יחידויות הרב טוביה בלוי

ביקורי הראשון בחצר הרבי היה לקראת חודש תשרי תשכ"ג. באותן שנים היה נהוג כי האורחים נכנסים ליחידות אצל הרבי פעמיים, אחת עם בואם ואחת לפני פרידתם.

ב"יחידות" הראשונה שלי שהתקיימה בתוך עשרת ימי תשובה, באור ליום ו' תשרי, זכיתי לשהות בהיכל קדשו של הרבי במשך שלושת־רבעי שעה.

ה"יחידות" נפתחה בענינים רוחניים ובמענה לכמה משאלותיי הרבי אמר לי הוראה חשובה שהיא כלל יסודי: "בעבודת ה' ובמלחמה עם היצר צריך להתנהג לפי הכלל "מעט מעט אגרשנו". לא צריך להתחיל בבת־אחת אלא שלב אחר שלב באופן מסודר ועקבי".

לאחר מכן היו גם דיבורים אישים וגם בקשר לפעילות בירושלים.

בנוגע לבית הכנסת בשכונת פאג"י הרבי אמר את התוכן הבא: "בכל בית כנסת ובפרט בארץ ישראל צריך שיתקיים בו שיעור תורה בכל יום, ובית הכנסת הקשור לרבותינו נשיאינו צריך להיות בו גם שיעור בחסידות כל יום."

באותה יחידות דיבר עמי הרבי על הרה"ח ר' אברהם מוקוטובסקי ע"ה והטיל עלי את עריכת "בטאון חב"ד" כמסופר להלן.

ביטאון חב"ד החל לצאת לאור על ידי צעירי חב"ד בארה"ק בשנת תשי"ב, כאשר כל גיליון היה נשלח לרבי טרם ההדפסה ועובר את הגהתו ואישורו לדפוס. מערכת הביטאון הוציאה לאור תשע עשרה גיליונות, אך את הגיליון העשרים, אותו שלחו לרבי לפני ההדפסה, כתמיד – לא אישר הרבי להדפסה. גם לאחר מספר ניסיונות חוזרים של שליחת הגיליון המוכן להגהת הרבי, לא התקבל מענה ואישור הדפסה.

מספר שנים מאוחר יותר, בעת שזכיתי לנסוע לראשונה לרבי, בחודש תשרי תשכ"ג, ביקשו ממני אלה שעסקו בעריכת הביטאון להעלות את הנושא בפני הרבי. כתבתי על כך בפתק שהגשתי, וביחידות אמר לי הרבי זי"ע כך: "התרגומים של השיחות (ללשון הקודש) שהופיעו שם הם כאלה שצריך לשבת ולתרגם אותן מחדש, ואין פה זמן לזה. אם אתה תקבל על עצמך את עריכת הביטאון והתרגומים, אפשר להוציא אותו מחדש". הרבי הורה לי גם לצרף למערכת את הרה"ח ר' אברהם חנוך גליצנשטיין ע"ה ואת הרה"ח ר' עדין אבן ישראל שי'.

"כמה פעמים זכיתי לקבל מהרבי הוראות הקשורות אל הרב עדין אבן-ישראל", מספר הרב בלוי. "נסעתי אל הרבי לחודש תשרי תשכ"ג. היה זה לאחר ש'בטאון חב"ד' הפסיק להופיע, וב'יחידות' הורה לי הרבי שאקבל את עריכת הבטאון, ואצרף עליי את הרב עדין (הרבי אמר "עָדין", בקמץ) ואת הרב חנוך גליצנשטיין ע"ה. ואכן, בגליונות הראשונים פורסמו מאמרים יפים שלו.

מיזם על התנ"ך

בהיותי ב"יחידות" העליתי בפני הרבי את הצעת הרה"ח ר' אברהם מוקוטובסקי ע"ה לעשות מיזם משותף על התנ"ך.

ההצעה היתה לעבוד על פרוייקט משותף של הר"א ע"ה ושל חב"ד: עריכת פירוש קליל ובהיר על התנ"ך עם הבהרות שונות המנגישות את התנ"ך לבני הנוער.

הרבי הגיב על ההצעה: "דאס איז זייער א חשוב'ער אונטערנעמונג, אבער עס איז נישטא דא די און די מעגליכקייט צו טאן דאס" [=זוהי משימה חשובה מאד, אולם אין כאן את הכחות ואת האפשרויות לעשות זאת].

[בכל אופן הרעיון האמור ירד כמובן מעל הפרק]

לאחר מכן שאלני הרבי על הר"א ע"ה ופעילותו הציבורית כמסופר שם: גם באוזניי שלי התבטא הרבי זי"ע ביחידות אודות הר"א ע"ה. היה זה כשהעליתי הצעה בשמו לעשות מיזם משותף על התנ"ך, אז שאל אותי הרבי זי"ע: "מה יהיה עם פעילותו הציבורית? האם זה כבר "לאחרי כל הבירורים"? כבר לא שייך שיחזור?".

ביחידות השניה, שארכה כעשרים וחמש דקות, ביקשתי, בין השאר, את ברכת הרבי אודות אבי מורי זצ"ל (כמסופר ב"שביבים" שב"לקט ופרט" א, לח) ואודות מישהו שהתקשה במציאת שידוך (כמסופר ב"שביבים" שב"לקט ופרט" א, לד).

בהזדמנות זו סיפרתי לרבי שאשתי מודאגת ממצבי הרפואי, על כך ענה הרבי: "הרי היא ראתה את חסדי ה' יתברך בעבר כמה פעמים. אתה יכול לומר לה בשמי כדי להרגיע אותה שהיא תראה עוד הרבה חסדים בחייה" (על הדברים חזר הרבי בשתי הזדמנויות נוספות, כמסופר להלן אות קסד).

