בשנת תשל"ו העלה הרה"ח התמים ר' אברהם זלצמן לבקשת נכדו את זכרונותיו מליובאוויטש.

ר' אברהם זלצמן נולד בא' חשוון תר"ס ונפטר בי"ח שבד תשד"מ. שימש כראש הכולל בנחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי.

במכתב ניחומים שגרתי שהרבי היה משגר בתגובה לפטירה הוסיף את המילה "התמים".

להלן מכתב שכתב לנכדו על זיכרונותיו משנות לימודיו בליובאוויטש:

ב' דחנוכה תשל"ו

מה שאתה מבקש ממני לכתוב משהו מהזכרונות דימי עלומי באמת הכל כבר נמצא בדפוס, ומהם דברים שלא ידענו מהם קודם כלל, והרבה ענינים נתחדשו ונתגלו שהי' נעלם מאתנו בהיותנו בליובוויץ, אך ורק שכשנזכר ועולה בזכרוני אפילו הענינים החיצוניים שזכיתי לראות בעזה"י, זה מוסיף לי חיים רוחניים.

למשל הרבה זמן זכיתי לישון בבית אדמו"ר מהר"ש, ראיתי את חדר השינה של המהר"ש, חדר אוכל וחדר היחידות וכו', בזכרי את ליל ה' שהבחורים של הזאל הגדול היו יושבים כל הלילה בלימוד חסידות, ניגלה, הניגונים ששרו, והדיבורים המדובר ביניהם.

נתקבלתי בישיבת תומכי תמימים בגיל אחד עשר וחצי, בחנו אותי באלו מציאות, הרבי הקודם זי"ע קבל אותי בקאנטרע (במשרדו) הוא היה המנהל של הישיבה, ושאל אותי שאלות, למה באתי לליובאוויץ, מה מצאתי לנכון יותר מישיבות אחרות שיש בליטא וכדומה, ממצב הבית וכו', לבי היה שבור בקרבי האם יקבלו אותי בהישיבה או לא, זה היה שבוע קודם ראש השנה שנת תרע"א, וכל הימים טובים היה זה כל מגמתי ודאגתי, וממש בכיתי בדמעות שליש בבקשת רחמי השי"ת שיקבלו אותי בהישיבה, ואחר יו"ט כשקיבלתי תשובה שקבלו אותי להמלמד ר' לייב מוויטקע ז"ל אין לשער השמחה שהי' אצלי.

בזכרי כשאדמו"ר הרש"ב זי"ע עמד ערב יום הכיפורים כשהאיר היום כשמסר את התרנגול של הכפרה שלו להשוחט.

בזכרי ערב ראש השנה זמן מנחה שבאו כל התלמידים (הקטנים והגדולים) לאמירת תהילים יחד עם הרש"ב בקול גדול ובחיות.

בזכרי תפילת ערבית של הרש"ב לערך שתי שעות, עמידת שמונה-עשרה שלו בניגון החב"די שלו, וכולם עמדו בשקט באמירת תהילים בלחש, ושמעו קולו בחיות עצומה.

בזכרי שבש"ק בוקר לערך בשעה שבע הלכתי בכוונה לפגוש בפני האדמו"ר הרש"ב זי"ע בהלכו מהמקווה לביתו.

ועוד ועוד כו', זה פעל עלי חיות רוחני.

ממכתב י"ב טבת תשל"ו

מהזכרונות שאתה מבקש אני זוכר שבראסטאוו כשספרו להרש"ב שאיש אחד (אני זוכר ששם המשפחה שלו היה חסידאווסקי) בנה בית גדול ברחוב וואראנצאווסקי אמר הרבי ע"ז בית גדול – העלם והסתר גדול.

כשאני זוכר ציור של ליובאוויץ (בתים של עץ קטנים ונמוכים וישנים), אני זוכר כשהלכתי למקווה (זה היה אצל הבנימין שטיבל) ששם בפינה עמד בית קטן ונמוך ביותר, כמדומה לי של שתי חדרים, ואמרו שזה הבית של דוד יוסלע (דער פעטער יוסלע) שהיה דודו של האדמו"ר צ"צ, והוא היה בעל מדריגא, והצ"צ כבדו מאד.

אני זוכר כשהלכנו על קברי צדיקים על אוהל הצ"צ והמהר"ש, ואני מצייר א"ע כאילו אני עומד ואומר את המענה לשון, אני זוכר שהתפללתי פעם יוכ"פ בביהכנ"ס הבנוי ע"י האוהל, ושם הבעל תפילה היה זקן אחד מחסידי מהר"ש שסיפר שמהר"ש בא אליו בחלומו וביקש שיתפלל בביהכנ"ס של האוהל, אני הייתי אז עוד קודם הבר מצווה ובכל יוכ"פ אני מצייר א"ע כאילו אני עומד ומתפלל שם, (ישנו על הארץ שהייתה מכוסה בקש – שטרוי).

אני זוכר ביו"ט של פסח בזמן של הסדר שבאמצע הזאל עמד שולחן, ועל השולחן עמד מנורה של עץ, ואת המנורה הזאת עשה המהר"ש בעצמו, והיא הייתה מתרי"ג חתיכות של עץ חלקים (גלאט און שיין), והיו שלושה עשר נרות כמנין אחד – החאד היה באמצע, ומסביב ח' נרות וגם מסביב ד' נרות ס"ה שלשה עשר, וכן שבאחרון של פסח האדמו"ר הרש"ב נ"ע נכנס ואכל אתנו ביחד והיה פארבריינגען גדול מאד.

הרב זלצמן שלישי מימין