מאחורי השמות

מאמר מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר, שליח הרבי ורב רובע י"א באשדוד

קריאת שם ילדים בשמם של רבותינו נשיאינו היא מנהג שורשי מקדמת דנא אצל חסידי חב"ד, כמו בקהילות ישראל רבות אחרות. הרבי עצמו הנחה רבים בנושא זה, על אף שכתב ('אגרות קודש' כרך ט' עמ' קלו):

ידוע מענה כ"ק מורי-וחמי אדמו"ר בכגון דא שאינו מתערב בענינים אלו [= של נתינת שם, המעתיק]. והוא מובן על-פי מה-שכתוב בכתבי האריז"ל . . אשר מלמעלה ניתן לההורים הרעיון איך לכוון לשם הבן או בת הנולדים, שם השייך לנשמה זו.

כך לדוגמא כתב הרבי לחסיד ר' ברוך פאריז ז"ל ('ימי מלך' כרך ג' עמ' 1094), שבנו הרב יוסף יצחק שיחי' נולד בד' באלול תש"י:

מזל טוב להולדת בנם. הצעתו לקראו בשם נשיאנו [= הרבי הריי"צ נ"ע] נכונה. ויגדלוהו לתורה חופה ומעשים טובים.

יזכה גם הוא לחיים

פעם שאל מישהו את הרבי איזה שם לבחור לבנו. ענה הרבי: "כשמו של הצמח צדק". הלה שאל: "הלא אין מעניקים שם אחרי אב בחיים והרי כ"ק חי ויחיה לאורך-ימים ושנים טובות?".

בתגובה לכך סיפר הרבי (מרשימות הרב יצחק גנזבורג ע"ה - 'מקדש מלך' כרך ד' עמ' תקו):

"פעם בירך הרוגאצ'ובי אישה אחת שתזכה לפרי בטן. עבר זמן מה והברכה התקיימה. הגיעה האישה שוב אל הגאון, ובפיה שאלה: כיצד לקרוא לרך הנולד?

הגאון השיב לה שתקרא לו בשמו, יוסף.

הקשתה האישה: "הרי הנך בחיים"?! נענה הגאון ואמר: "אם-כן אדרבה, גם הוא יחיה...".

לא לצרף

כתב הרבי ('אגרות קודש' כרך י"ב עמ' רטו):

"בהנוגע לשמות הנשיאים לא רצה כ"ק מו"ח אדמו"ר שיצרפו לשמותיהם עוד שם".

וכבר העירו, שמענה זה של הרבי נכתב לאחר הולדת בת, ושאלת הנמען הייתה בנוגע לצירוף שם לרבנית שטערנא שרה. ממענה הרבי מובן, אפוא, שהוא הדין גם בנוגע לשמות הרבניות.

ביאור שמו של אדה"ז

במספר הזדמנויות התייחס הרבי לשמות נשיאי חב"ד ואף ביאר את משמעות השמות. כך לדוגמא ברשימת "י"ט כסלו", ביאר הרבי את שמו של כ"ק אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן:

שניאור – ב' אור, נגלה [שו"ע] ונסתר [דא"ח]... בגימט'[ריה] ואהבת.. מאיר עיקרו להאיר באחרים.. אורי – אור שלי... נסתר דתורה, גם הנגלה דתורה משויא שיהי' ובתורתו יהגה, שנעשה לאחדים עם התורה.. צ"ל [=נדרשים] ב' השמות, אבל נעשים הם שם א', כי תורה א' [אחת] היא לנו.. וכ"ז [וכל זה] צריך להמשיך לזמן, אותיות זלמן...

וב'לקוטי שיחות' כרך ו' עמ' 41:

החידוש ב"שניאור" הוא, ששני האורות – של תורת הנגלה ושל תורת הנסתר – מאוחדים באותה מלה, אצל אדמו"ר הזקן התחברו הנגלה והנסתר לדבר אחד ממש.

ועוד חידוש:

לפי הידוע על גדלות הוריו של כ"ק אדמו"ר הזקן, יש לומר, שאמנם הם נתנו לו את שמו על שם סבו, אך בודאי הם "ראו" ששם זה מבטא את מעלת מהותו של בנם.

ויש-לומר, שכאשר נותן השם נתכוון לזה [וכן בשמות המובאים בתורה.. "ותורה אור"] ענינו של נושא השם הוא בגילוי בהשם.

לחבר חול וקודש

בהזדמנות אחרת התייחס הרבי לשמותיו של הרבי מוהרש"ב נ"ע ('התוועדויות תשמ"ב' כרך ב' עמ' 1092 ואילך):

לבעל ההילולא היו ג' שמות: "שלום", "דוב", "בער" ואילו בחתימתו יד קדשו חתם "דובער" – צירוף של "דוב" (לשון הקודש) ו"בער" (לשון חול) לשם אחד ("דובער") – הרי זה על-ידי הקדמת כללות ענין ה"שלום" כלומר: נדרש לחבר חול וקודש וזאת, בכוח התורה!

