מסע שלא יאומן: 700 ק"מ, שני מעברי גבול, ומוהל על אופניים
יומנו של מוהל 'ברית יוסף יצחק', ר׳ נתן שטרנהל
אלול תשפ"ב
בחודש תמוז השנה (תשפ"ב) קיבלתי טלפון מהרב מלכיאל רב העיר ויטבסק, על כך שיש יהודי בן 20 הרוצה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו.
בעקבות המצב, בעיצומה של מלחמת רוסיה ואוקראינה והיות שבלארוס תומכת ברוסיה, אין טיסות לבלרוס וכדי להגיע לשם יש צורך בתכנון מורכב.
שלחתי הודעות לכל שלוחי הרבי בבלארוס לבדוק אם יש עוד יהודים המחכים להיכנס בבריתו של אברהם אבינו ואחרי כמה ימים הודיעו לי מהעיר בוברוביסק שיש נער בן 13 שרוצה לעשות ברית מילה.
התחלנו לבדוק את האופציות האפשריות להיכנס לבלארוס, עם כל המורכבות של המצב.
במקביל, יצרנו קשר עם הרב שאול חבבו שליח חב"ד בבוברויבסק לעדכן שאנו מתחילים לתכנן נסיעה בקרוב ושיעדכן את הבחור בן ה-13 שממתין לברית.
הרב חבבו ענה לי שהנער נכנס ללמוד במוסד תורני 'יד ישראל' בפינסק, ששייך לחסידות קרלין, ויש ליצור קשר עם הרב משה פימה, מנהל הישיבה.
יצרנו קשר עם הרב פימה, ומסתבר כי יש בקהילה תינוק שביום שני הבא יהיה בן שמונה ימים ומחכה גם הוא לברית.
כפי שציינתי, מצב הטיסות לאזורים אלו מורכב. הבנו שהדרך הנכונה כדי להגיע בזמן לפינסק ושהברית ביום השמיני תהיה 'בעיתו ובזמנו', היא לצאת ביום ראשון בערב לפולין לוורשה ומוורשה לנסוע באוטובוס, לעבור את הגבול לבלרוס לעיר ברסט (בריסק).
עקב המצב והעיכובים בגבולות בין פולין לבלרוס, הנסיעה באוטובוס ציבורי היא המהירה ביותר, לכן זו היתה האופציה המועדפת.
נסענו לגבול בערך כשעתיים וחצי ואחרי מעבר שתי הגבולות, בשעה 8 בבוקר היינו ב"ה בברסט.
בברסט חיכה לנו נהג ששלח הרב פימה מפינסק. עוד 3 שעות נסיעה ואנו בעיר פינסק. עשינו ב"ה גם את הברית לתינוק בן ח' ימים וגם לנער מבוברויבסק, חסדי ה'.
כעת נותר לנו לערוך את הברית לבחור בן 20 מויטבסק. הנער למעשה לא גר בויטבסק אלא בפולאצק, שזו עיר קרובה לויטבסק (קרובה במושגים של בלרוס, במרחק שעה וחצי נסיעה)
הנסיעה מפינסק, בבלרוס שקרובה לגבול אוקראינה, לעבר פולאצק שקרובה לגבול רוסיה, נמשכת על פני כ-550 ק"מ ואורכת שבע שעות נסיעה!
התוכנית המקורית היתה לסיים ביום שני את הבריתות בפינסק, להשאר לישון בפינסק וביום שלישי בבוקר לצאת לכיון פולאצק, להגיע לפולאצק סביבות 4-5 אחה"צ ולעשות את הברית ואז לצאת לכיוון וילנה -ליטא, שם יש לנו טיסה בחזור לארץ ביום רביעי, ב-5 אחה"צ.
החישוב היה, שהיות ואורך ההמתנה בגבול הוא בלתי צפוי ובשבוע האחרון א' מבני הקהילה בפינסק המתין בגבול הזה 8 שעות, לכן דבר ראשון יש לעבור את הגבול לליטא ואז אם יישאר זמן אפשר לנוח קצת בליטא.
וכאן הגיע השטן בכבודו ובעצמו: הבחור מפולאצק הודיע שאין באפשרותו לעשות את הברית ביום שלישי אחה"צ בשום פנים ואופן ויוכל רק ביום שלישי בבוקר או ביום אחר...
התחלנו לחשוב איך פותרים את הבעיה ומה האופציות העומדות בפנינו. בשום אופן לא רציתי לחזור לארץ ולהשאיר יהודי המצפה לברית. בפרט שבתקופה זו כל נסיעה לבלרוס היא כמעט כמו מבצע צבאי...
אופציה א' היתה לצאת בשני בערב לפולאצק ולעשות את הברית ביום שלישי בבוקר בפולאצק. החשש שלי היה, שזה קצת יותר מידי אחרי לילה ללא שינה ונסיעה ברכב קרוב ל-12 שעות ואחרי טיסה, להמשיך עוד לילה בנסיעה ברכב. חששתי שזו מעמסה גדולה מידי.
