ביום ראשון השבוע התעוררתי אל בשורה מרה. ההודעה בקבוצה המשפחתית הודיעה בצער רב וביגון קודר כי דודי היקר לי עד מאוד, הגאון החסיד רבי שלום לייב אייזנבך ע"ה ממונטריאול שבקנדה, החזיר את נשמתו ליוצרה במהלך השבת פרשת 'כי תבוא אל הארץ'. 

כנראה שההודעה הקשה לא חילחלה פנימה והמוח שמיאן לקבל את הפטירה הדחיק אותה. המשכתי בסדר היום כרגיל והרהרתי באפטיות בהודעה הזו שהיתה נראית לי מופרכת לגמרי.

כשעמדתי בתפילת שמונה עשרה של שחרית והגעתי לתיבות 'ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת" הכל התפרץ והשתפך החוצה בבת אחת.

מה קרה בתיבות הללו שעוררו בי את הרגש והביאוני לסערה פנימית?

היה זה לפני כחמישים שנה בתשל"ה, כאשר נהרג החסיד הנודע רבי בנציון שם טוב ע"ה בתאונת דרכים בסמוך לכפר חב"ד ונקבר בהר הזיתים בירושלים. כשהסתיימה ההלוויה הגיע בנו הרה"ח ישראל שם טוב לביתו של הרב חנוך גליצנשטיין כדי להתפלל מנחה לפני התיבה כמנהג האבלים. לצורך השלמת מנין קראו לכיתתנו מישיבת תורת אמת הסמוכה לסור לביתו של הרב גליצנשטיין.

הגענו לשם והרב ישראל שם טוב (שהוא אגב, גיסו של דודי הרב שלום לייב) עלה כש"ץ לתפילת המנחה והוא השתדל לנהוג באיפוק רב ולהתגבר על כאב האבלות. חזרת הש"ץ זרמה כרגיל אך כשהוא הגיע לתיבות "ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת" הוא התפרץ בבכי, נשנק ולא יכל להמשיך.

כשהגעתי לתיבות הללו בתפילת השחרית חזרתי אחורה בכמעט חמישים שנה וההתרחשות שהיתה אז בביתו של הרב חנוך גליצנשטיין צפה אל מול עיניי. ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת!

•

דודי הרב שלום לייב אייזנבך היה איש מיוחד במינו. איש אשכולות ופנים רבות היו לו. הוא היה מגדולי החסידים בדורנו באישיותו הנדירה. חיל ורעדה בפנימיותו ואילו בחיצוניותו צהלתו תמיד על פניו ועוד ידובר בו רבות.

בשנת תשד"מ הוא נאלץ לעבור ניתוח בהקדם, אם אינני טועה היתה זו כריתת המרה. הניתוח נקבע ליום ראשון בניו יורק ולכן הוא הקדים לבוא לשבת שלפני הניתוח לרבי. היה זה בשבת פרשת פנחס והוא התיישב מול הרבי בהתוועדות שנמשכה כמה שעות והנה תוך כדי אחת השיחות הוא שומע את הרבי מדבר אליו ולא רק עליו:

הרבי פונה אליו ושואל אותו מדוע הנך מודאג וכו':

וכך היא לשון השיחה מתורת מנחם בסעיף י"א שם:

"הרהורים ומחשבות אלו אינם נובעים מחוסר אמונה ח"ו שכן, כל יהודי מאמין שמשיח צדקנו יכול לבוא בכל רגע, אבל אעפ"כ, ביודעו שנמצאים עדיין בגלות, "אכתי עבדי אחשורוש אנן", ואילו היציאה מהגלות תהיה אך ורק ברצונו של הקב"ה, כדברי בעל הגאולה בג' בתמוז:  "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכוחותינו אנו נשוב לארץ ישראל, אבינו מלכנו כו' והוא ית' יגאלנו כו' ע"י משיח גואל צדק כו'".