גם את שמה של הרבנית חיה מושקא נ"ע ביאר הרבי לאחר הסתלקותה. לדוגמא, בשיחת ש"פ יתרו תש"נ (התוועדויות תש"נ כרך ב' עמ' 283):

חי' מלשון חיים... נלקחים ממקור החיים... ונמשך בחינת הנשמה... עד חיים בפשטות כמרומז ב"חי-ה" בתוספת ה"א, מרמז על ה' מוצאות הפה... עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.

גם את שמו של אחיו של הרבי, ר' ישראל ארי' לייב ביאר הרבי במספר התוועדויות שנערכו בי"ג אייר, יום היאר-צייט שלו. בשנים תשמ"ה, תשמ"ז, תנש"א. לוקטו ונקבצו בקובץ י"ג אייר (קה"ת).

דיוקים בכתיבת שמות

במספר הזדמנויות התייחס הרבי לאופן הנכון של כתיבת שמות מסוימים. כך כתב הרבי בכתב-יד-קדשו לגבי אופן כתיבת שמו הק' ("ימי מלך" כרך א' עמוד 105-106):

"מענדל" צריך-להיות דוקא בעיין, שהרי הוא על-שם הצמח-צדק.

ובמכתבים נוספים מעין זה ('אגרות קודש' כרך י' עמ' קמג):

מהנכון שבמקום שכותבים שמי יכתבו מענדל מלא בעי"ן" ('אגרות קודש' כרך ז' עמ' קי). "זה מכבר ביקשתי, שיעוררו מהמזכירות אשר השם מענדל צריך-להיות כתוב בעי"ן כמבואר בספרי שמות ובעיקר כי כן כותב כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (בגימטריא מנחם מענדל) ובטח יתקנו את זה...

ובהתייחסות לשמו של הצמח צדק העיר הרבי ('התוועדויות תשמ"ו' כרך א עמ' 283):

על-פי רוב נהג הצמח-צדק לחתום בשמו הראשון בלבד, אולם באותם מקומות שחתם בב' שמותיו רואים ששמו השני הוא ללא יו"ד...

הרבי כתב את ששמע מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תרצ"ב ('רשימות' חוברת נז עמ' 9):

שיינא כותבין במשפחתנו בשני יודי"ן.

ובסה"מ תשי"א עמ' 106:

כן כותב כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בכ"מ – שיינא מלא בשני יודי"ן.

ולהעיר, שאדמו"ר ה'צמח צדק' נ"ע כותב לגבי שם זה, שהוא שם חמותו – זוגתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע (שו"ת 'צמח צדק' חאה"ע סי' קפז: "בכמה שמות שכותבין יו"ד במקום חירי"ק ובמקום ציר"י... עד"מ שינא כותבין ביו"ד אחר השי"ן וקורין בציר"י ואין לחוש שיקראו בחירי"ק".

בקשר לאיות שמה של הרבנית חיה מושקא נ"ע, ניהל הרב שלום דובער לוין שליט"א התכתבות עם הרבי (נדפסה ב'עבודת הקודש' עמודים קנח-ט).

בהתוועדות שבת פרשת מקץ תשמ"ג אמר הרבי ('התוועדויות תשמ"ג' כרך ב' עמ' 760):

...בנוגע לשקלא-וטריא אודות נתינת שם לילד על-שם זקנו בהיותו בעלמא דין, וכיצד להתנהג כאשר התברר לאחרי נתינת השם שזקנו שעדיין בחיים נקרא גם בשם זה (האם להחליף את השם כו׳) - שכל זה תלוי בחילוקי המנהגים ממקום למקום, בכל מקום ומקום לפי ענינו, כדלקמן.

ולכן, מה שרואים שישנו חילוק באופן המענה בדבר - אין זה ענין של חרטה על המענה הקודם, אלא המענה הוא בהתאם למצבו של השואל, לאיזה חוג הוא שייך, ובאיזה מקום הוא נמצא כו' - מכיון שבענין זה ישנם חילוקי מנהגים.

בכללות - ישנו חילוק בזה בין ספרדים לאשכנזים: אצל הספרדים - הנה לא זו בלבד שאינם נזהרים שלא לקרוא לילד על שמו של אדם שנמצא בחיים, אלא אדרבה: קריאת שמו של הנכד על-שם זקנו שנמצא בחיים, נחשב לענין של כבוד כו׳ עבור הסבא, ולכן, כאשר אבי הילד רוצה לקיים מצות ״כיבוד אב״ - הרי הוא קורא לבנו ע״ש אביו (שנמצא בחיים). ואצל האשכנזים - מקפידים שלא לקרוא לילד ע״ש זקנו שנמצא בחיים (כי אם ע׳׳ש מי שנמצא בעולם האמת). וכידוע שעצם ההקפדה על ענין מסויים גורמת ומביאה את פעולת הדבר כו', ולכן צריכים להזהר בזה כו'.

