שמי זאב וולף גולדשמיד.
אני קרוי על שם סבא רבא שלי, שהיה תלמיד חכם  גדול והיה לומד בכיתה יחד עם הרבי, בעיירה ליווואביטש.
בכיתה ובבית מכנים אותי זאבי. 

אני בן 9, ובכיתה ד'. 

אני גר בקוסמוי שבתאילנד. 
קוסמוי זה אי טרופי מיוחד.
מרחק שעה טיסה מעיר הבירה בנגקוק. 
כדי לצאת מהאי אפשר או בטיסה או במעבורת, שזו אונייה גדולה מאוד שנכנסים אליהם עם הרכבים והמשאיות. 

אין אצלנו חורף. בארון שלנו לא תמצאו אפילו סוודר אחד.
יש באי שלנו חופים עם מים בצבע טורקיז מהפנט, אפשר סתם ללכת על החוף ולראות שלל דגים בצבעים מרהיבים.
יש פה הרים גבוהים עם המון צמחייה ירוקה וגדלים עליהם פירות משובחים, כמו קוקוסים, מנגו, מנגוסטין וסוגים של ליצ'י.
יש פרי אחד, שנקרא דוריאן. פרי טעים מאוד, רק שיש לו ריח חזק וחריף שלא כולם אוהבים. עד כדי כך שאסור להכניסו למלונות או לעלות איתו על המטוס.
האי שלנו מושך אליו המון תיירים מכל העולם. סינים, הודים, יפנים, אירופאים, ואיך לא? גם המון המון ישראלים.

מהחדר שלי רואים את הים, ומספיק שאפתח את החלון ואושית את היד אני יכול לקטוף מנגו או פפאיה עסיסיים וטעימים מאוד. 

בים יש המון אלמוגים ודברים מיוחדים אז יש פה איזורי צלילה ושנורקל מיוחדים. 

אנחנו שישה ילדים, ב"ה 
2 אחיות גדולות ועוד 4 בנים. אני הגדול בבנים. 

כולנו לומדים בבית ספר נט. אנחנו מפוזרים ברחבי הבית, לכל ילד מחשב ופינה ללמוד. 
לפעמים שומעים אחד את השני מדבר עם החברים או לומד, וזה קצת מעצבן ומפריע אבל לרוב מסתדרים. 

לבית חב"ד יש גן ילדים, יש לנו 2 מורות מישראל שמלמדות שם את האחים הקטנים. 

ההורים שלי בשליחות בקוסמוי כבר 14 שנים, הם התחילו בשליחות בנפאל והיו שם כחצי שנה עם אחותי הגדולה שהייתה תינוקת ומשם המשיכו לנהל את בית חב"ד בקוסמוי. 

בבית חב"ד שלנו יש המוןןןן תנועה (טוב, לא בתקופת הקורונה)
בשבתות של שיא עונת התיירות (שזה כמעט כל השנה) יש 1000 אורחים בסעודת שבת אחת. 
בית חב"ד שלנו לא מספיק גדול, הוא מכיל רק 500 איש, אז יש לנו 2 סבבים.. אחרי שמסיימים סעודת שבת ראשונה, יש לנו 30 דקות לארגן את המקום מחדש, לערוך ולהכין לעוד 500 אורחים שמגיעים ומתיישבים לשירת שלום עליכם מהתחלה!! 
אחרי 2 סבבי ארוחות השבת אנחנו יושבים עם מטיילים שנשארים, מספרים סיפורים, שרים עוד זמירות שבת והאווירה מקסימה. 

במהלך השבוע בבית חב"ד יש פינת קריאה, עמדות מחשבים, פינת ספות וכמובן קפה ועוגיות. מטיילים יכולים לשבת בנחת ולהרגיש בבית ממש. 
יש גם 2 מסעדות כשרות. בשרית וחלבית. אני אוהב יותר את המסעדה הבשרית. 

יש לנו בחורים שעוזרים לאבא שלי עם כל המטלות, גם גשמיות וגם רוחניות. 
גם להניח תפילין לכל מי שרוצה, לקבוע מזוזות, להכשיר מטבחים וגם לבקר חולים ולעזור בכל מה שצריך. 

התפקיד שלי בשליחות:
במהלך השבוע אני די עסוק עם הלימודים אבל בשבתות אני ממש חלק פעיל בבית חב"ד. 
בתפילה עוזר ומקבל את פני האורחים, מגיש להם סידורים וכיפות. 
במהלך הארוחה גם מסתובב בין כולם ומנסה לענות על כל השאלות המעניינות שיש להם. 

אני לומד בחיידר נט, זה מסתדר לפי שעון תאילנד בין השעה 2 בצהריים עד 8 בערב. 
בבוקר אני לומד שיעור גמרא עם מורה שההורים שלי מסדרים, שיעור ספורט, שיעור תאילנדית ושיעור אנגלית. 

אני אוהב ללמוד אבל הכי אוהב את ההפסקות שזה זמן חופשי לדבר עם החברים. החבר הכי טוב שלי זה דובי אייזנבאך מקפריסין. אנחנו מדברים הרבה ומשתפים חוויות. 

סיפור מעניין שהיה לנו
בפסח לפני הקורונה היה לנו בליל הסדר 2500 אורחים. תדמיינו לכם לשבת בליל סדר עם 2500 אורחים. 
כשהתחילה הקורונה לאט לאט הבנו שהשנה לא יהיו הרבה אורחים... אמרו אולי יהיה 1000.. אח"כ ירדו ל 500 ואז פתאום התחילו הסגרים והבנו שבפסח נשב לבד! אחרי שכל החיים בליל הסדר יש אתנו מאות אורחים, פתאום לשבת לבד זה היה קצת הרגשה מפחידה ועצובה.
סידרנו לנו שולחנות בבית חב"ד לליל הסדר, היינו לבד.
אבל השארנו את הדלת של בית חב"ד פתוחה.
פתאום הגיע איש לבוש כולו לבן עם זקן ארוך. חייך אלינו, שאל אם יש כאן ליל סדר. שמחנו מאוד.
כל הארוחה הוא ישב בשקט. חייך ולא דיבר מילה. לאחר ליל הסדר הוא הלך. מאז לא נכנס ולא חזר לבית חב"ד.
אנחנו מרגישים שה' שיודע שכל שנה אנחנו חוגגים עם יותר מ 2000 איש חשב עלינו ולא רצה שנשב לבד. שלח לנו את אליהו הנביא בדמות אורח.

 יש ילד אחד שגר כאן, קוראים לו דור. הוא יהודי וחבר טוב שלי.
מאז שאנחנו בקשר, יום אחד הוא ביקש ממני כיפה, התחיל ללכת איתה ומאז ועד היום לובש אותה כל הזמן אפילו כשהולך לבית ספר של גויים הוא נשאר איתה ולא מוריד. אני מרגיש שזו זכות גדולה.
 החלום שלי להיות שליח של הרבי ולפתוח בית חב"ד משלי!
 התחביבים שלי - לשחק עם חברים במשחקי מחשב
מודל לחקוי - אבא שלי
 אני שמח ונרגש להזמין את כל הקוראים לבוא ולהשתתף אתנו בסעודות השבת ובחגים.