הצעתי לר' משה פימה אופציה ב': לנסוע ביום שלישי לפולאצק ולעשות את הברית ביום רביעי מיד בבוקר. משם לצאת לכיוון הגבול (כ-3 שעות נסיעה ברכב) ובעזרת ה' נספיק את הטיסה. ר' משה פימה, שיש לו ניסיון רב בגבולות, טען שמדובר בנטילת סיכון גבוה, משום שחציית הגבול יכולה לארוך זמן רב ואז במצב הבעייתי עם הטיסות זה רק יסתבך.
מה עושים? מאוד לא רציתי להשאיר לקראת ימי הדין נשמה יהודית ללא ברית, "לבלתי ידח ממנו נדח".
לפתע הבריק במוחו של ר' משה רעיון: יש דרך מהירה לעבור את הגבול בלי להמתין בתור ובלי עיכובים בפקק שלא נגמר: לעבור את הגבול עם אופניים. לפי החוק הבלרוסי אין לעבור את הגבול ברגל, אלא "רק על גלגלים". אופניים נחשבים כגלגלים... ועוד חוק בלרוסי אחד: שאופניים אינם צריכים להמתין לתור של הרכבים, אלא ניגשים מיד לחתימת דרכונים!
אך כאן צצה בעיה נוספת: הציוד הכולל של הברית, כבד מידי מכדי סחיבה על הגב של רוכב אופניים...
ואז הגה ר' משה רעיון נוסף: ביום שלישי יש רכב שלוקח קבוצה מפינסק לוילנה. הרכב הזה יקח את כל הציוד שלי, ואני אשאר עם ציוד מינימלי הנדרש רק לברית עצמה.
וכך היה: ביום שלישי יצא נהג עם אנשים לליטא לעיר וילנה. הוא לקח את כל המזוודות שלי לוילנה.
אני יצאתי ביום שלישי לפולאצק עם ציוד הכי מינמילי שאפשר לקחת בתיק גב. ברכב לקחנו גם אופניים... וכך יצאתי לפולאצק.
אופניים בתא המטען, ותיק עם ציוד לברית המילה
ביום רביעי התפללתי שחרית "בזמן שיכיר את חבירו" (כנפסק בשו"ע סי' פ"ט ס"ח. ועיין מ"ב שם ס"ק מ'). עקב המצב התפללתי עם תפילין רש"י בלבד, אפילו טלית לא היתה לי עקב הצורך בצמצום מקום בתיק.
התחלנו בהכנות לברית, הרדמה וכדו' עוד לפני הנץ. מיד בנץ החמה עשינו את הברית ב"ה, ויקרא שמו בישראל 'אשר'.
מימין: כותב השורות ר' נתן שטרנהל, הנימול, ורב קהילה מקומי
וכך יצאנו בזריזות בנסיעה לכיוון הגבול, כ-3 שעות נסיעה.
ואכן לפי התוכנית, הגענו לגבול. שם יצאנו מהרכב ורכבנו על אופניים. בדיוק כמו בתכנית המקורית, דילגנו על כל תור הרכבים ועברנו בזריזות. שם חיכה לנו הנהג שהביא אתמול את המזוודות מפינסק, הוא לקח את האופניים והחזירם לפינסק - עד למבצע הבא...
פרט חשוב לציין: העיר פולאצק היא עיר עם היסטוריה יהודית ותיקה: בכ"ה כסלו ה'שכ"ד אחר שפולאצק נכבשה בידי "איוואן האיום" ימח שמו וזכרו, הציב איוואן אולטימטום ליהודי פולאצק להתנצר או למות.
היהודים בחרו למות על קידוש ה'. איוון הורה להורגם בדרך אכזרית במיוחד: הוא הורה לחייליו לקדוח חורים בקרח שעל הנהר דווינה הקפוא ואליהם השליך כ-300 יהודים, שטבעו למוות.
ה' יקום דמם!
אט אט חזרו היהודים לפולאצק והיא היתה לאחד המקומות שבהם צמחה תנועת החסידות כאשר התיישב בה רבי ישראל מפולאצק, מתלמידי המגיד ממעזריטש.
לצערנו, היום אין קהילה יהודית בפואלצק.
כעת תשאלו: אם אין קהילה יהודית בפולאצק, איך הגיע היהודי לבקש ברית?
לפני כחודשיים הגיע בחור תמים 'ליובאוויטשער חסיד' לבקר את סבתא שלו בויטבסק. הוא פנה לרב של ויטבסק וביקש לעשות 'מבצע מזוזה' בעיר פולאצק.
בדקו ומצאו שיש שם כ-30 יהודים. בזכות מבצע מזוזה, מצוה גוררת מצוה, זכינו שעוד יהודי במקום נידח יכנס בבריתו של אברהם אבינו.
לבלתי ידח ממנו נדח.
מאפשרים לכם לקבל