הנה תחושת הגלות חדורה ברגש האדם, עד שהאמונה אודות הגאולה היא באופן של מקיף בלבד!

"וכן הוא גם ביחס לגאולה פרטית - שיהודי מחדיר לעצמו ענין של גלות עד שאינו יוכל להשתחרר מזה.

יהודי "תמים" עם כל המעלות כו' - יושב בהתוועדות של יום השבת, ומיצר ודואג. מה קרה - הרופא אמר לו שיתכן שלאחרי השבת יצטרך לעבור ניתוח. מה יש לך לדאוג לכך ביום השבת? - הרי כל מלאכתך עשויה, ובנדו"ז כל הטיפולים וכו' נעשו כבר! ומה שלאחרי צאת השבת תצטרך להתנהג ע"פ ציווי התורה לשמוע לדברי הרופא - הרי זה ענין השייך רק לאחרי השבת, וא"כ מדוע אתה צריך למשוך על עצמך דבר בלתי רצוי?!

ובפרט שהדבר ניכר בפניו ומפריע גם לאלו העומדים מסביבו!

זאת ועוד, עומדים להתפלל תיכף תפילת מנחה, שבה אומרים: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" שאז מתהפכים כל כ"ד בתי דינים לטוב, ועד כדי כך ש"אלקים ברב חסדך", היינו, שאפי' משם אלוקים מידת הדין והגבורה, נמשך "ברב חסדך"! וא"כ, הרי זה שעת הכושר לבטל ענינים אלו מכל וכל, ובודאי שאין לך להיות מיצר ודואג על כך!

ועד"ז בעניננו: מכיון שאדם חדור כל כך ברגש הגלות - אינו יכול לחוש ענין של גאולה, ועד כדי כך שכאשר מדברים עמו אודות גאולה - נראה הדבר אצלו כ"חלום"!...

כמובן שמיד לאחר שמיעת דברי התוכחה הללו, הדוד הרב שלום לייב חזר לעצמו ודאגתו הוסרה ממנו לגמרי.

•

באחת השבתות שבה התוועד בבית הכנסת המרכזי החב"די במונטריאול, הוא לגם מעט משקה מעבר לרגיל ובסיום ההתוועדות חזר לביתו. בדרך עבר ליד מסעדה שבה היו מתארחים ישראלים רבים.

הוא לא חשב פעמיים ונכנס פנימה ונעמד על כיסא והחל להרצות שם באוזני הנוכחים בחשיבות שמירת הכשרות ושמירת השבת. הסועדים היו מרותקים אליו ואם ביום שגרתי הוא היה איש מרתק הרי שבשבת קודש לאחר אמירת לחיים הוא מרתק שבעתיים.

בעל המסעדה רץ אליו בחמת זעם ודרש ממנו במפגיע לעזוב מיד את המקום לפני שהוא מזמין לו את ה'פוליס'. רבי שלום לייב יצא באיטיות רבה מהמסעדה תוך שהוא מנצל את הדקות שעוד נותרו לו ליציאתו מהמקום כדי להמשיך להתוועד ולהטיף לנוכחים יראת שמים.

כשנאלץ לצאת ולהמשיך בדרכו הוא שם לב כי זוג ישראלים יצא אף הוא מהמסעדה ועקב אחריו. הוא פנה אל הזוג בחביבות והם אמרו לו כי הם הקשיבו לדבריו שיצאו מהלב ונדמה להם כי הוא צודק בדבריו.

הרב שלום לייב הזמין אותם להמשיך איתו לביתו ושם המשיך להרביץ בהם אידישקייט בין מנת הדגים לצלחת הטשולנט ובסיעתא דשמיא החלו להתקרב אל התורה והמצוות.

•

זכרונות חסידיים רבים שמורים אצלי ממנו ובע"ה עוד אכתוב עליו בהזדמנויות הקרובות. יהי זכרו ברוך לעד בקרבנו ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.