מאמצי האיתור והבירור של הרבי אחר גורל גיסתו הרבנית ובעלה
הרבנית מרת שיינא הארענשטיין ה' יקום דמה, היתה בתם השלישית והצעירה של הרבי הריי"צ נולדה בליל שבת קודש פרשת שמות, כ"א טבת ה'תרס"ד, בשעה 12 בלילה. בי"ח אייר - ל"ג בעומר ה'תרצ"ב, התקיימו קישורי התנאים שלה עם בן דודה הרב מנחם מענדל הכהן הארענשטיין (אמו, הרבנית חיה מושקא, היתה בתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע), וביום יו"ד סיון ה'תרצ"ב התקיימה שמחת החתונה בעיר לנדברוב במדינת פולין.
מאמצים רבים השקיע הרבי הריי"צ להציל את בתו וחתנו מעמק הבכא האירופאי, אך לדאבון לב הם נתפסו וגורשו למחנה המוות טרבלינקה, שם הועלו על המוקד יחד עם עוד יהודים קדושים וטהורים.
כאשר הגיעו הידיעות אל הרבי, הוא החל לברר פרטים עד כמה שידו מגעת, ונזהר שלא לגלות לרבי הריי"צ כדי שלא לצערו, גם כאשר בחודש מנחם אב ה'תש"ט אומתו הפרטים המחרידים. רק בכ"ה מרחשוון ה'תשי"א (יום היארצייט השמיני של גיסו הרמ"מ), בהקדמה ל'קונטרס מאמרים' של הרבי הריי"צ, כתב הרבי בפעם הראשונה:
"קונטרס זה מוקדש הוא לזכות בתו הצעירה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ, גיסתי הרבנית מרת שיינא, ולזכות חתנו גיסי הרב מנחם מענדל הכהן בן הרבנית מרת חי' מושקא (בת כ"ק אדמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע).
- עד היום אין עוד ידיעות ברורות למדי אודותם - מלבד הבא להלן - ולכן באים שמותיהם כנ"ל, בלי תוספת נוסח ברכת כו' אח"ז - ונתעכבה ההדפסה כל זמן זה, מפני צערם של אלו מבני המשפחה שלא ידעו אודות הבא להלן עד עתה...
על פי מכתבו של מר מרדכי אונראד שיחי' שהי' במחנה טרעבלינקע, נמצא שם - בשנת תש"ב - ב"באראק" אחד עם גיסי הרב מ"מ הכהן. והוא סיפר לו אשר בבאראק שני שם נמצאים אמו - הרבנית מרת חי' מושקא - ורעיתו - הרבנית מרת שיינא. ט"ו אלול תש"ב הביא ה"קאפא" להרמ"מ פתקא מרעיתו אשר ביום יד' אלול נלקחה אמו להובילה להכבשונות. ג' תשרי תש"ג בא הקאפא וסיפר להם, אשר ביום שני דראש השנה תש"ג הובילו את רעיתו להכבשונות. כ"ה חשון תש"ג כשחזר מר מרדכי שי' מעבודתו לא מצא את הרב הרמ"מ בבאראק. ואלו שעבדו עמו ספרו לו, אשר לקחוהו ממקום העבודה, עם עוד קבוצת יהודים, על מנת להובילם לכבשונות".
הרבי נהג במשך כל השנים, להגיד קדיש בתפילות של יום ב' דראש השנה, לעילוי נשמתה.
•
משיחת אור לי"ג ניסן, ה'תשי"א (תורת מנחם ח"ג ע' 6):
"כ"ק אדנ"ע אמר פעם לנכדתו הרבנית שיינדל [בת-הזקונים של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבני-הבית אהבו לשחק ולהשתובב ("אַ רייץ טאָן זיך") עמה, והיתה רגילה לאכול על שולחנו של זקנה כ"ק אדנ"ע] שתעשה כל דבר לכבוד שבת, לאכול לכבוד שבת, לטייל לכבוד שבת, וכיו"ב. והשיבה, שביכלתה לעשות כל דבר לכבוד שבת, חוץ משינה, לישון לכבוד שבת, כיון שאינה מבינה איך אפשר לישון לכבוד שבת: בעת השינה – ישנים ("ווען מ'שלאָפט, שלאָפט מען דאָך"), ואיך יכולים אז לעשות דבר לכבוד שבת?!..."
משיחת ש"פ שמות, כ"א טבת, ה'תשכ"ה (תורת מנחם חמ"ב ע' 113):
"... בנוגע ליום השבת גופא, ישנו פתגם פשוט שכולל את כל ענין השבת – שזהו סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות בתו הצעירה ([הרבנית מרת שיינא הי"ד] שנהרגה על קידוש השם, וביום הש"ק זה הוא יום הולדתה), שפעם אמר לה זקנה, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, בנוגע ליום השבת, שצריכים לעשות את כל הענינים לשם שבת, כולל גם ענין השינה, שצריך להיות לשם שבת, והשיבה, שיש ביכלתה לעשות כל הענינים לשם שבת, מלבד ענין השינה לשם שבת, שאינה יכולה להתחייב ("זיך אונטערנעמען") על כך...