באותו מעמד זכיתי לשמוע גם את הדרכותיו של הרבי על צביונו של בית כנסת חב"ד ועל מנהגי חב"ד – בקשר לייסודו של בית הכנסת חב"ד בפאג"י (כמסופר ב"שביבים" שב"לקט ופרט" א, ס־סא).

דובר גם בענין הפעילות בירושלים וקיבלתי אז הוראה ברורה להיכנס לפעילות במסגרת צעירי אגודת חב"ד בירושלים.

נושא נוסף שהועלה אז היה הדרכים לסייע להרה"ח ר' עזריאל זעליג סלונים ע"ה לבסס את תלמוד־התורה שהקמנו אז מבחינה כספית באופן עצמאי ללא תלות ב"כולל חב"ד".

הרבי סיים בברכה "שתנצל את הכשרונות שהקב"ה נתן לך להפצת המעיינות באופן הכי רחב".

"טפל דטפל"

בשכונת מאה שערים בירושלים התגורר בחור שבא ממשפחה שבורה והתקרב לחב"ד על ידי המשפיע, אוהב ישראל, הגה"ח רבי משה וובר זצ"ל. הגר"מ זצ"ל דאג לבחור, שהיה מבוגר ממני בשנתיים, שיקם אותו ושלח אותו ללמוד בישיבה המרכזית ב-770. אך גם לאחר שנים מספר בישיבה ב-770, הבחור עדיין לא השתדך, על אף גילו המבוגר.

בשנת תשכ"ג, לפני נסיעתי הראשונה לרבי, ביקש ממני הגר"מ זצ"ל להזכיר את הבחור מול פני הקודש ולבקש מהרבי זי"ע שאנ"ש על אתר ידאגו לבחור לשידוך מתאים. בהיותי ביחידות עשיתי כבקשתו של הגר"מ זצ"ל, והרבי השיב: "כן דואגים לו, אבל בשידוך צריך להסתכל על העיקר ולא על הטפל, והוא מסתכל על עניינים שהם פחות מטפל דטפל".

כשפגשתי את הבחור התעניינתי אצלו באשר להצעות השידוכים שלו, והוא התלונן ש"מציעים לי ספרדיות"... אז הבנתי למה התכוון הרבי ב"טפל דטפל".

בביקורי הבא בחצרות קדשנו אותו בחור כבר היה נשוי, לאישה בעלת תשובה אמריקאית, ובפעם הבאה שזכיתי להיות בבית חיינו הוא כבר הספיק להתגרש ולהתחתן שוב – הפעם עם אישה ממוצא ספרדי...

על מנהגי חב"ד

ללא קשר ליחידויות שלהן זכיתי, הכנסתי לרבי באותה עת רשימה של מנהגים שהבחנתי שנהוגים בבית הכנסת ב-770, והוספתי כי בכוונתי להדפיס את רשימת המנהגים ולתלות אותה בבית הכנסת שאנו מקימים בפאג"י, כדי שהמניין אכן יתנהל בצורה חב"דית על פי כל המנהגים.

לאכזבתי ולהפתעתי, לא קיבלתי תגובה או התייחסות כלשהי מהרבי בעניין המנהגים. היה זה דבר חריג, שכן בדרך כלל זכיתי למענה מהרבי כמעט על כל דבר.

ביחידות השנייה שהזכרתי, העלה הרבי לפתע את הנושא ואמר: "בעניין המנהגים שכתבת – הרי יש את לוח היום יום, הרשימות (הכוונה היא לקונטרסים שיצאו תחת השם "ליקוטי מנהגים", אותם היה הרבי מוציא לאור לרגל חגים ומועדים שונים וכדומה; גלגולו הראשון של ספר המנהגים), ולוח כולל חב"ד".

"והמנהגים שנוהגים פה (בבית הכנסת ב-770)", הוסיף הרבי ואמר, "אינם ראיה בכלל. כשהכנתי לדפוס את המחזור, חותני הרבי אמר לי להכניס איזה פיוט (לדעתי הכוונה כנראה לפיוט "אומץ אדירי", עליו מעיר הרבי במחזור הערה נדירה – "הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר לאמר"). אמרתי לו ששמעתי מכמה שהיו בליובאוויטש, אצל הרבי מוהרש"ב נ"ע, ששם לא אמרו את הפיוט הזה, וענה לי ש"אבא לא התערב בגבאות"".

מכאן למדתי רבות על מקומו, מהותו ותוקפו של מנהג, ועל ההבחנה בינו לבין הנהגות שונות שלא יכולות להיכלל תחת הקטגוריה של "מנהג חב"ד", על כל המשתמע מכך, וכפי שביארתי – בתוספת מקורות רבים נוספים – בספרי "על מנהגים ומקורותיהם".

בקשר לנסיון קביעת מנהגי חב"ד על פי מעשים שנעשו בבית מדרשם של רבותינו נשיאינו ובנוכחותם אמר הרבי פעמים רבות, הן בשיחות והן ב"יחידויות" שונות, כלל גדול בשם חותנו הרבי מוהריי"צ נ"ע, כדלהלן.

הרבי מוהריי"צ העיד שאביו, הרבי מוהרש"ב נ"ע, לא התערב ב"גבאות", ולכן אין להסיק מסקנות מן העובדה שנהגו באופן מסויים בנוכחותו.

כאמור, כלל זה נאמר על ידי הרבי פעמים רבות.