הלקאה עצמית היא לא תשובה • הרב זלמן וישצקי
ככל שמתקרבים הימים הנוראים, אני שומע קולות של נפילת רוח, אני לא בסדר, אני לא מתרומם, אני לא טוב, לא ראוי.
אני שומע את הקולות הללו מחברים שמתייעצים, וגם קצת מבפנים, כלומר קולות שלי, של עצמי, על עצמי.
לחבר שאמר לי את זה השבוע אמרתי שאני שומע בדבריו בלבול בין הגדרת המעשה לבין הגדרת העושה. בין הביצוע ובין המבצע.
אין לי בעיה ואדרבה זה הזמן שתבחן את מעשיך, את פעולותיך, הגדר אותם כטוב או כרע וטפל בהם בהתאם.
יש בעיה גדולה אם אתה מגדיר את עצמך לפי מעשיך, ובזאת מגדיר את עצמך כטוב או כרע ואז מטפל בעצמך בהתאם, שזה אומר בגדול הלקאה עצמית ואם לפרט זה מביא ייאוש עצמי כולל, שפוגע בחשק ובכוח לנסות לתקן ולשפר כי מה זה כבר יעזור.
זכור, מעשינו לא ישנו לעולם את העובדה שהקב"ה בחר בנו להיות שותפיו פה לתקן את העולם הזה. הוא בחר בנו להיות שותפים שלו בכך שנהיה הורים לילדים שלנו – שלו ושלנו, לדאוג להם בגשם וברוח. הוא בחר בנו בכך שנתן לנו כסף תוך שהוא סומך עלינו שנעשה עם זה צדקה וחסד. הוא נתן לנו חיים ובריאות והוא סומך עלינו שננצל את זה לעשות טוב בעולמו, לברואיו.
ואם הוא סמך עלינו, הוא יודע מה הוא עשה.
אני סומך עליו.
זה לא רק חשוב שנזכור את זה, אלא זה ממש קריטי שנזכור את זה. כי הערכה עצמית כנה ואמיתית היא המסד של החיים שלנו, רק מי שמעריך את עצמו נכונה תהיה לו יכולת להכיר בטעויות ובחסרונות שיש לו בלי שזה יפרק אותו לגמרי, ורק מי שיודע להכיר בחסרונות, הוא זה שיידע לתקן ולשפר את עצמו.
זה לא אני אומר, זה אומר הרבי, הנה ציטוט מדברי הרבי לפני קצת יותר מארבעים שנה, ביום ראשון ו' בתשרי תשמ"ב:
כאשר יהודי עוסק בעבודת התשובה, ומשתדל להשלים את כל מה שהחסיר בעבודתו צריך להזהר שלא תהי' לו נפילת הרוח חס ושלום מזה שרואה את החסרונות שהיו בעבודתו.
וכידוע פתגם רבותינו נשיאינו: כשם שצריכים לידע את החסרונות, כמו כן צריכים לידע מעלות עצמו". ובזה ישנו דיוק נפלא: כאשר מדובר אודות המעלות - הלשון הוא מעלות עצמו", ואילו כאשר מדובר אודות החסרונות - הלשון הוא חסרונות" סתם, ולא חסרונות עצמו!
והביאור בזה – ע"פ מ"ש בזהר ונפש כי תחטא, בתמיהה":
יהודי מצד עצמו אינו שייך לענין של חטא כלל, וגם כאשר נכשל בענין של חטא ח"ו - אין זה חסרון עצמו, אלא זהו דבר שמחוץ הימנו שנדבק אליו, זאת אומרת: היות שהוא נמצא בעוה"ז הגשמי והחומרי, ותפקידו למלא את שליחותו של הקב"ה באופן של "מילאו את הארץ וכבשוה". היינו, שצריך לעסוק ולפעול בעולם – הנה כאשר מתאבק עם מנוול, עוה"ז הגשמי והחומרי, יתכן שנדבק אצלו משהו מגשמיות וחומריות העולם. ולכן, אע"פ שזהו חסרון", אין זה חסרון עצמו, כי חסרון זה אינו מצד עצמו, אלא מצד מציאות העולם שמסביבו.
ולכן, אינו נופל ברוחו ח"ו, בידעו שהחסרון הוא דבר שמחוץ הימנו שנדבק בו.
(תורת מנחם תשמ"ב, חלק א' עמוד 53)
ושיהיה לנו בהצלחה,
שבת שלום,
כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
