"חנה למה תבכי?" • פטירתה של הרבנית חנה
הסתלקות הרבנית חנה
ראש השנה של שנת תשכ"ה. קריאת התורה בעיצומה, בעוד דקות אחדות ייקרא הרבי לעליית 'מפטיר', לאחריה יקרא את ההפטרה ואז יחל מעמד ה'תקיעות'.
אלפי חסידים מצטופפים בבית המדרש, משתוקקים לחטוף ולו מבט אחד באביהם ומלכם.
"יעמוד" הטעים החזן בקולו, "אדוננו מורינו ורבינו בן הרב לוי יצחק מפטיר."
הרבי עולה. דממה באולם.
"ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים מהר אפריים ושמו אלקנה…" הרבי קורא את ההפטרה, מקטע לקטע קולו הולך ונסדק, ונדמה כי הוא נאבק בבכיו המאיים להתפרץ. "ויאמר לה אלקנה אישה… חנה למה תבכי?" קולו של הרבי נשבר והוא פורץ בבכי, "ולמה ירע לבבך הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים…". הבכי הולך ומתעצם והנוכחים כולם לא מבינים על מה ולמה.
אף אחד לא מבין, גם לא הרבנית חנה, אמו של הרבי שנמצאת למעלה, יושבת בעזרת הנשים במקומה הקבוע, על כיסאה. היא מאזינה להפטרה, לבכיות ולתקיעות השופר שלאחר מכן, והיא מרוצה.
"אני יודעת שההליכה אתמול לתפילה הזיקה לי," היא אומרת למחרת כאשר היא לא חשה בטוב למשמש-בקודש ר' בערל יוניק, "אבל לא אכפת לי." היא אומרת ומוסיפה בהתלהבות, "הרי התקיעות אתמול היו כל-כך טובות. אוי… שהשם יתן לו כוח… תשמעו מה שאני אומרת לכם, אינכם יודעים מה יש לכם!" היא מתכוונת, כמובן, לבנה הרבי. "ואני לא אומרת זאת מפני שאני אמו אלא מפני שזוהי האמת!".
למחרת, לפנות בוקר, אירע הסטרוק. הרבנית לקתה באירוע מוחי חמור.
רופאים הוזעקו לביתה וטיפלו בה במסירות, אט אט נראה היה כי היא מתחילה להתאושש.
שבת שובה, ו' תשרי תשכ"ה. זה מספר ימים שהרבנית אינה מרגישה טוב, בעיצומה של ההתוועדות נכנס ד"ר זליגסון לרבי ולוחש לו מספר מילים, הרבי משוחח עמו ובסיום השיחה מכריז בקול:
"חנה בת רחל לרפואה שלימה."
הנוכחים מבינים את משמעות הדברים, מצבה של הרבנית חמור מאד.
בזמן תפילת מנחה הוחמר המצב עוד יותר והרבי נקרא לביתה של אמו, שם נוכחים שני רופאים.
"אין מה לעשות," הם אומרים, "חייבים לפנותה לבית הרפואה." הרבי קורא לרופא שלישי ולאחר שגם הוא מצטרף לחוות דעתם של השניים הרבי מורה בלית ברירה לפנות לבית הרפואה.
שעות ספורות לאחר מכן הסתלקה הרבנית לבית עולמה.
או אז כולם הבינו הכל את פשר הבכיות שהיו בראש השנה.
ביום ראשון יצאה הלווייה אל בית החיים כשאלפי חסידים מלווים אותה ובראשם הרבי.
הרבי נפרד מאמו בפעם האחרונה.
ד' מר-חשוון, שבת פרשת נח תשכ"ה. כחודש ימים עברו מאז הסתלקה נשמת עמו לשמי רום.
עתה, בהתוועדות, הרבי פותח בנימה מפתיעה:
"ידוע פתגם רבותינו נשיאינו, שבפירוש רש"י על התורה ישנו "יינה של תורה", כלומר - פנימיות התורה. כמו כן מובן שבפירוש רש"י ישנו הפשט שבתורה, שהרי זהו עניינו של רש"י שמבאר תורה, נביאים וכתובים כפשוטו של מקרא, עד שגם ילדים הלומדים ב"חדר" יוכלו להבין, שזהו פשט שבפשט…" ובמילים אלו הרבי החל מסביר את פירוש רש"י על המילים הראשונות שבפרשת 'נח' - "אלה תולדות נח".
הרבי מביא את פירוש רש"י, מקשה עליו מספר קושיות ולאחר מכן מיישבן על פי הכללים לפיהם, קבע הרבי, צריך ללמוד את פירושיו של גדול הפרשנים בתולדות עם ישראל.
מעתה, כמעט בכל שבוע, יקדיש הרבי שיחה אחת או שניים מתוך ההתוועדות לביאור פירושיו של רש"י.
הכלל הראשון: רש"י כתב את פירושו באופן כזה שיתאים להבנתו של בן חמש למקרא, הוא נצמד תמיד רק לפשט הכתוב, כפי שרש"י עצמו כותב "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא".
אחרי הכלל הזה יבואו במשך השנים עוד מאות כללים ויבראו יחדיו שיטה מופלאה, עקבית ומבוססת, שאין לה אח ורע בתולדות מפרשי רש"י.
את הביאורים הללו מלמד הרבי לעילוי נשמת אמו, חנה.
האם שמאז אותו יום שישי בעיירה ניקולייב לפני שישים ושלוש שנה, היום שבו הגיעו שישה מברקים מהעיירה ליובאוויטש ובהם הוראות כיצד לגדל את הרך הנולד בקדושה ובטהרה, היום שבו הביאה אותו לעולם, ומאז היא גידלה אותו, וטיפחה אותו בדאגנות, במסירות ובאהבה אין קץ של אמא יהודייה בישראל.
(מתוך "הרועה" פרק מ"ג)
_____________
0
0
מאפשרים לכם לקבל
