בהתוועדות מוצאי שבת פרשת בשלח י"א שבט תשל"א אמר הרבי (תורת מנחם כרך סג עמ' 129 ואילך):

מסופר באריכות במדרש אודות אדם שרצה לחזור בתשובה, אבל רצה תשובה קלה, שאמרו לו, שיקבל על עצמו לדייק בקיום מצווה אחת וזה יהיה תיקון על כל הענינים. וכששאל איזו  מצוה עליו לקבל, אמרו לו שיקבל על עצמו החלטה גמורה לומר רק את האמת.

בחשבו שנזדמנה לו תשובה קלה – חטף וקיבל מיד על עצמו. ואח"כ כשנזדמן לו דבר שהי' מונח בגלוי ורצה לגנבו, כיון שהיה רגיל לגניבה, הנה בתפסו שיתכן שבצאתו ישאלוהו מה יש לו בכיסו, ואז יצטרך לומר את המאת – נמנע מלגנוב את הדבר.

וכן אירע כשנזדמן לו  ענין של גילוי  עריות, וחשב, שכיון שעד עכשיו  לא נזהר בזה, למה ימנע מזה  עכשיו, הרי זה לא נכלל בסדר התשובה שניתן לו – עד שתפס שיתכן שיפגוש אח"כ את בעל האשה, שידורש בשלומו ויתחיל לשאול אותו וכו' וכו', ואז יצטרך לומר לו את האמת (כפי שקיבל על עצמו), ולכן נמנע מלעבור ענין של גילוי עריות.

ועל דרך זה בנוגע לכל המצוות כולם.