ומובן, שאין זה סיפור סתם אודות דו-שיח בין סבא לנכדתו – שהרי מדובר אודות כ"ק אדנ"ע, נשיא בישראל, נשמה כללית, שכללות הנהגתו היתה באופן ד"בכל דרכיך דעהו", אפילו בימות החול, ועאכו"כ ביום הש"ק, ובפרט שבאותו מעמד דיבר כ"ק אדנ"ע אודות גודל הזהירות שצ"ל ביום השבת בנוגע לענין הדיבור כו', כך, שהדברים שאמר לנכדתו הם לימוד והוראה, וגם הוראה לרבים (בהתאם לכך שענינו של נשיא ישראל הוא לדאוג לטובתם של ישראל, וכמובן גם מזה שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר זאת) – שגם ענין השינה צריך להיות לשם שבת".
•
לקראת היארצייט השמונים של הרבנית מרת שיינא, מתפרסמות בפרסום ראשון, כמה אגרות קודש, שהיו חלק ממסכת הבירורים שהפעיל הרבי במשך כמה וכמה שנים, במאמץ לברר באופן חשאי מה אירע עם גיסתו ובעלה, ואמו של גיסו, שנותרו בפולין בעת השואה האיומה.
אגרות הקודש מופיעות ב'הוספה' לקונטרס השבועי היו"ל על ידי 'ועד הנחות בלה"ק' – מכון ההוצאה לאור של תורת הרבי, ויופץ בראש השנה הבעל"ט בעשרות אלפי עותקים בקהילות אנ"ש ומושבות השלוחים בכל רחבי תבל.
האגרת הראשונה היא בתאריך י' סיון ה'תש"ח, למרת ס. טאקאר, בו מבקש המזכיר ר' אליהו הכהן קווינט בשם הרבי, לשלוח אליו את התמונות של גיסתו בעלה ומשפחותיהם, ולשתף בכל הפרטים הידועים אודות ימי הפטירה המדוייקים שלהם.
האגרת השניה מתאריך א' תמוז ה'תש"ח, שנשלחה לאותה נמענת על נייר מכתבים של המרכז לעניני חינוך שהרבי עמד בראשו, בה הרבי מודה על משלוח התמונה של "סאניא" (שם הכינוי והחיבה של הרבנית מרת שיינא), ושוב מבקש לברר פרטים מדוייקים על המיקום בהם נספו הי"ד, ועל התאריכים המבוררים עד כמה שניתן.
האגרת השלישית, מתאריך ח"י מנחם אב ה'תש"ח, נשלחה אל הרב חנוך הענדל הבלין בירושלים, על נייר המכתבים של המל"ח, ובו מורה הרבי שלא להדפיס מאומה אודותיה, וגם לא להודיע לאלו שלומדים לע"נ את זהותה, משום שהרבי הקפיד עד מאוד שלא להודיע לרבי הריי"צ בחיים חיותו בעלמא דין כדי שלא לצערו, והרבי כותב בפירוש "גם אני עדיין איני יודע בוודאות יום היארצייט, והנני באמצע הבירור של ידיעות הסותרות זה את זו בענין".
מעניין להביא את המשך האגרת, הנוגעת לקביעות של השנים תשפ"א-תשפ"ב, שהיתה כמו הקביעות של השנים תש"ז-תש"ח, בהן חלו ימי הצום של שבעה עשר בתמוז ושל תשעה באב בשבת קודש, ולכן נדחו ליום ראשון בשבוע:
"ויהי רצון, שכשם שזה שתי שנים כסדרן, נדחו צומות האבלות ישנה, כן – לנשואין, תקראי לי אישי, כרבי (יבמות סד, ב) – יותרו ולגמרי (עיין יומא ו סע"ב דאפילו באותו בית אב כו') הימים דאבילות ישנה וגם החדשה, ולא עוד אלא שיהפכו לששון ולשמחה והוא ע"י גאולה האמיתית (שאז יאמרו אודך ה' כי אנפת בי) ותחיית המתים (שאז יהי' הקיצו ורננו שוכני עפר דוקא, שלכן אפילו צדיקים שלא שלטה בהם כו' חוזרין לעפרן שעה כו' – שבת קנב, ב, ואפילו אותם שבחיים, עיין בזח"ב קח, ב דמיני' (מהקב"ה) תהי כו' ויקים לון מיד כו'. ויעויין בזה בקובץ ליובאוויטש חוברת יו"ד במכתבי".
•
בקונטרס היוצא לאור לקראת ראש השנה ה'תשפ"ג – שנת הקהל, מוגשת - לראשונה בלשון הקודש - ההתוועדות של הרבי מליל ערב ראש השנה ה'תשל"ו, וצילום של ב' מאגרות קודש אלו, המופיעים כאן בפרסום ראשון.
מאפשרים לכם לקבל