ומכיון שיש חילוקי מנהגים בענין זה - מובן, שהמענה על שאלה בנדון זה הוא בהתאם למצבו של השואל, אם הוא שייך לעדת הספרדים או לעדת האשכנזים, ובאיזה מקום הוא נמצא (כדי שהנהגתו לא תעורר תמיהה בעיני הציבור במקומו הוא).

[פעם שאל אותי יהודי: היתכן שעניתי למישהו (מעדת הספרדים) שביכלתו לקרוא לבנו ע״ש אביו שבחיים, הרי אצל האשכנזים נזהרים בזה -

ועניתי לו: כיצד יכולני לשלול הנהגה זו כאשר מצינו זאת בפירוש בחומש: בסוף פרשת נח מסופר שתרח קרא לבנו בשם נחור, על-שם אביו, שהי׳ עדיין בחיים, כמובן מחשבון השנים בפסוקים הנ״ל].

ונוסף על חילוקי המנהגים הנ״ל - ישנו חילוק אם מדובר לפני נתינת השם או לאחרי שכבר נתנו את השם (ושואלים אם להחליף את השם), שאז הרי זה קשור עם חיות הנפש כו', ובפרט כאשר במקומו ישנם ספרדים שאצלם נחשב הדבר (שינוי השם) לענין של בזיון עבור זקנו כו'.

ולכן, המענה בענין זה (וכן בענינים כיו״ב) הוא - בהתאם למצבו של השואל כו׳, לפי המנהג והמקום כו'.

לאחר השבת שאל הרב שלום דובער לוין שיחי' את הרבי:

האם יש לקשר לזה את קריאת שמו של זקנו של כ"ק אדמו"ר שליט"א – ברוך שניאור, שנולד בחיי אבי אביו מוהר"ר ברוך שלום; או אפשר נוסף לו השם ברוך מחמת חולי – לאחר הסתלקות אבי אביו?

הרבי ענה: "לא שמעתי בזה. מילתי' דתמי' ביותר בחוג זה, והי' מעורר שקלא-וטריא וכו'".

"על-דבר שם אמו"

מספר חותני הרב טוביה בלוי שיחי':

"במשך שנים נהגתי לכתוב לרבי את שמי ושם אמי, כאשר את שמה של אמי ע"ה כתבתי תמיד 'רחל תמרל'. הסיבה לכך היא משום שכמבואר בספרי שמות בנוגע לדיני כתיבתן בשולחן-ערוך חלק אבן-העזר בענין שם לועזי שמקורו בלשון-הקודש – שיש לכתבו בלשון-הקודש. כיון שאמי נקראה 'רחל טעמרל', ו'טעמרל' הוא שם באידיש, כתבתי תמיד כמקורו בלשון-הקודש 'תמר' בתוספת האות ל' ("תמרל").

"בשנת תש"כ מצאתי לפתע תמונה של אמי בצעירותה, כשמאחור הופיע רישום בכתב אשורי בכתב-ידו של אביה – סבי ע"ה, שהיה תלמיד-חכם וסופר סת"ם – שבו נרשם שמה של אמי: 'רחל טעמרל'.

"כיון שסבי היה, כאמור, תלמיד-חכם, ובנוסף לכך נזכרתי שאמי נקראה על-שם סבתא שהוריה היו חסידי צאנז, וכ"ק האדמו"ר בעל ה'דברי חיים' מצאנז זצוק"ל הורה לקראה בשם זה, כמנהג שהיה רווח אז שאת קריאת השם היו החסידים נותנים ביד הרבי, כתבתי את הדברים לרבי ושאלתי כיצד לנהוג מעתה.

"במכתב-קדשו (מתאריך י"ב אלול תש"כ) ענה הרבי":

במה-שכותב על-דבר שם אמו – הרי מבאר שהי' לה בזה הוראה ודיוק ובמילא כן צריך לכתוב. שהרי בעל השם בעל-הבית על שמו בכגון דא.

"אין להכריח אדם בנוגע לשמו"

מענה בתוכן דומה של הרבי קיבל הגה"ח הרשד"ב לוין (עבודת הקודש, להגה"ח הרשד"ב לוין שליט"א, עמוד קנט):

לכאורה מובן שאין להכריח אדם בנוגע לשמו (איך שיקרא את-עצמו או יחתום). אפילו בשמות דתורה-שבכתב – הרשות בידו (בתור שם שבוחר לעצמו) לשנות.

הבירור העיקרי בהנ"ל – הנהגתו במעשה ודהסובבים אותו (בנוכחותו).

מכתב ארוך ומרתק בנוגע לזכות נתינת השם בקשר למי קורא שם אב או אם נדפס ב'לקוטי שיחות' כרך ז' עמ' 308-307.