתו על כל מיני דברים, בין השאר אני אומר לו: "אני רוצה לעזוב את הפוליטיקה". הרבי שואל "למה?". אמרתי שרודפים אותי, את הילדים וכבר אין לי כוח. הרבי לא אמר לי כלום. לא הגיב. כשיצאתי הרבי  תמיד היה יוצא איתי ומלווני אל הדלת. הרבי  אמר לי  "ר' מנחם, רצוני לומר לך: איפה שיש חסידות יש מתנגדים...".

[יש להזכיר כי למרות חברותו בכנסת מטעם 'העבודה' הקפיד הרב הכהן להצביע כדעת הרבי למען תיקון חוק 'מיהו יהודים, בניגוד לעמדת מפלגתו, שבשל עמידתו על כך העניקה לו חופש הצבעה בנושא הזה].

הרב הכהן החזיק בקשרים חמים עם צמרת המדינה, מרבנים ופוליטיקאים ועד אנשי רוח וסופרים. הוא משתף אותנו באנקדוטה עם הסופר והמשורר אברהם שלונסקי, בן עירו ושאר בשרו של הרבי:

שלונסקי סיפר לי שהרבי והוא היו חברים מילדות.

פעם הייתי בישיבה של ה'הסתדרות' ושלונסקי הוזמן לשם בנושא מסויים. היו כמה נושאים על השולחן. אחד הנושאים היה שכפר חב"ד רצו  להיות חברים בקופת חולים וכולם אמרו "אי אפשר. לשם חברות בקופת חולים היה צריך להשתייך למפלגה –  או הפועל המזרחי או אגודה. אי אפשר בלי...".

ואז אני ביקשתי את רשות הדיבור ואמרתי - אני לא זוכר את זה במדויק. אני זוכר פחות או יותר את השיר מה הוא אומר, - נתן אלתרמן שהוא כותב שהצנזורה הגיעה אליה כתב יד, היה כתוב שם "חב"ד". הצנזור לא הבין מה זה "חב"ד" אז הוא שאל את האנשים "שטו טאקויה חב"ד?" – 'מה זה חב"ד?'. הוא העביר הלאה  והוא גם שאל "שטו טאקויה חב"ד?" והעבירו הלאה עד שהגיעו לצנזור הראשי. הצנזור הראשי היה אדם בשם שניאורסון, והוא התחיל להסתובב בחדרו הלוך וחזור אנה ואנה ושאל במנגינה: "שטו טאקויה חב"ד? לך תספר לגויים מה זה  חב"ד"... ואז החליטו פה אחד שמקבלים את כפר חב"ד לקופת החולים.

שלונסקי, שנכח בישיבה, ניגש אלי, חיבק אותי ואמר: "ספר את הסיפור הזה לרבי!".

אלו הזיכרונות שלי ובכל פעם אני מתרגש מחדש להיזכר בהם. מאיר הארליג היה עומד ליד הרבי זקוף ליד הרבי ולא מוציא הגה מהפה, שותק. שותק. לא שמעתי ממנו אף פעם כלום. דיברתי עם לייב'ל (גרונר). דיברתי עם בנימין (קליין) הרבה, כי את בנימין הכרתי כילד. מאיר הארליג איתי הוא לא דיבר. יום אחד הוא ניגש אלי ואומר לי "אני מוכרח להגיד לך: הרבי אוהב אותך!".